לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה יִפְתַּח בֶּן תּוֹרָה, אִבֵּד אֶת בִּתּוֹ. "פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים" (מִשְׁלֵי יא), אע"פ שֶׁאָדָם צַדִּיק, אִם אֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, אֵין בְּיָדוֹ כְּלוּם, שֶׁמִּתּוֹךְ הַתּוֹרָה הוּא לוֹמֵד הֵיאַךְ הוּא לוֹקֵחַ נְפָשׁוֹת. אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ: שֶׁמָּא כָּתוּב בַּתּוֹרָה, שֶׁיַּקְרִיבוּ נְפָשׁוֹת? וַהֲלֹא כְּתִיב "מִן הַבְּהֵמָה, מִן הַבָּקָר" (וַיִּקְרָא א). אָמַר לָהּ: בָּתֵּי נָדַרְתִּי "וְהָיָה הַיּוֹצֵא" (שׁוֹפְטִים יא). אָמְרָה לוֹ: יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁנָּדַר "וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי, עָשֹׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" (בְּרֵאשִׁית כח), וְנָתַן לוֹ הקב"ה שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים - שֶׁמָּא הִקְרִיב אֶחָד מֵהֶם? וְלֹא שָׁמַע לָהּ. אָמְרָה לוֹ: הַנִּיחֵנִי, וְאֵלֵךְ אֵצֶל בֵּית דִּין, שֶׁמָּא יִמְצְאוּ פֶּתַח לִנְדָרֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים" (שׁוֹפְטִים יא), אָמַר רַבִּי לֵוִי בֶּן בֶּרֶכְיָה: וְכִי יֵשׁ אָדָם יוֹרֵד עַל הֶהָרִים? וַהֲרֵי עוֹלִים עַל הֶהָרִים, אֶלָּא מַהוּ "וְיָרַדְתִּי"? אֵצֶל סַנְהֶדְרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "שִׁמְעוּ הָרִים, אֶת רִיב ה'" (מִיכָה ו).
ילקוט שמעוני
על פי סיפור יפתח הגלעדי בספר שופטים היתה בתו של יפתח נאמנה וצייתנית לאביה, וקיבלה עליה את הדין הנורא, שנגזר עליה בשל פזיזותו של אביה. חז"ל מייחסים לה יותר עצמאות מחשבתית ותבונה, הנובעות מהידע שלה בתורה, ידע, שיפתח עצמו היה חסר אותו, לדברי חז"ל.
יפתח כשל במעשה נדירת הנדר, מעשה שלא הביא בחשבון את כל מה שיכול לקרות בעתיד. הסיפור הטראגי מלמד אותנו, שנדירת נדר, המשלבת בתוכה משהו בלתי צפוי מראש, היא התגרות בגורל, ואולי האל, שאינו אוהב את המעשה הפזיז הזה, מעניש את הנודר. וכך נדר יפתח לפני צאתו למלחמה בעמון:
"וְהָיָה הַיּוֹצֵא, אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן, וְהָיָה לַיהוָה, וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה". (שופטים יא)
וכידוע לנו מהסיפור התנ"כי, מי שיוצאת לקראתו עם שובו מהקרב היא דווקא בתו האהובה. מה עושה יפתח?
"וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ, וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו, וַיֹּאמֶר: אֲהָהּ, בִּתִּי, הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי, וְאַתְּ, הָיִית בְּעֹכְרָי, וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי אֶל יְהוָה, וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב".
יפתח מפנה את ההאשמה אל בתו, והוא עצמו אומר, כי אין ביכולתו לשנות את הדבר.
בתו מקבלת עליה את הדין, ורק מבקשת את דחיית קיום הנדר כדי להתאבל על חייה הקצרים, שנגדעו טרם זמנם.
"וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ: יֵעָשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה - הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים, וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים, וְאֶבְכֶּה עַל בְּתוּלַי, אָנֹכִי וְרֵעוֹתָי".
חז"ל מתערבים כאן, ומעשירים את הסיפור. לדבריהם יכול היה יפתח למצוא פתרון למצב הנורא, שנקלעו אליו הוא ובתו, אבל יפתח לא היה בן תורה. על פי חז"ל, 'מִּתּוֹךְ הַתּוֹרָה הוּא לוֹמֵד הֵיאַךְ הוּא לוֹקֵחַ נְפָשׁוֹת'. כוונתם, אולי, היא לומר, כי לו היה יודע תורה, היה מבין, כי אין לקחת נפש של בן אנוש, וכי האיסור על הקרבת אדם מתגבר על האיסור להפר נדר. בתו של יפתח היתה, לעומת זאת, פקחית. היא משתמשת בידע התורני המצוי בידיה, ומתחילה בדיאלוג עם אביה הבּוּר. תחילה היא אומרת לו, כי כל דיני הקרבת הקורבנות מתייחסים לבעלי חיים כמו בקר, ולא לבני אדם. יחסו של התנ"ך לקרבן אדם הוא שלילה מוחלטת. יפתח עונה לה, שהוא נדר נדר, ונדר אין להפר. הבת אינה משתכנעת. לו כל נדר היה צריך לקיים בקפדנות של מכונה, ללא הפעלת כל חשיבה מוסרית, היה יעקב צריך להקריב מַעֲשֵׂר משנים עשר הבנים שקיבל מאלוהים. יעקב הבין, שהנדר שלו להקריב מעשר מכל רכושו אינו מתייחס לנשמות בני אדם. מדוע אין יפתח מבין זאת? בת יפתח יודעת עוד משהו, שאינו נאמר במפורש בתורה, אבל ספרות ההלכה של חז"ל כבר עוסקת בו בהרחבה – נהלים של ביטול נדרים. יש דבר כזה, ואותו עושים בפני בית-דין. באומרה "וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים", כוונתה להליכה אל הסנהדרין, שכן על ההרים עולים ולא יורדים. הסנהדרין יתיר את נדרה. זה, כמובן, מדרש על הדברים הכתובים בתנ"ך, הן משום שבת יפתח אומרת במפורש מה מטרת הליכתה עם רעותיה אל ההרים, והן משום שסנהדרין לא היתה קיימת בימיה...
כדי להשלים את הסיפור ברוח חז"ל, קיים מדרש נוסף, המאשים את יפתח במאבק-אגו מול הכוהן הגדול, מאבק מטופש וחסר אחריות מוסרית, שהכריע את גורל הבת החפה מכל פשע.
וְלֹא הָיָה שָׁם פִּנְחָס (הכוהן) שֶׁיַּתִּיר לוֹ אֶת נִדְרוֹ, אֶלָּא פִּנְחָס אָמַר: הוּא צָרִיךְ לִי, וַאֲנִי אֵלֵךְ אֶצְלוֹ? וְיִפְתַּח אָמַר: אֲנִי רֹאשׁ קְצִינֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי הוֹלֵךְ אֵצֶל פִּנְחָס? בֵּין דִּין לְדִין אָבְדָה הַנַּעֲרָה הַהִיא.
מדרש רבה