אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: אֵין מַעֲמִידִין פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר, אֶלָּא אִם כֵּן קֻפָּה שֶׁל שְׁרָצִים תְּלוּיָה לוֹ מֵאֲחוֹרָיו, שֶׁאִם תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו, אוֹמְרִים לוֹ: חֲזוֹר לַאֲחוֹרֶיךָ!
יומא עפ"י ספר האגדה
ר' שמעון בן יהוצדק, מאחרוני התנאים בארץ ישראל, היה מורהו של ר' יוחנן. האם העובדה, שר' יוחנן מייחס אמירה תמוהה זו למורה שלו מעידה על הכבוד הרב שהוא רוחש לו ולדעותיו, או מהסיבה ההפוכה, שהוא עצמו, ר' יוחנן, אינו רוצה להיחשב כמי שהגה את הרעיון הזה?
מהו הפשט של אמירה זו? ניתן להבינה כפשוטה, שעדיף לבחור פרנס על הציבור, שיש לו בעברו מעשים לא תקינים למכביר, משום שהאיום בפתיחת התיקים האלה על ידי הציבור יביא אותו לידי זהירות ממעשים נוספים, שאינם עומדים בתו התקן החוקי או המוסרי.
אך מדוע לא עדיף לבחור מלכתחילה פרנס, שעברו הוא ללא רבב? האין זה מבטיח, שאותו נבחר ציבור יתמיד בהתנהגותו התקינה, וישרת את הציבור באמונה?
כסנגורים לשעה לדברי ר' יוחנן נוכל לגייס את הטיעון, שהשררה מציגה בפני הפרנס פיתויים לרוב, מן הסוג של כסף, כבוד וכוח, וכי מי שלא התנסה בהתמודדות הזאת לפני שהיה לאיש ציבור, יפול בקלות רבה בפח הזה. ידיעתו את ההערכה הציבורית למעשיו עד כה תפתה אותו להאמין באשליה, שמשום כך הפיקוח הציבורי עליו הוא רופף. לעומת זאת, אותו פרנס, שהציבור מכיר את מעלליו מן העבר, יהיה נתון לפיקוח קפדני יותר, והוא ייזהר, שלא לחטוא כעת, כשהעין הציבורית פקוחה עליו בחשד מתמיד.
לא שִׁכְנֵעַ? אז יש לנו עוד רעיון! אם הפרנס הספיק בעברו לצבור הון תועפות, בדרכים חוקיות יותר או פחות, הרי שאפשר להניח, כי ההזדמנויות להתעשר עוד יותר בזכות מעמדו הרם כבר אינן כה מפתות. כך נאמר לא פעם על מיליונרים של ימינו, שעלו על הבמה הציבורית. המציאות העגומה הוכיחה לנו, שישנם עשירים, שמה שיש להם אף פעם לא מספיק להם.
אז אם אין יתרון מובהק לאותה קופה של שרצים, שמנהיגינו נושאים על גבם (יתרון לציבור, כמובן, ולא להם) – מה עושה את הרעיון הזה של העדפתם כמנהיגים לרעיון גרוע במיוחד? הנה כמה סיבות:
המנהיג כמופת ודוגמה אישית – יש בציבור אנשים, המאמינים, שמה שאסור לאזרח הפשוט, מותר לבעל השררה, שהוא עומד מעל החוק. אמונה זו אינה רחוקה מהמחשבה, שהחוק אינו כל כך מחייב, ושישנם מצבים, בהם אנו יכולים לקחת את החוק בידיים, או לפחות להציב מעל החוק מערכת ערכים, הבזה לו. הדוגמה האישית של מנהיגינו משפיעה לא מעט עלינו – לטוב, אך גם לרע. אוי לחברה, שמנהיגיה ידועים כאנשים לא-מוסריים.
חשיבות הביקורת על אנשי ציבור – דווקא בגלל הפיתויים שהשררה מזמנת למנהיגינו, חייבת מערכת השלטון לקיים כשגרה תמידית ביקורת על מעשיהם. זה לא יהיה חכם להסיר את הביקורת מעל מנהיגים, שעברם צח כשלג, ולהמתין לרגע שייכשלו. בהינתן מערכת ביקורת מתמדת, אין כל חיסרון בבחירת אנשים, שאין להם קופת שרצים מאחוריהם.
סכנת הסחיטה – מנהיג, הנושא על גבו קופה של שרצים, ביחוד כאלה, שמעולם לא נבחנו על ידי בית דין, נתון לאיומי סחיטה מצד אלה, הרוצים שיפעל לטובתם בניגוד לטובת הציבור. פעולת פרנס תחת איומי סחיטה אינה שונה בחומרתה מפעולתו בהשפעת שוחד.
מי אומר לו, לפרנס שחטא: 'חזור לאחוריך!'? בחברה המקראית, כשהמלך היה כמעט כל יכול, היה צריך להופיע איש-אלוהים כמו נתן הנביא, שיאמר למלך: 'אתה האיש!'. האלטרנטיבה לכך היתה מרד אלים, שלפעמים התעטף באצטלה של ניקוי אורוות (ראה מרד יהוא בבית עמרי). בחברה דמוקרטית מודרנית אחראים לכך חוקת המדינה, פרלמנט המדינה, מבקרי המדינה, התקשור החופשית ומערכת המשפט. העסק מסתבך, כאשר לצד השליט החוטא מתייצבים אנשים, שבידם ספר תורה, וד"ל...