"וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵיהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים, שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת, וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם; וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ. (שמות י"ח)
אָמַר ד' הַדְּרָגוֹת כְּנֶגֶד ד' מִנּוּיִים, הַמֻּזְכָּרוֹת בִּדְבָרָיו. כְּנֶגֶד שָׂרֵי אֲלָפִים אָמַר "אַנְשֵׁי חַיִל". תֵּבַת חַיִל תַּגִּיד עֹצֶם הַשְׁלָמַת הָאֹשֶׁר וְהַמִּדּוֹת וְהַגְּבוּרָה וּכְלָלוּת הַשְּׁלֵמוּת, כִּי כֵן צָרִיךְ לִהְיוֹת שַׂר הָאָלֶף. וּכְנֶגֶד שָׂרֵי הַמֵּאוֹת אָמַר "יִרְאֵי אֱלֹהִים", כִּי לְצַד פְּרָט זֶה לֹא יִצְטָרֵךְ כָּל כָּךְ, אֶלָּא כְּשֶׁיִּהְיֶה יְרֵא אֱלֹהִים רָאוּי לְהִתְמַנּוֹת שַׂר לְמֵאָה, וְדִקְדֵּק לוֹמַר "יִרְאֵי אֱלֹהִים", שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת יְרֵאִים יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, כִּי יֵשׁ לְךָ לָדַעַת, כִּי הַיָּרֵא בִּבְחִינַת שֵׁם הֲוָיֵ''הּ לְצַד שֶׁיִּהְיֶה בְּדַעְתּוֹ, כִּי ה' רַחוּם וְחַנּוּן, לִפְעָמִים יֶחֱטָא, וְיִסְמֹךְ עַל רַחֲמָיו, כִּי יַאֲרִיךְ אַפּוֹ וְכַדּוֹמֶה, אֲבָל יִרְאַת הָעֹנֶשׁ תַּרְעִיד הַמַּשְׂכִּיל, וּכְמוֹ שֶׁתִּמְצָא שֶׁכָּל גְּדוֹלֵי עוֹלָם יְרֵאִים מִדִּקְדּוּקֵי הַמִּשְׁפָּט, הֲגַם כִּי יוֹדְעִים, שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם יְשָׁרִים וּנְכוֹנִים. וְצֵא וּלְמַד מִמַּאֲמָר חֲכָמֵינוּ זַ''ל (חֲגִיגָה ד'), שֶׁאָמְרוּ בְּמַעֲשֵׂה בַּעֲלַת אוֹב, כְּשֶׁעָלָה שְׁמוּאֵל, וְהֵבִיא עִמּוֹ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ ע''ה וְעַיֵּן שָׁם דִּבְרֵיהֶם, וַאֲשֶׁר עַל כֵּן אָמַר "יִרְאֵי אֱלֹהִים", כִּי צְרִיכִין לִהְיוֹת בְּגֶדֶר יִרְאָה מִדִּקְדּוּקֵי הַמִּשְׁפָּט בְּאֵין רַחֲמִים, וּבְחִינָה זוֹ יֶשְׁנָהּ גַּם כֵּן בְּשָׂרֵי הָאֲלָפִים, אֶלָּא שֶׁנּוֹסַף בָּהֶם פְּרָטִים אֲחֵרִים שֶׁאֵין צֹרֶךְ לָהֶם בְּשַׂר הַמֵּאָה. וּכְנֶגֶד שָׂרֵי חֲמִשִּׁים אָמַר "אַנְשֵׁי אֱמֶת", שֶׁיַּסְפִּיק לְגֶדֶר זֶה, הֲגַם שֶׁלֹּא הִשִּׂיגוּ לִבְחִינָה זוֹ שֶׁל יִרְאַת עֹצֶם הַדִּין, אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ עַל הַעֲמָדַת הָאֱמֶת, לְבַל תִּהְיֶה נֶעְדֶּרֶת. וּכְנֶגֶד שְׁרֵי עֲשָׂרוֹת אָמַר "שׂוֹנְאֵי בֶּצַע". דַּי לָהֶם גֶּדֶר זֶה, וּבָזֶה יִהְיוּ רְאוּיָם לִהְיוֹת שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת, וְדִקְדֵּק לוֹמַר "שׂוֹנְאֵי", פֵּרוּשׁ כִּי יִהְיֶה לָהֶם הַדָּבָר שָׂנאוּי, לֹא שֶׁיִּצְטָרְכוּ לְהַרְחִיק תַּאֲוָתָם, כִּי לְאֵלֶּה יֵשׁ חֲשָׁד שֶׁיְּנֻצְּחוּ מֵהָרֶשַׁע הַמְפַתֶּה, וְכָל מִדּוֹת הג' יֶשְׁנָם בְּאַנְשֵׁי חַיִל, וְכָל מִדּוֹת הב' יֶשְׁנָם בְּיִרְאֵי אֱלֹהִים, וּמִדַּת שׂוֹנְאֵי בֶּצַע יֶשְׁנָה בְּאַנְשֵׁי אֱמֶת, וְהֵם זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ.
'אור החיים'
אחת מהטכניקות הנפוצות ביצירת מדרשים היא פרוק תקבולת, המציגה שני ביטויים נרדפים, על ידי יחוס משמעות שונה לכל חלק בתקבולת, ובכך הפירוק מעשיר את המסר של הפסוק. משהו מעין זה מתבצע כאן.
הפסוקים המקוריים אומרים בפשטות, כי על משה לבחור אנשים מצוינים במידות טובות, שיפורטו להלן, ולמנותם לשרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות – זוהי מערכת המשפט החדשה שמציע יתרו למשה. שרי העשרות יהיו האינסטנציה המשפטית הנמוכה ביותר, ועל כל עשרה אנשים, או על כל עשרה בתי אב, ימונה שופט אחד כזה. מספרם הרב יעשה אותם נגישים לטיפול מיידי בכל סכסוך קטן. סוגיות קשות יותר, או כאלה ששר העשרות לא הצליח להתמודד איתן, יועברו לשר החמישים, וכן הלאה. בתי המשפט העליונים יהיו בחסות שרי האלפים, או יועברו למשה.
מהן התכונות הנדרשות לשופטים המוצעים? על פי פשט הכתוב כולם צריכים להיות "אַנְשֵׁי-חַיִל, יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֹׂנְאֵי בָצַע". זו דרישה שאפתנית, ומציאות החיים של דורנו מוכיחה לנו השכם והערב, כי לא מעט שופטים אינם עומדים בכל ארבעה הקריטריונים האלה. חכמים התווכחו לא מעט על משמעות ארבע התכונות האלה, ולא אזכיר כאן את כל הפרשנויות.
ר' חיים בן עטר מפרש אחרת את הפסוק. הוא אומר, כי מדובר במדרג של ארבע תכונות, אחת מעל רעותה. 'אנשי חיל' כוללת את כל מה שמתחתיה, כלומר – שר האלפים צריך להיות מצוין בכל ארבע התכונות, והוא, כדברי 'אור החיים' 'הַשְׁלָמַת הָאֹשֶׁר וְהַמִּדּוֹת וְהַגְּבוּרָה וּכְלָלוּת הַשְּׁלֵמוּת'. שרי המאות לא חייבים להיות כה מושלמים, ודי שיהיו 'יראי אלוהים', שזה, לדבריו, יראת הדין. אם יראת הדין מלווה את האדם (ואת השופט) בכל רגע, הוא לא יתפתה לסמוך על תכונותיו הסלחניות של האל, אלא יצפה לגזר דין שאינו חס על הנשפט. גם את עצמו ישפוט שר המאה בחומרה, ולא יעשה הקלות בדין. שר החמישים – די שיהיה איש אמת, שיקפיד ללא לאות על חתירה להשגת האמת בדין. משר העשרות מצפה 'אור החיים' רק לשנאת בצע. למען האמת, זו אינה דרישה קלה. 'אור החיים' מבדיל בין מי שתאוות הבצע רוחשת בתוכו, והוא רק מזיח אותה הצידה בבואו לשבת בדין, לבין מי ששונא בצע שנאה גדולה ויציבה. הראשון עלול להתפתות בתנאים מסוימים להצעות שוחד מתוחכמות, כמו מתנות המוצעות לו בלי להכריז על ציפיות לקבל משהו בתמורה.
המיוחד בפרשנות של ר' חיים בן עטר הוא דרוג ארבע התכונות הנדרשות משופטי העם. שנאת הבצע היא, אולי, הנמוכה בדרישות, אך, במבט שני, זהו התנאי ההכרחי, שכל ארבע דרגות השיפוט חייבות לעמוד בו. החתירה לאמת ראויה לציון, שכן במערכת המשפט, המוכרת לנו כיום, היא מעומעמת מול הדו-קרב המשפטי, המסתיים בהצלחת אחד הצדדים, סנגוריה או קטגוריה, לשכנע את בית המשפט, שעל פי חוקי המדינה, דיני הראיות וכו', טענותיהם תופסות יותר. לפעמים מה שהיה שם באמת לא חורץ את הדין.