עֲשָׂרָה דְּבָרִים שָׁאַל אָלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן אֶת זִקְנֵי הַנֶּגֶב. אָמַר לָהֶם: מִן הַשָּׁמַיִם לָאָרֶץ רָחוֹק, אוֹ מִמִּזְרָח לַמַּעֲרָב? אָמְרוּ לוֹ: מִמִּזְרָח לַמַּעֲרָב רָחוֹק. תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי חַמָּה בַּמִּזְרָח - הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בָּהּ; חַמָּה בַּמַּעֲרָב - הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בָּהּ; חַמָּה בְּאֶמְצַע רָקִיעַ - אֵין הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בָּהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זֶה וָזֶה שָׁוִין...
מדרש תנחומא
ביקורו של אלכסנדר בארץ ישראל השאיר, כך זה נראה, חותם גדול בזיכרונם של יושבי הארץ. אחד הסיפורים מימים אלה הוא אודות השומרונים, שביקשו להסית את הכובש נגד יהודי ארץ ישראל, ניסיון שנכשל בעקבות התרשמותו של אלכסנדר מדמותו של שמעון הצדיק, שבא להקביל את פניו. האם תושבי הארץ השאירו רושם כלשהו על המצביא הגדול? אין לדעת, אבל חז"ל מחזיקים בגרסה, האומרת כי אלכסנדר התפעל מחוכמתם של היהודים. מדרש תנחומא מצייר מפגש (היה או לא היה?) שבו הציג אלכסנדר עשר שאלות, וחכמי ישראל ענו לו בחוכמה, שהפליאה אותו.
השאלה הראשונה של אלכסנדר היתה 'מִן הַשָּׁמַיִם לָאָרֶץ רָחוֹק, אוֹ מִמִּזְרָח לַמַּעֲרָב?', כשהכוונה היא, כמובן, איזה מרחק גדול יותר. תשובתם של החכמים יפה, ויש בה אמת מדעית כלשהי: כשהשמש במזרח או במערב, עם שחר או בעת שקיעה, יכולים כל בני האדם להסתכל בה מבלי להיפגע, כי קרינתה פחות עזה, מה שמעיד על מרחק גדול יותר מאיתנו. כשהחמה באמצע רקיע, בצהרי היום, אין אנו יכולים להביט בה בלי שנסתנוור, מה שמעיד על קרבה גדולה יותר מאשר המרחק בין השמש לבינינו עם שחר או בעת שקיעה.
מה חסר בתשובתם של החכמים? המרחק בין מזרח למערב (כמובן שמדובר במרחק בין מיקומה של השמש עם שחר למיקומה לעת ערב) הוא כפול ממרחקה מאיתנו, כלומר – באופן מובהק הרבה יותר מרחק זה גדול מ'מרחק שמים לארץ'.
שתי אסוציאציות עולות בי למשמע הסיפור הנחמד הזה. האחת – האגדה התלמודית אודות ביקורו של אלכסנדר במדינת הנשים שבאפריקה, גם שם הוא לומד חכמה מהשיחה עם נשות המקום. השנייה – הסיפור המקראי, והאגדות המאוחרות יותר, אודות ביקור מלכת שבא את המלך שלמה. גם סיפור זה מצייר את הביקור המדיני-מסחרי הזה כדו-שיח של חכמים.