כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהִנֹּם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, זֶה מִן הַמִּשְׁנָה. מִן הַמִּקְרָא מִנַּיִן? דִּכְתִיב "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ" (ישעיה סו כג). מֵאוֹתוֹ חֹדֶשׁ לְאוֹתוֹ חֹדֶשׁ הֲרֵי י"ב חֳדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר "מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר" (אסתר ג ז). וּבַמֶּה הֵם נִדּוֹנִין? בָּאֵשׁ וּבַשֶּׁלֶג, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג" (משלי לֹא כא). זֶהוּ גֵּיהִנֹּם. וְנוֹטְלִין אוֹתוֹ מִן הַשֶּׁלֶג, וּמִקַּלְעִין אוֹתוֹ לְתוֹךְ הָאֵשׁ. אָמַר דָּוִד: "וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן, מִטִּיט הַיָּוֵן" (תהלים מ ג). וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ טִיט הַיָּוֵן? שֶׁהֵן נוֹטְלִין אוֹתָן, וּמַשְׁלִיכִין אוֹתָן לָאֵשׁ, וְהֵן צוֹוְחִין וּוַי, וְאַחַר כָּךְ הֵן מִקִּלְעִין אוֹתָם לְשֶׁלֶג, וְהֵן צוֹוְחִין וּוַי. לְכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ הַיָּוֵן, מָקוֹם שֶׁאוֹמְרִים שָׁם וַי וּוַי. וְהֵיכָן מַשְׁלִימִין אֶת נַפְשׁוֹתֵיהֶם? אָמַר חִזְקִיָּה בריה דַּר' חַיָּא: בְּתוֹךְ הַשֶּׁלֶג, שֶׁנֶּאֱמַר "תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן" (תהלים סח טו).
תנחומא בובר
הגיהנום, בניגוד לגן העדן, הוא יצירה מאוחרת. במקרא הוא אינו קיים. יתכן שהגיהנום של תקופת בית שני הוא פיתוח של השְׁאוֹל המקראי. השראה נוספת קיבלו חז"ל מפסוקיו האחרונים של ספר ישעיהו:
כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֳדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, עֹמְדִים לְפָנַי, נְאֻם יְהוָה, כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם. וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי, אָמַר יְהוָה. וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי, כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת, וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה, וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר.
בפרק האחרון של ישעיהו מדובר על אירוע קוסמי עתידי, מעין אחרית הימים, ובו ישפוט האל את כל הרשעים. וכך הופכים השמים החדשים והארץ החדשה בפי חז"ל לגיהנום, ואפילו ישעיהו אומר שתהיה בו אש. מכאן הדרך קצרה לתיאור הגיהנום כמקום עינויים למי שמגיע לו. גם רמז לתקופת ריצוי העונש של הרשעים נמצא להם, לחז"ל בפסוקי ישעיהו אלה – 'מדי חודש בחודשו' מתפרש אצלם כתקופה של שנה תמימה, בלי קיצור שליש על התנהגות טובה. ואם יש אש, מדוע לא נוסיף גם שלג? השלג הוא החותם את מסכת העינויים, ובו משלימים הרשעים את נשמותיהם.
בעקבות תפילת דוד באחד ממזמורי תהלים, המודה לאל, על שחילץ אותו מטיט היון, מחליטים חז"ל כי 'טיט היון' הוא שם נרדף לגיהנום, כשצלצול המילה 'יון' מעלה בדמיונם הפרוע את זעקות ה'ווי' של הרשעים, שהטמפרטורות במדור הגיהינום לא נקבעו לשם נוחיותם.
נוסיף עוד כמה פנינים ממדרשי חז"ל על הגיהנום:
על פי חז"ל הכיר המקרא את הגיהנום, אלא שהוא קרא לה בשמות אחרים:
שֶׁבַע שְׁמוֹת נִקְרְאוּ לְגֵיהִנֹּם: שְׁאוֹל, אֲבַדּוֹן, גֵּיהִנֹּם, בְּאֵר שַׁחַת, טִיט הַיָּוֵן, צִיָּה, צַלְמָוֶת. וּבֵין כָּל אַחַת וְאֶחָת מַהֲלַךְ שְׁלָשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, נִמְצָא עָמְקָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם שְׁנֵי אֲלָפִים וּמְאַת שָׁנָה (אוצר המדרשים)
והאם יכולים אנו לדעת היכן פתחה של גיהנום?
חַמֵּי טְבֶרְיָה חַמִּים הֵם, מִשּׁוּם שֶׁהֵם חוֹלְפִים עַל פֶּתַח הַגֵּיהִנָּם וּמִתְחַמְּמִים מֵאִשּׁוֹ, וּלְמַעֲשֶׂה הֵם מִתְחַמְּמִים מֵאֵשׁ שֶׁל מַמָּשׁ, אֶלָּא שֶׁהִיא אֵשׁ תֵּת־קַרְקָעִית. (בבלי שבת)
והאם אפשר לסדר ביטוח נגד החום הנורא של גיהנום?
אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, וּמְדַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ, מְצַנְּנִין לוֹ גֵּיהִנֹּם. (בבלי ברכות).