"דַּע, כִּי יַעֲקֹב אָבִינוּ כְּשֶׁשָּׁלַח אֶת בָּנָיו – עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים – לְיוֹסֵף, שָׁלַח עִמָּהֶם נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְזֶה סוֹד: 'קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם', בְּחִינַת זֶמֶר וְנִגּוּן שֶׁשָּׁלַח עַל יָדָם לְיוֹסֵף, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י 'מִזִּמְרָת' – לְשׁוֹן זֶמֶר. כִּי דַּע לְךָ, שֶׁכָּל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיֻחָד, לְפִי הָעֲשָׂבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹעֶה שָׁם, כִּי כָּל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה יֵשׁ לָהּ עֵשֶׂב מְיֻחָד, שֶׁהִיא צְרִיכָה לְאָכְלוֹ... כֵּן כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב יֵשׁ לוֹ שִׁירָה שֶׁאוֹמֵר, וּמִשִּׁירַת הָעֲשָׂבִים נַעֲשֶׂה נִגּוּן שֶׁל רוֹעֶה...
וְעַל כֵּן יַעֲקֹב אָבִינוּ, אַף שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ אָז שֶׁהוּא יוֹסֵף, רַק כְּפִי מַה שֶׁסִּפְּרוּ לוֹ הַשְּׁבָטִים הַנְהָגוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף, שָׁלַח לוֹ נִגּוּן הַשַּׁיָּךְ לְשַׂר כְּמוֹתוֹ. כִּי יַעֲקֹב רָצָה לִפְעֹל אֶצְלוֹ עַל יְדֵי הַנִּגּוּן מָה שֶׁהָיָה צָרִיךְ, עַל כֵּן שָׁלַח לוֹ אוֹתוֹ הַנִּגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לְבָנָיו: 'קְחוּ לָכֶם מִזִּמְרַת הָאָרֶץ', כִּי הַנִּגּוּן נַעֲשֶׂה מִגִּדּוּלֵי הָאָרֶץ הָאֵלֶּה". (רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלָב, לִקּוּטֵי מוהר"ן)
"אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: לֵךְ עִמִּי לְטַיֵּל, וְהָלַךְ עִמּוֹ חוּץ לָעִיר, וְהָלַךְ בֵּין הָעֲשָׂבִים. עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר: אִם הָיִיתָ זוֹכֶה לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל הַשִּׁירוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת שֶׁל הָעֲשָׂבִים, אֵיךְ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב אוֹמֵר שִׁירָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלִי פְּנִיָּה וּבְלִי שׁוּם מַחְשָׁבוֹת זָרוֹת, וְאֵינָם מְצַפִּים לְשׁוּם תַּגְמוּל. כַּמָּה יָפֶה וְנָאָה כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים הַשִּׁירָה שֶׁלָּהֶם, וְטוֹב מְאוֹד בֵּינֵיהֶם לַעֲבֹד אֶת ה' בְּיִרְאָה" (שִׂיחוֹת הָרָ"ן)
"וְכֹל מָה שֶׁנִּמְשַׁךְ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּיוֹתֵר, אֲפִלּוּ לְחוּץ לָאָרֶץ מְאִירָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ בְּאוֹר גָּדוֹל וְנִפְלָא יוֹתֵר, וּמִשְׁתּוֹקְקִים וּמִתְגַּעְגְּעִים בְּיוֹתֵר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל" (לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, אֹרַח חַיִּים)
כל הציטוטים האלה נלקחו מיצירות שונות של ר' נחמן מברסלב.
'זמרת הארץ' מוזכרת בבראשית מ"ג, בסיפור המרגש על יעקב, השולח בדחילו ורחימו את בנימין עם אחיו מצרימה, כנדרש על ידי יוסף. נביא כאן את הקטע במלואו:
וַיֹּאמְרוּ (אחי יוסף): שָׁאוֹל שָׁאַל הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ לֵאמֹר: הַעוֹד אֲבִיכֶם חַי? הֲיֵשׁ לָכֶם אָח? וַנַגֶּד לוֹ עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; הֲיָדוֹעַ נֵדַע, כִּי יֹאמַר: הוֹרִידוּ אֶת אֲחִיכֶם? וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו: שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי, וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת, גַּם אֲנַחְנוּ, גַם אַתָּה, גַּם טַפֵּנוּ! אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ! מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ! אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ, וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ, וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים. כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ, כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם: אִם כֵּן, אֵפוֹא, זֹאת עֲשׂוּ - קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם, וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה, מְעַט צֳרִי, וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים. וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם, וְאֶת הַכֶּסֶף הַמּוּשָׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם, אוּלַי מִשְׁגֶּה הוּא. וְאֶת אֲחִיכֶם קָחוּ, וְקוּמוּ, שׁוּבוּ אֶל הָאִישׁ. וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ, וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין, וַאֲנִי - כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי, שָׁכָלְתִּי.
מהי 'זמרת הארץ'? פירוש על דרך הפשט יסתמך על פסוק מקראי אחר:
וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה. שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר ( ויקרא כה). השורש המקראי ז־מ־ר משמעותו היא לקוץ עופאים, ובפרט זמורי הגפן.
מכאן – ש'זמרת הארץ' היא תנובת הארץ שנזמרה, נקטפה מהעצים. הפרשנים המוקדמים התלבטו לגבי זיהוי הַצֳּרִי, הַדְּבַשׁ, הַנְּכֹאת, הַלֹּט, הַבָּטְנִים וְהַשְּׁקֵדִים. פרשנים שלא חיו בארץ ישראל – לא הכירו היטב את עצי הפרי הגדלים בארץ ישראל. והגדיל רש"י לעשות, ואף את המילה 'וזמרת' העדיף, למרות בקיאותו הרבה בתורה, לפרש על דרך הדרש. וכך אומר רש"י:
מזמרת הארץ - מתורגם מדמשבח בארעא (מהמשובח שבארץ), שהכל מזמרים עליו כשהוא בא לעולם.
ר' נחמן הולך בעקבות רש"י, אותו הוא מזכיר במדרש שלו, ואצלו 'זמרת הארץ' היא ניגון של ארץ ישראל:
'קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם', בְּחִינַת זֶמֶר וְנִגּוּן שֶׁשָּׁלַח עַל יָדָם לְיוֹסֵף...
אבל מה לעשות, ובבראשית מסופר שזמרת הארץ היא הַצֳּרִי, הַדְּבַשׁ, הַנְּכֹאת, הַלֹּט, הַבָּטְנִים וְהַשְּׁקֵדִים? ר' נחמן מוסיף ומשכלל את המדרש שלו: העשבים (הצמחים ועצי הפרי) של כל מקום יש להם הניגון משלהם, וכך מגיע אל יוסף, ביחד עם סלסלת הפירות האקסוטיים מארץ ישראל, גם הניגון של אותם עשבים, ולניגון זה יש כוח.
כַּמָּה יָפֶה וְנָאָה כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים הַשִּׁירָה שֶׁלָּהֶם, וְטוֹב מְאוֹד בֵּינֵיהֶם לַעֲבֹד אֶת ה' בְּיִרְאָה. וְכֹל מָה שֶׁנִּמְשַׁךְ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּיוֹתֵר, אֲפִלּוּ לְחוּץ לָאָרֶץ מְאִירָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ בְּאוֹר גָּדוֹל וְנִפְלָא יוֹתֵר, וּמִשְׁתּוֹקְקִים וּמִתְגַּעְגְּעִים בְּיוֹתֵר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
פירות הארץ יביאו עמם אל יוסף את ניגונה של ארץ ישראל ואת עבודת השם יתברך שהארץ ספוגה בה, וכך יתעוררו געגועיו של יוסף על ארץ מולדתו.
נעמי שמר, שעשתה מטעמים מדברי ר' נחמן, הוציאה מהמדרש את סיפור יוסף, והותירה בשיר שלה את הקשר בין עשבי הארץ, עבודת השם יתברך והניגון הנעשה מהם.
ואנו זכינו גם במילה עברית חדשה, שינקה את משמעותה מ-'שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר' – הלא היא המַזְמֵרָה.