"וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה" (שׁוֹפְטִים ט' כ"ג), וּלְבַסּוֹף כְּתִיב "וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם קִלֲלַת יוֹתָם בֶּן יְרֻבָּעַל" (שָׁם שָׁם נז). מָה כְּתִיב שָׁם "וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם, וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִים" (שָׁם שָׁם ז)? וְלָמָּה עָמַד עַל רֹאשׁ הַר גְּרִיזִים לְקַלֵּל, וְלֹא נִתְּנוּ הַקְּלָלוֹת אֶלָּא בְּהַר עֵיבָל? אֶלָּא כָּךְ אָמַר יוֹתָם: הַכּוּתִים עֲתִידִים לוֹמַר: 'הַר גְּרִיזִים שֶׁלָּנוּ הוּא, שֶׁשָּׁם נִתְּנוּ הַבְּרָכוֹת', וְאֵינָן יוֹדְעִים, שֶׁשָּׁם נוֹתְנִין הַקְּלָלוֹת. הֵיאַךְ הוּא הַדָּבָר? אֶלָּא אוֹתָן שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין בְּהַר עֵיבָל וּמְקַלְּלִין, לְמִי הָיוּ מְקַלְּלִין? לֹא לְאֵלּוּ שֶׁעוֹמְדִין כְּנֶגְדָּן? וְאֵלּוּ שֶׁמְּבָרְכִין, לְמִי הָיוּ מְבָרְכִין? לֹא לְאֵלּוּ שֶׁכְּנֶגְדָּן? נִמְצְאוּ הַקְּלָלוֹת בָּאוֹת עַל הַר גְּרִיזִים, וְהַבְּרָכוֹת עַל הַר עֵיבָל. לְפִיכָךְ אָמַר יוֹתָם: אֵינִי עוֹמֵד וּמְקַלֵּל אֶת אֲחִי וְאֶת אַנְשֵׁי שְׁכֶם, אֶלָּא עַל הַר גְּרִיזִים. הִתְחִיל אוֹמֵר: "הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים" (שָׁם שָׁם ח).
תנחומא בובר
הרי גריזים ועיבל נקראים גם 'הר הברכה' ו'הר הקללה'. על פי התורה, הברכה ניתנה על הר גריזים, ואילו הקללה – על הר עיבל. כך כתוב בדברים י"א:
וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים, וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל.
הר גריזים הינו עד היום המקום המקודש לקהילה השומרונית. חז"ל מכירים את המסורת העתיקה הזאת של הכותים, הלא הם השומרונים. והם תוהים: מדוע עולה יותם בן גדעון על הר גריזים דווקא כדי לשאת את הקללה על אבימלך, אחיו למחצה, אשר רצח את כל אחיו מלבד אותו, את יותם?
קרבתם של שני הרים אלה נותנת לחז"ל את ההשראה לרעיון היצירתי הבא: אם עומד אתה על הר הברכה, הלא הוא הר גריזים ומקלל – לאן תינשאנה הקללות, אם לא אל פסגת הר עיבל? ולהפך - אם עומד אתה על הר הקללה, הלא הוא הר עיבל ומברך – לאן תינשאנה הברכות, אם לא אל פסגת הר גריזים?
מכאן, שאם רוצה אתה לקלל, עלה אל פסגת הר גריזים, הלא הוא הר הברכה, ושא משם את קללתך, והיא תגיע למחוז חפצך!