אָמַר ר' יִצְחָק: אֵין דָּנִין אֶת הָאָדָם אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה, וְלֹא לְפִי מָה שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם" (בְּרֵאשִׁית כא, יז), שֶׁאַף שֶׁעֲתִידִים בָּנָיו שֶׁל יִשְׁמָעֵאל לְהַרְשִׁיעַ הַרְבֵּה, כֵּיוָן שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה חַף מִפֶּשַׁע — נִשְׁמְעָה תְּפִלָּתוֹ.
בַּבְלִי רֹאשׁ הַשָּׁנָה
אָמַר רַבִּי סִימוֹן: קָפְצוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְקַטְרְגוֹ (על ישמעאל). אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אָדָם שֶׁהוּא עָתִיד לְהָמִית אֶת בָּנֶיךָ בְּצָמָא, אַתָּה מַעֲלֶה לוֹ בְּאֵר? אָמַר לָהֶם: עַכְשָׁו מָה הוּא - צַדִּיק אוֹ רָשָׁע? אָמְרוּ לוֹ: צַדִּיק. אָמַר לָהֶם: אֵינִי דָּן אֶת הָאָדָם אֶלָּא בִּשְׁעָתוֹ.
בְּרֵאשִׁית רַבָּה
חז"ל מתלבטים בשאלה מה דינו (משמיים) של אדם, שידוע לגביו, שבעתיד יחטא חטאים גדולים.
רבי יצחק הוא אמורא ארצישראלי, שירד מספר פעמים לבבל, והוא מוזכר פעמים רבות בתלמוד הבבלי. רבי סימון (או רבי שמעון בן פזי) הוא אמורא שחי בדור השני לאמוראי ארץ ישראל.
שני אמוראים אלה סבורים, שגם אם משמיים יודעים מה יעשה אדם בעתיד, אין האל דן את אותו אדם על מעשיו אלה, שעדיין לא ביצע.
את השאלה המוסרית הגדולה הזאת מעלים חז"ל בדונם את מקרה גירושם האכזרי של הגר וישמעאל אל המדבר והצלתם על ידי האלוהים. ישמעאל באותה עת הוא ילד, שגם אם חטא פה ושם – ילד הוא. לאור יחסיהם של היהודים עם הערבים, ולאור מה שידוע ליהודים על מה שכבר עשו הערבים ליהודים במהלך ההיסטוריה, הם תוהים על הצלת ה'טרוריסט בפוטנציה'.
התלמוד הירושלמי מבהיר לנו למה הכוונה באמירה, שעתידין בניו של ישמעאל להרשיע הרבה: שבימי גלות בבל היו ישמעאלים מוציאין לקראת הגולים מיני מלוחים ונודות נפוחים, ומעוררים בהם צמא עד מוות (עיבוד מהנוסח המעורבב בארמית).
הויכוח בין מלאכי השרת לאלוהים מזכיר לנו עימות אחר, המסופר במדרשים, העימות המפורסם, שבו נזף האל במלאכיו, שרצו לומר שירה בעת קריעת ים סוף:
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לוֹמַר שִׁירָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מַעֲשֵׂה יָדַי טוֹבְעִין בַּיָּם, וְאַתֶּם אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנַי?! (בבלי סנהדרין)
אין ספק – אלוהים של חז"ל עושה רושם יותר טוב מאלוהים המקראי!
ואנו, בני האדם, ראוי שנזכור כי אין לדון אדם על מה שאנו חושבים שהוא יעשה כשיהיה גדול. את הכלל הזה אנו נוטים לשכוח מדי פעם, כמו שנאמר בסרט 'מתחת לאף': "יש אנשים שצריך להרוג אותם עוד כשהם קטנים, למה כשהם גודלים, הם מתחילים לעשות פוזות של גברים..."