תָּנוּ רַבָּנָן: שִׁשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בַּשֵּׁדִים; שְׁלֹשָׁה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וּשְׁלֹשָׁה כִּבְנֵי אָדָם. שְׁלֹשָׁה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת - שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כְּנָפַיִם כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְשָׁטִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְיוֹדְעִין הֶעָתִיד לִהְיוֹת כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. 'יוֹדְעִין' סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא שׁוֹמְעִין מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. שְׁלֹשָׁה כִּבְנֵי אָדָם - אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים כִּבְנֵי אָדָם, וּפָרִים וְרָבִים כִּבְנֵי אָדָם, וּמֵתִים כִּבְנֵי אָדָם. וְשִׁשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּבְנֵי אָדָם; שְׁלֹשָׁה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וּשְׁלֹשָׁה כִּבְהֵמָה. שְׁלֹשָׁה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת - יֵשׁ בָּהֶם דַּעַת כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְהוֹלְכִין בְּקוֹמָה זְקוּפָה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וּמְסַפְּרִים בִּלְשׁוֹן קֹדֶשׁ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. שְׁלֹשָׁה כִּבְהֵמָה – אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין, וּפָרִין וְרָבִין, וּמוֹצִיאִין רְעִי כִּבְהֵמָה:
(בבלי חגיגה)
תפיסת העולם המודרנית אינה מאמינה בקיומם של מלאכים ושדים כלל, וגם אלוהים שייך לאותה קטגוריה של מושגים מופשטים, או, אם תרצו, דמיוניים. תפיסה זו גם אינה מפרידה בין האדם לשאר בעלי החיים כישויות שונות במהותן.
חז"ל, לעומת זאת, נוח להם לדרג את כל היצורים הממלאים את עולמם הרוחני והאמוני ולהציבם בסולם זה מעל זה, או זה מתחת לזה. אמנם האל אינו מוזכר כאן, אך ברור כי עבור חז"ל, אלוהים הוא מעל לכל היצורים, והוא שייך לקטגוריה אחרת לחלוטין, שכן הוא יצר את כל האחרים.
העולם הלא נראה של חז"ל רוחש יצורים, בדומה לעולמם של היוונים הקדמונים, שרחש נימפות ואלים, מדוזות וקנטאורים. המדרש שלפנינו עושה הבחנה בין שדים למלאכים. המלאכים עומדים בראש הסולם (מתחת לאלוהים). השדים נמצאים מתחת להם, והם חולקים תכונות גם עם המלאכים וגם עם בני האדם. על פי מדרש זה יש לשדים כנפיים, יש להם יכולת לשוט מקצה העולם ועד לקצהו האחר, ויש להם ידיעת העתיד לקרות. אלה תכונות הקיימות גם במלאכים. לעומת זאת, ובניגוד למלאכים, יש לשדים גם תכונות אנושיות: הם אוכלים ושותים (המלאכים פועלים, ככל הנראה, על סוללות), הם פרים ורבים (זה מצוין למטרות הפחדה של בני האדם. כמו וירוסים אלימים, גם השדים מתפשטים בעולם) והם מתים בסופו של דבר, מה שמאתגר חכמים ועושי נסים, כשהם מתמודדים מול שדים אלה.
אין המדרש מספר לנו מה יש להם, לבני האדם, שאין לשדים, אבל הוא משווה אותם, את בני האדם, למלאכים ולבהמות, כלומר לשאר בעלי החיים. מעניין מה מספר המדרש על המשותף בין בני האדם למלאכים: אלה גם אלה הולכים בקומה זקופה, בניגוד לבעלי החיים, ההולכים על ארבע, שוחים, מעופפים או זוחלים על הקרקע. אלה גם אלה יש בהם דעת (בבעלי החיים אין דעת? תמהני...) והמפתיעה במיוחד היא האמירה שגם מלאכים מדברים בלשון הקודש, מה שבעלי החיים אינם עושים.
אם סולם זה עושה סדר בתפיסת עולמם של חז"ל, שיבושם להם. אנו נותרים עם ערימה של שאלות, כמו:
ü האם, מלבד היכולת לעופף, ראו חז"ל את המלאכים בדמיונם דומים לבני האדם במראם?
ü כיצד רוכשים המלאכים דעת?
ü האם אין דבר המבדיל בין הדעת האנושית לדעת של המלאכים?
ü מדוע לא מזכירים חז"ל במדרש זה את השדים המתגוררים במקום מגורי האדם?
ü מדוע לא מזכירים חז"ל את העובדה שכמו הבהמה, גם בני האדם מתים?
ü מדוע לא נזכר כאן, שלבני האדם, בניגוד למלאכים, ישנו חופש הבחירה?
ü האם מאמינים חז"ל שישותם הגופנית של מלאכים ושדים היא שונה מזו של בני האדם ובעלי החיים?
האמונה בשדים לא היתה מוכרת כל כך בתקופת המקרא, אלא אם כן איזכורים שלה נמחקו בעת עריכתו הסופית של התנ"ך. לעומת זאת, בתקופת המשנה והתלמוד, וביחוד בבבל, הלכה אמונה זו והתפתחה, ורבים השדים המוזכרים בתלמוד. המדרש שלפנינו מציג רק תפיסה אחת של השדים והמלאכים ביחס לישות האנושית. ישנן אחרות, כמו זו, המאמינה ששדים נוצרים, בין השאר, מחטאיהם של בני האדם.