אָמַר ר' יוֹחָנָן: בְּשֵׁנִי נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים, דִּכְתִיב (תְּהִלִּים ק"ד ג): "הַמְקָרֶה בַּמָּיִם עֲלִיּוֹתָיו", וּכְתִיב (שָׁם ד): "עוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לוֹהֵט". אָמַר ר' לְוִיטָס בֶּן טַבְרוֹס: הַכֹּל מוֹדִים, וּמוֹדֶה ר' יוֹחָנָן שֶׁהַמַּיִם כְּבָר הָיוּ, אֲבָל בְּשֵׁנִי "הַמְקָרֵה בַּמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו", וּמִי "הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ", וּמִי "הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ", אֲבָל שְׁלוּחִים לֹא נִבְרְאוּ עַד יוֹם ה'.
אָמַר ר' רְחוּמַאי: מִדְּבָרְךָ נִלְמַד, שֶׁצֹּרֶךְ הָעוֹלָם הַזֶּה בָּרָא הקב"ה קֹדֶם הַשָּׁמַיִם. אָמַר לוֹ: הֵן. מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דוֹמֶה? לַמֶּלֶךְ שֶׁבִּקֵּשׁ לִטֹּע אִילָן בְּגַנּוֹ. הִשְׁגִּיחַ בְּכָל הַגָּן לָדַעַת, אִם יֵשׁ שָׁם מַעְיָן נוֹבֵעַ מַיִם לְהַעֲמִיד אוֹתוֹ, וְלֹא מָצָא. אָמַר: אֶחְפֹּר מַיִם, וְאוֹצִיא מַעְיָן, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְקַיֵּם הָאִילָן. חָפַר, וְהוֹצִיא מַעְיָן נוֹבֵעַ מַיִם חַיִּים, וְאַחַ"כּ נָטַע הָאִילָן, וְעָמַד, וְעָשָׂה פְּרִי, וְהִצְלִיחַ בְּשָׁרָשָׁיו, שֶׁהִשְׁקוּהוּ תָּמִיד מִן הַמַּעְיָן.
ספר הבהיר
ספר הבהיר הוא לקט מדרשים קבליים, שראשיתו במסורות קדומות, ההולכות עד לתקופת המשנה והתלמוד בארץ ישראל, אך גיבושו – באירופה של המאה ה-12.
סיפורי הבריאה בספר בראשית אינם מזכירים את בריאת המלאכים, וחכמי הקבלה, שמלאכים מככבים ברבים מכתביהם, דנים בסוגיה מתי נבראו המלאכים. עם הגרוש מגן העדן הם כבר היו שם, משמע הם נבראו במהלך ששת ימי הבריאה. ככל שיוקדם זמן בריאתם, חוששים המקובלים, כן תתחזק השאלה, אם המלאכים היו שותפים למעשה הבריאה. האם הם שהלכו על כנפי רוח, האם הם ששמו עבים רכובם? ר' לויטס אינו מקבל את דעת ר' יוחנן, הסבור שהמלאכים נבראו כבר ביום השני לבריאת העולם. ר' לויטס חושב, כי המים היו שם כבר ביום השני, אבל המלאכים נבראו רק ביום החמישי, ביחד עם שאר היצורים החיים. מכאן, שהמלאכים אינם יצורים בוראים. הם נבראו ע"י האל, וכל תפקידם הוא להיות 'שלוחים' – מילה נרדפת למלאכים.
שאלה אחרת, שהעסיקה את חז"ל לא מעט, היתה מה נברא קודם – השמים או הארץ. המדרש שלפנינו דוחה הצידה את הרעיון, שמה שנברא קודם הוא חשוב יותר. בניגוד לרעיון, שעל פני האדמה הכל הוא בן-חלוף, וכי עולם הנצח מצוי בשמים. המדרש מציע עיקרון אחר, המאפשר לנו להעמיד במרכז את הארץ דווקא, ולא את השמים.
את הרעיון הזה ממחיש משל. המלך רוצה לנטוע בגנו אילן יפה וטוב, אך קודם הנטיעה הוא מבקש להכין את התנאים הטובים לצמיחת העץ – הוא מוודא אם יש מים שישקו את האילן. על כן הוא חופר באדמת הגן וחושף מעין מים חיים. רק לאחר מכן הוא נוטע את העץ.
הנמשל – כל מה שנברא על פני האדמה זקוק למים. על כן נבראו המים בתחילה. המים נמצאים בשמיים (על מחזור המים בטבע עדיין לא שמעו חז"ל), ועל כן נבראו השמיים לפני הארץ.
אם כן – לא שמיים, כמייצגים את האלוהי והנצחי, שהארץ נחותה מהם, אלא הארץ, כמוקד עניינו של האל, המשרת אותה ממאגרי המים שבשמיים.