"וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: שַׁלַּח אֶת עַמִּי, וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר" (שמות ה', א)
"וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן" - הֵיכָן הָלְכוּ הַזְּקֵנִים, שֶׁלֹּא חִשֵּׁב אוֹתָם עִמָּהֶם, שֶׁכְּבָר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שְׁמוֹת ג', יח)?
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: הָלְכוּ עִמָּהֶן הַזְּקֵנִים, וְהָיוּ מְגַנְּבִין אֶת עַצְמָן, וְנִשְׁמָטִין אֶחָד אֶחָד, שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהָלְכוּ לָהֶן. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לַפַּלְטֵרִין שֶׁל פַּרְעֹה, לֹא נִמְצָא אֶחָד, שֶׁכֵּן כְּתִיב: "וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן" - וְהֵיכָן הַזְּקֵנִים? אֶלָּא שֶׁהָלְכוּ לָהֶן. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּךְ עֲשִׂיתֶם? חַיֵּיכֶם שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לָכֶם! אֵימָתַי? בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עִם הַזְּקֵנִים לְהַר סִינַי לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, הֶחֱזִירָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר: שְׁבוּ לָנוּ בָּזֶה!" (שְׁמוֹת כ"ד, י"ד).
שמות רבה
בפרק ג' בספר שמות נאמר:
לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לֵאמֹר: פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם. וָאֹמַר: אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ; וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו: יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ, וְעַתָּה נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ.
אלהים מורה למשה לאסוף את זקני ישראל, וללכת ביחד עמם אל פרעה כדי לבקש-לדרוש ממנו את יציאת בני ישראל למדבר לשלושה ימים.
לא עוברים שני פרקים, ובפרק ה' נאמר:
וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה: כֹּה אָמַר יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר.
שואלים חכמים: 'הֵיכָן הָלְכוּ הַזְּקֵנִים'? מדוע לא באו, כמצוות אלוהים, ביחד עם משה אל פרעה. מדוע התלווה רק אהרן למשה?
ההסבר שנותן המדרש פשוט והגיוני: הם פשוט פחדו מהעימות עם מלך מצרים, ועל כן נעלמו בזה אחר זה תוך כדי הליכה אל ארמון פרעה. היחידי שנותר נאמן למשימה היה אהרן, אחי משה.
את ההברזה הזאת אלוהים לא אהב, בלשון המעטה, והוא הודיע לזקנים, כי הוא עומד 'לפרוע להם', כלומר להחזיר להם כגמולם בעתיד. והאם קיים תיעוד לכך בתורה? אם כן – הוא מצוי בפרק כ"ד.
תחילה מבדיל משה את שבעים הזקנים מיתר העם, שנכח במעמד הר סיני:
וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר: עֲלֵה אֶל יְהוָה, אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא, וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, מֵרָחֹק. וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל יְהוָה, וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ; וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ.
למי מתייחס ה' באומרו: 'וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ'? האם לזקנים, או שמא לשאר העם. ניתן להבין את הדברים בשני אופנים. ההמשך מבהיר את הדבר.
וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר, וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ; וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים, וַיֹּאכְלוּ, וַיִּשְׁתּוּ.
אם כן, בשלב ראשון לוקחים כל שבעים הזקנים חלק באירוע, שבו הם אפילו רואים את האל או ביטוי מוחשי כלשהו שלו. אך הנה, בהמשך, 'פורע' אלהים לזקנים על התנהגותם:
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה, וֶהְיֵה שָׁם; וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם. וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ; וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱלֹהִים, וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר: שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה, עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם; וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם. מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם. וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר, וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר.
אם כן, לקראת נתינת הלוחות מידי ה' לידי משה נפרדים משה ויהושע מכל היתר, ובתוכם גם אהרן ובניו. האם הוֹשָׁבַת הזקנים בחצי הדרך לפסגת ההר היא אותה ענישה, עליה מדברים חז"ל? לא נראה לי שכן, משום שגם אהרן הושאר שם, למרות שעל פי המדרש, אהרן היה אמיץ ונאמן למשימה של העמידה בפני פרעה.
אם כן, אותו הסבר, לכאורה הגיוני, של חז"ל אינו תואם בשלמות את הטקסט המקראי, אבל הוא מספק לנו רמז קל על דעתם של החכמים על נבחרי ציבור שאינם מגלים אומץ, כאשר זה נדרש מהם.