אָמַר ר' לֵוִי: כֹּל הַמֵּשִׁיב דָּבָר בִּפְנֵי רַבּוֹ, הוֹלֵךְ בְּלֹא וָלָד, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר: אֲדֹנִי, מֹשֶׁה, כְּלָאֵם" (בַּמִּדְבָּר יא כח) וְכֵיוָן שֶׁאָמַר דְּבָרִים אֵלֶּה לְרַבּוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, נֶעֱנַשׁ שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָּנִים. (וכך כתוב:) "נוּן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ" (דִּבְרֵי הַיָּמִים א, ז, כז), וְאֵין לִרְשִׁימָה זוֹ הֶמְשֵׁךְ, וּמִזֶּה מַשְׁמַע שֶׁלֹּא הָיוּ בָּנִים לִיהוֹשֻׁעַ.
וַחֲלוּקָה מָסֹרֶת זוֹ עַל דְּבָרָיו שֶׁל ר' אַבָּא בַּר פָּפָּא, שֶׁאָמַר: לֹא נֶעֱנַשׁ יְהוֹשֻׁעַ שֶׁיָּמוּת בְּלֹא בָּנִים, אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁבִּטֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל לַיְלָה אֶחָד מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה נֶעֱנַשׁ, שֶׁלֹּא יִהְיוּ לוֹ בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ, וְיִשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְגוֹ'", וְנֶאֱמַר: "וְיֹאמַר: לֹא, כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה', עַתָּה בָּאתִי וְגוֹ'" (יְהוֹשֻׁעַ ה, יג-יד), מַשְׁמַע שֶׁבָּא הַמַּלְאָךְ לִתְבֹּעַ דְּבַר מָה מִיְּהוֹשֻׁעַ וּלְהוֹכִיחוּ. אָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ: אֶמֶשׁ בְּשֶׁל עִסּוּקְכֶם בִּפְעֻלּוֹת הַמִּלְחָמָה בִּטַּלְתֶּם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְעַכְשָׁו בִּטַּלְתֶּם בַּלַּיְלָה תַּלְמוּד תּוֹרָה. שָׁאַל אוֹתוֹ יְהוֹשֻׁעַ עַל אֵיזֶה חֵטְא מֵהֶם בָּאתָ בִּמְיֻחָד לְהוֹכִיחַנִי? אָמַר לוֹ: "עַתָּה בָּאתִי" כְּלוֹמַר, מִמָּה שֶׁלֹּא בָּאתִי אֶמֶשׁ אֶלָּא עַתָּה מוּבָן שֶׁעֲווֹן זֶה שֶׁל בִּטּוּל תּוֹרָה חָמוּר יוֹתֵר. מִיָּד עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ תִּקּוּן לַדָּבָר, וְהֶחְלִיט שֶׁיֵּשׁ לְהוֹסִיף בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, כָּאָמוּר: "וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק" (יְהוֹשֻׁעַ ח, יג), וְאָמַר ר' יוֹחָנָן: מְלַמֵּד שֶׁהָלַךְ כֹּל הַלַּיְלָה בְּעֻמְּקָה שֶׁל הֲלָכָה, וְעַל יְדֵי כָּךְ כִּפֵּר עַל חֵטְא בִּטּוּל תּוֹרָה. וּמוֹסִיפִים עוֹד הַנִּלְמָד מֵעִנְיָן זֶה. אָמַר ר' שְׁמוּאֵל בַּר אֵינְיָא מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַב: גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹתֵר מֵהַקְרָבַת תְּמִידִין, שֶׁהֲרֵי אָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ: "עַתָּה בָּאתִי", כְּלוֹמַר עַל הֶעָווֹן הָאַחֲרוֹן, מַשְׁמָע שֶׁבִּטּוּל תּוֹרָה הוּא חָמוּר יוֹתֵר מִבִּטּוּל הַתְּמִידִים.
וְאוּלָם לְמוּדִים מִן הַמָּסֹרֶת, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאָרוֹן וּשְׁכִינָה שְׂרוּיִין שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָן, אֲסוּרִין כָּל הָעָם בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, וּמִשּׁוּם שֶׁהָיוּ עֲסוּקִים בַּמִּלְחָמָה, לֹא הֶחֱזִירוּ אֶת הָאָרוֹן לִמְקוֹמוֹ בַּמִּשְׁכָּן. וִיהוֹשֻׁעַ שֶׁלֹּא דָּאַג לְכָךְ, גָּרַם לָעָם לְהִבָּטֵל מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְעַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ.
בְּעִנְיַן בִּטּוּל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה מוּבָא עוֹד, שֶׁאָמַר רַב בְּרוֹנָא אָמַר רַב: כֹּל הַיָּשֵׁן בְּחֶדֶר שֶׁאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ שְׂרוּיִין בָּהּ, וְעַל יְדֵי כָּךְ מְבַטְּלָם מִלְּהִתְיַחֵד, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר "נְשֵׁי עַמִּי תְּגָרְשׁוּן מִבֵּית תַּעֲנֻגֶיהָ" (מִיכָה ב, ט), וְעָנְשׁוֹ נֶאֱמָר לְהַלָּן בְּאוֹתוֹ פֶּרֶק. וְאָמַר רַב יוֹסֵף: דָּבָר זֶה נֶאֱמַר לֹא רַק כַּאֲשֶׁר הָאִשָּׁה טְהוֹרָה וּמֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּאִשְׁתּוֹ נִדָּה, נוֹחַ לָהֶם שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם בְּיַחַד.
בבלי עירובין
על מה מבוסס המדרש המסובך הזה? ככל הנראה על משאלת לב של חז"ל להקטין את דמותו של יהושע, אולי בניגוד למשה, המנהיג הרוחני וגדול הנביאים.
איך מקטינים את יהושע? חז"ל הולכים אל פסוק בדברי הימים, המפרט את שמות ראשוני שבט אפרים. בפסוק מוזכרים נון, אביו של יהושע, ויהושע עצמו. אין כל פירוט לגבי בניו של יהושע. מסקנתם הבלתי מבוססת בעליל של חז"ל היא, שיהושע חשוך בנים היה, ומכאן – שזה היה עונש משמים, ומכאן – שיהושע חטא חטא כלשהו, עליו קיבל עונש זה.
ובכן, במה חטא יהושע? לעומת משה, שעורר את כעסו של אלוהים יותר מפעם אחת, לגבי יהושע לא נאמר דבר בתנ"ך. הולכים חכמינו וחופרים בפסוקי המקרא ומגלים את חטאיו הנסתרים של המנהיג הצבאי, שכבש את ארץ כנען בסערה.
החטא הנראה לחז"ל מתאים יותר לסיפור שלהם הוא מניעת פריה ורבייה מבני ישראל ללילה אחד לפחות. בני ישראל היו עסוקים במלחמה, ועל כן לא הוחזרו הארון והשכינה למקומם במשכן, וכל עוד אין הארון והשכינה במשכן – אסורה מצוות פרו ורבו (מי אמר?). מדוע מתאים חטא זה יותר משאר האפשרויות, שחז"ל מביאים בחשבון? משום שאז העונש הוא בסימן מידה כנגד מידה. יהושע מנע מאנשיו לעסוק בפריה ורביה, ועל כן נענש בכך שלא נולדו לו בנים.
אבל חז"ל לא מסתפקים בכך, והם מעלים חטאים נוספים של יהושע כסיבה לעונש שלו. פעולות המלחמה שהוביל יהושע גרמו לביטול קרבן התמיד, ולאחר מכן – לביטול לימוד תורה. חז"ל, שנסעו במכונת הזמן אל זמנו של יהושע, לא שכחו לקחת עמהם את לימוד התורה, שהיה המצווה הגדולה של תקופת המשנה והתלמוד, אחרי חורבן המקדש וביטול עבודות הקרבנות. המדרש בונה את הסיפור כך, שהמלאך בו פוגש יהושע, נוזף בו לא על ביטול התמיד, אלא על ביטול לימוד התורה, החמור ממנו בהרבה. יהושע עושה תיקון, וכמו שכתוב בספר יהושע הולך "בתוך העמק". בסיפור כיבוש העי, הבא אחרי המפגש עם המלאך, מוליך יהושע את הצבא בתוך העמק. חז"ל מפעילים את אלגוריתם הדרש על צירוף המילים הזה, והם מספרים לנו, שלמעשה יהושע הלך והעמיק בתוך לימוד ההלכה, וזה היה התיקון שלו.
המדרש חוזר אל עניין חטא ביטול הפריה והרבייה, ומלמד אותנו, שחטא זה מתרחש גם כאשר נכנס אדם לישון בחדר בו ישן זוג נשוי (מה שהיה קרוי בתקופת החלוצים 'פרימוס'), ועל ידי כך מונע מהם להתייחד. והנה הפתעה בסופו של המדרש: כניסת אדם ללינה בחדרם של זוג נשוי היא בגדר חטא גם כאשר האישה בנידה, וההתייחדות אסורה על הזוג. הסיבה – נוח, או נעים, להם, לבני הזוג לישון ביחד, גם אם הביאה אסורה עליהם, ומניעת קשר אינטימי זה גם היא בגדר חטא. תוספת קטנה זו היא, אולי, הבונוס החשוב ביותר שאנו מקבלים מהמדרש.