"הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע, חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר?" (אִיּוֹב לט, א) - יַעֲלָה זוֹ אַכְזָרִית עַל בָּנֶיהָ, וְאֵינָהּ חָסָה עֲלֵיהֶם. בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹרַעַת לָלֶדֶת, עוֹלָה לְרֹאשׁ הָהָר כְּדֵי שֶׁיִּפֹּל מִמֶּנָּה הַוָּלָד וְיָמוּת, וַאֲנִי מַזְמִין לָה נֶשֶׁר, שֶׁמְּקַבְּלוֹ בִּכְנָפָיו, וּמַנִּיחוֹ לְפָנֶיהָ, וְאִלְמָלֵי מַקְדִּים הַנֶּשֶׁר רֶגַע אֶחָד, אוֹ מִתְאַחֵר רֶגַע אֶחָד, מִיָּד הָיָה הַוָּלָד מֵת. וְאִם בֵּין רֶגַע לְרֶגַע לֹא נִתְחַלֵּף לִי, בֵּין אִיּוֹב לְאוֹיֵב נִתְחַלֵּף לִי?
וְכֵן "חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר" (אִיּוֹב לט, א) - אַיָּלָה זוֹ פֶּתַח רַחְמָהּ צַר, וְקָשֶׁה לָה לָלֶדֶת. בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹרַעַת לָלֶדֶת, אֲנִי מַזְמִין לָה דְּרָקוֹן (מִין נָחָשׁ) שֶׁמַּכִּישָׁהּ בְּבֵית הָרֶחֶם, וְעַל יְדֵי כָּךְ מִתְרַפָּה מִמּוֹלָדָה, וּמוֹלִידָה, וְאִלְמָלֵי מַקְדִּים הַנָּחָשׁ רֶגַע אֶחָד אוֹ מְאַחֵר רֶגַע אֶחָד, מִיָּד מֵתָה. וְאִם בֵּין רֶגַע לְרֶגַע לֹא נִתְחַלֵּף לִי, בֵּין אִיּוֹב לְאוֹיֵב נִתְחַלֵּף לִי?
בבלי בבא בתרא
חכמי התלמוד מתלבטים בשאלת אחריות האל לחייו של איוב. האם האל רואה באיוב אויב (שימו לב לדמיון הרב בין שתי המילים)? האל מתיר לשטן לפגוע באיוב קשות, ובכל זאת אין הוא מאפשר לו, לשטן, לגרום למותו. אלוהים יודע את הגבול הדק, שאותו לא יוכל השטן לעבור, והוא יימצא שם ברגע הנכון, ימנע את האסון, וידאג לאיוב, שאינו אויבו. חז"ל לוקחים קטע מתשובת האל לאיוב, שבו מתוארים פלאי הטבע, המוכיחים את שליטתו של האל בכל רגע ורגע מהמתרחש ביקום. חבל להחמיץ את הקטע השלם מתחילת פרק לט באיוב:
א הֲיָדַעְתָּ--עֵת, לֶדֶת יַעֲלֵי-סָלַע; חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר.
ב תִּסְפֹּר יְרָחִים תְּמַלֶּאנָה; וְיָדַעְתָּ, עֵת לִדְתָּנָה.
ג תִּכְרַעְנָה, יַלְדֵיהֶן תְּפַלַּחְנָה; חֶבְלֵיהֶם תְּשַׁלַּחְנָה.
ד יַחְלְמוּ בְנֵיהֶם, יִרְבּוּ בַבָּר; יָצְאוּ, וְלֹא-שָׁבוּ לָמוֹ.
פסוק א' מאיוב לט, המצוטט במדרש, הוא תקבולת, שבה מופיעות יעלות סלע ואיילות. האם מדובר באותם בעלי חיים? יתכן שעבור סופר ספר איוב היו אלה שמות נרדפים לאותה חיית בר, בעוד שבימינו מכנים הזואולוגים בשם יעל את עזי הבר המדבריות, שוכנות המצוקים, ואילו האיילות נעלמו מנוף ארצנו, ורק לאחרונה מנסים אנשי רשות הטבע והגנים להחזיר את אייל הכרמל אל הטבע, וזה בעל חיים שונה מאד מהיעל. קשה לדעת אם היה לו, למחבר ספר איוב, ידע כלשהו על תכונותיהם של בעלי חיים אלה. מהמדרש על יעלת הסלע ניתן להבין, כי חז"ל שמעו על כך, שיעלים עולות למקומות נסתרים בגובהי המצוקים, ושם הן ממליטות את הגדיים. לא ברור מאין צץ לו הרעיון המגוחך, שהן עושות זאת כדי להפיל באכזריות את ולדותיהן אל התהום, וכי אלוהים הוא שמציל את הגדיים, ובסיוע נשר הוא אוסף אותם ומניח אותם לרגלי האימהות. התיזמון המדויק של ההתערבות האלוהית מעיד, על פי חז"ל, על ההשגחה הקפדנית שהוא משגיח על כל דבר המתרחש בעולם בכל רגע ורגע.
אגב, מנהגן של יעלות הסלע להמליט בסתר בגובהי המצוקים היה מוכר עד היום בעין-גדי, ורק בעשורים האחרונים, משהתרגלו היעלים לקרבת האדם, נצפו פה ושם וצולמו המלטות גדיים באזורים יותר נמוכים ופחות מוגנים.
המדרש על האיילה, שפתח רחמה צר, ועל כן קשה לה ללדת, מצטרף אל מדרש אחר מבבלי יומא, המפאר את חינה של אסתר המלכה:
אָמַר ר' זֵירָא: לָמָּה נִמְשְׁלָה אֶסְתֵּר לְאַיָּלָה? לוֹמַר לְךָ: מָה אַיָּלָה רַחְמָהּ צָר, וַחֲבִיבָה עַל בַּעְלָהּ כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה כְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה - אַף אֶסְתֵּר הָיְתָה חֲבִיבָה עַל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה כְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה.
אכן, ראש כחול היה לו, לר' זירא...
במדרש שלנו, מבבא בתרא, אותו רחם, שפתחו צר, מקשה מאד על הלידה, ואלוהים מתזמן בדיוק ברגע הנכון את הנחש המכיש אותה בפתח רחמה, ואז שריריה מתרפים, וההמלטה נעשית קלה יותר.
מסקנה: אל דאגה, איוב! אלוהים לא יפקיר אותך לניסיון פרוע ובלתי ניתן לשליטה. ברגע הנכון, כמו בכל רגע מרגעיו של הטבע העולמי, אלוהים יימצא שם ויכתיב את המשך הדברים. אלוהים אינו רואה באיוב אויב, ועל כן יש תקווה לסיום טוב לפרשה המטלטלת הזאת.