אָמַר רַב הוּנָא בַּר תּוֹרְתָא: פַּעַם אַחַת הָלַכְתִּי לַוַּעַד, וְרָאִיתִי שָׁם, שֶׁנּוֹהֲגִים בְּנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁיְּהֵא נָחָשׁ שֶׁהוּא כָּרוּךְ עַל הַצָּב, כְּדֵי שֶׁיִּזְדַּוְּגוּ זֶה עִם זֶה. לְיָמִים יָצָא עָרוֹד (הַנּוֹשֵׁךְ וּמֵמִית בְּנֵי אָדָם) מִבֵּינֵיהֶם.
וּכְשֶׁבָּאתִי לִפְנֵי ר' שִׁמְעוֹן הֶחָסִיד וְסִפַּרְתִּי לוֹ זֹאת, אָמַר לִי כְּהֶסְבֵּר לַדָּבָר שֶׁיָּצָא הֶעָרוֹד מִתּוֹךְ זִוּוּג זֶה: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֵם, אַנְשֵׁי אוֹתוֹ הַמָּקוֹם הֵבִיאוּ בְּרִיָּה שֶׁלֹּא בָּרָאתִי בְּעוֹלָמִי, כְּלוֹמַר, שֶׁרָצוּ לְיִצֹּר יְצוּר כְּלִשְׁהוֹ מִזִּוּוּג זֶה שֶׁל נָחָשׁ וְצָב. אַף אֲנִי אָבִיא עֲלֵיהֶם בְּרִיָּה שֶׁלֹּא בָּרָאתִי בְּעוֹלָמִי, כֶּעָרוֹד הַזֶּה, שֶׁיֵּעָנְשׁוּ עַל יָדוֹ.
וְשׁוֹאֲלִים: כֵּיצַד מִזִּוּוּגָם שֶׁל הַנָּחָשׁ וְהַצָּב יָצָא עָרוֹד, וַהֲרֵי אָמַר הֶחָכָם: כָּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַשּׁוֹנִים שֶׁתַּשְׁמִישָׁן וּמֶשֶׁךְ זְמַן עִבּוּרָן שָׁוֶה — הָרֵיהֶם יוֹלְדִין וּמְגַדְּלִין זֶה מִזֶּה, וְכָל בַּעֲלֵי הַחַיִּים שֶׁאֵין תַּשְׁמִישָׁן וְעִבּוּרָן שָׁוֶה — אֵין יוֹלְדִין וּמְגַדְּלִין זֶה מִזֶּה, וְאִלּוּ הַצָּב וְהֶעָרוֹד אֵין מֶשֶׁךְ עִבּוּרָם שָׁוֶה!
אָמַר רַב בִּתְשׁוּבָה: לֵדָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ עָרוֹד לֹא הָיְתָה בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, אֶלָּא נֵס בְּתוֹךְ נֵס, שֶׁהִזְדַּוְּגוּ זֶה לָזֶה, וְשֶׁמִּתּוֹךְ זִוּוּג זֶה נוֹצַר בַּעַל חַיִּים חָדָשׁ. וְתוֹהִים: זֶה הֶעָרוֹד, דְּבַר פּוּרְעָנוּת הוּא, שֶׁהֲרֵיהוּ מֵמִית בַּאֲנָשִׁים, וּמַדּוּעַ זֶה נֶחְשָׁב לְנֵס? וּמְשִׁיבִים: מַה טִּיבוֹ שֶׁל נֵס בְּתוֹךְ נֵס זֶה? לְפוּרְעָנוּת לָרְשָׁעִים, לְהַעֲנִישָׁם בְּכָךְ.
בבלי חולין עפ"י שטיינזלץ
מידע אודות רב הונא בר תורתא לא הצלחתי למצוא. יתכן שחכם זה אינו מופיע בתלמוד אלא במקום הזה, במסכת חולין. המשכתי לר' שמעון החסיד, ומצאתי את ר' שמעון חסידא, שלגביו יש מעט יותר מידע. הוא שייך לדור השני של האמוראים, אם כי לא ברור אם בארץ ישראל או בבבל. מסורת אחת ממקמת את קברו בעיר סח'נין שבגליל התחתון.
הידע של ר' שמעון חסידא בביולוגיה לא היה, כנראה, משהו. לפנינו עוד הברקה שלו, או לפחות שנאמרה בשמו: תמרים שעודם לחים, והם מחוברים לדקל, אם יש בהם נקבים - אין לאוכלם, כי יש חשש שנחש הכיש אותם, והשאיר בהם מארסו. נו, מילא...
עניין הזדווגות בעלי חיים ממינים שונים והולדת יצורי כלאיים העסיק כבר את חז"לינו. מי שראה סוס ואתון מזדווגים וממליטים פרד, בוודאי שאל עצמו אילו בעלי חיים שונים יכולים להזדווג ולהוליד ולדות בריאים, גם אם לא פוריים, כמו במקרה הפרד.
רב הונא בן תורתא ביקר במקום אחר, וראה שם את בני המקום מניחים נחש על גבי צב. הם הסבירו לו שברצונם לזווג את השניים, ולקבל ערוד. על פי סיפורו של רב הונא הם הצליחו...
ומהו עָרוֹד (או עַרְוָד)? לא מדובר בחמור הבר, אלא באחד ממיני הזוחלים האגדיים, שנשיכתו ארסית, ועל פי האגדות - הוא מסוכן לאדם עד מאד. לפני שנמשיך בסיפורנו הפנטסטי, הנה אגדה נחמדה על ר' חנינא בן דוסא, החכם שאירעו לו ניסים מניסים שונים בחייו:
מַעֲשֶׂה בְּמָקוֹם אֶחָד, שֶׁהָיָה עָרוֹד, וְהָיָה מַזִּיק אֶת הַבְּרִיּוֹת. בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ לוֹ, לר' חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא. אָמַר לָהֶם: הַרְאוּ לִי אֶת חוֹרוֹ! הֶרְאוּהוּ אֶת חוֹרוֹ. נָתַן עֲקֵבוֹ עַל פִּי הַחוֹר. יָצָא, וּנְשָׁכוֹ, וּמֵת אוֹתוֹ עָרוֹד. נְטָלוֹ עַל כְּתֵפוֹ, וֶהֱבִיאוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. אָמַר לָהֶם: רְאוּ, בָּנַי! אֵין עָרוֹד מֵמִית, אֶלָּא הַחֵטְא מֵמִית. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ: אוֹי לוֹ לָאָדָם, שֶׁפָּגַע בּוֹ עָרוֹד, וְאוֹי לוֹ לֶעָרוֹד, שֶׁפָּגַע בּוֹ ר' חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא. (בַּבְלִי בְּרָכוֹת).
אגב, גם הצב של חז"ל אינו הצב של ימינו, והוא קרוב יותר ללטאות, ואולי הוא חרדון הצב.
ובכן, מְסַפֵּר רב הונא על אנשים, שרצו, משום מה, ליצור ערוד. הם הניחו נחש על גבי צב, אלה הזדווגו, ונוצר ערוד. זה מה שנקרא 'לשחק באש'... רב הונא הולך אל ר' שמעון חסידא, ומספר לו את הדבר. בתחילה, תמה רב הונא מדוע נוצר בעל חיים כה מסוכן. התשובה של ר' שמעון מזכירה את איסורי השעטנז, כלומר את איסור חיבור מין עם שאינו מינו. זה איסור מדאורייתא, ואלוהים לא אוהב שבני האדם מנסים לשחק את התפקיד שלו. העונש לאותם חוצפנים – לידת הערוד, שהוא פחד אלוהים!
אבל בזאת לא מסתפק רב הונא. הוא מתבסס על ידע מדעי עממי של אותם ימים, על פיו בעלי חיים שונים המצליחים להזדווג ולהמליט יצורי כלאיים חייבים להיות כאלה שתשמישם (כלומר דרך הזדווגותם) ומשך עיבורם (כלומר אורך תקופת ההריון שלהם) שווים. אם כך, תמה רב הונא – לא זה מה שידוע לנו על נחש וצב! אם כן, כיצד זה הצליחו בני אותו מקום בהכלאת השניים?
מתערב בדיון המדעי רב, הלא הוא אבא בר אייבו, יליד ארץ ישראל, אחד ממייסדי הדור הראשון של אמוראי בבל. רב אומר, כי מקרה זה הוא בהחלט לא מדרך הטבע, והוא קורא לו 'נס בתוך נס'. הנס האחד הוא שהם הצליחו להזדווג למרות שתשמישם שונה. הנס השני הוא, שמזיווג זה יצא בעל חיים. זה פתרון מאד אלגנטי לבעיה מדעית, שכן עם נס אי אפשר להתווכח...
אבל ניסים קורים בדרך כלל כדי להיטיב עם מישהו, לא ככה? לא במקרה הזה, אומר רב. הנס של לידת הערוד נועד לגרום פורענות לרשעים, ואולי כוונתו של רב היא לרשעים שעשו את הניסוי הזואולוגי המיותר הזה.