שִׁבְעָה בָּנִים הָיוּ לָהּ לְקִמְחִית, וְכֻלָּן שִׁמְּשׁוּ בִּכְהֻנָּה גְּדוֹלָה כִּמְמַלְּאֵי מְקוֹמוֹ שֶׁל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. אָמְרוּ לָהּ חֲכָמִים: מֶה עָשִׂית מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁזָּכִית לְכָךְ? אָמְרָה לָהֶם: מִיָּמַי לֹא רָאוּ קוֹרוֹת בֵּיתִי קִלְעֵי שְׂעָרִי, שֶׁהָיְתָה צְנוּעָה בְּיוֹתֵר, וּמַקְפִּידָה בְּכִסּוּי הָרֹאשׁ אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ. אָמְרוּ לָהּ: הַרְבֵּה נָשִׁים עָשׂוּ כֵּן וְלֹא הוֹעִילוּ עַד כְּדֵי כָּךְ, וּמִשָּׁמַיִם הוּא שֶׁסִּיְּעוּךְ לְכָךְ.
אָמְרוּ עָלָיו, עַל ר' יִשְׁמָעֵאל בֶּן קִמְחִית: פַּעַם אַחַת סִפֵּר דְּבָרִים עִם עֲרָבִי אֶחָד בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בַּשּׁוּק, וְנִתְּזָה טִפַּת רוֹק מִפִּיו שֶׁל הָעַרְבִי עַל בְּגָדָיו שֶׁל ר' יִשְׁמָעֵאל, שֶׁהָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל, וְעַל יְדֵי כָּךְ נִטְמָא, וְלֹא יָכוֹל הָיָה לְשַׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה, וְנִכְנַס יִשְׁבָּב אָחִיו, וְשִׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו בַּכְּהֻנָּה בְּאוֹתוֹ יוֹם. וְכָךְ רָאֲתָה אִמָּן שְׁנֵי בָּנֶיהָ מְשַׁמְּשִׁים כְּכֹהֲנִים גְּדוֹלִים בְּיוֹם אֶחָד.
שׁוּב אָמְרוּ עָלָיו עַל ר' יִשְׁמָעֵאל בֶּן קִמְחִית: פַּעַם אַחַת יָצָא וְסִפֵּר עִם אָדוֹן אֶחָד בַּשּׁוּק, וְנִתְּזָה טִפַּת רֹק מִפִּיו שֶׁל אוֹתוֹ אָדוֹן עַל בְּגָדָיו שֶׁל ר' יִשְׁמָעֵאל, וְנִכְנָס יוֹסֵף אָחִיו, וְשִׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו בִּכְהֻנָּה גְּדוֹלָה, וְרָאֲתָה אִמָּן שׁוּב שְׁנֵי בָּנֶיהָ מְשַׁמְּשִׁים כְּכֹהֲנִים גְּדוֹלִים בְּיוֹם אֶחָד.
בבלי יומא עפ"י שטיינזלץ
זו הזדמנות טובה להשוות גרסאות בין הבבלי לירושלימי. הנה גרסת הירושלמי (גם היא ממסכת יומא):
מַעֲשֶׂה בְּשִׁמְעוֹן בֶּן קִמְחִית, שֶׁיָּצָא לְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְנִתְּזָה צִנּוֹרָה שֶׁל רֹק מִפִּיו (של המלך?) עַל בְּגָדָיו, וְטִמָּאתוֹ, וְנִכְנַס יְהוּדָה אָחִיו, וְשִׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו בִּכְהֻנָּה גְּדוֹלָה, וְרָאֲתָה אִמָּן שְׁנֵי בָּנֶיהָ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים בְּיוֹם אֶחָד. שִׁבְעָה בָּנִים הָיוּ לָהּ לְקִמְחִית וְכֻלָּן שִׁמְּשׁוּ בִּכְהֻנָּה גְּדוֹלָה. שָׁלְחוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ לָהּ: מָה מַעֲשִׂים טוֹבִים יֵשׁ בְּיָדְךָ? אָמְרָה לָהֶן: יָבֹא עָלַי, אִם רָאוּ קוֹרוֹת בֵּיתִי שְׂעָרוֹת רֹאשִׁי וְאִמְרַת חֲלוּקִי מִיָּמַי. אָמְרוּ: כָּל קִמְחָיָא קֶמַח, וְקִמְחָא דְּקִמְחִית סֹלֶת. וְקָרְאוּ עָלֶיהָ "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ".
ירושלמי יומא
יש הסבורים, כי ישמעאל בן קמחית הוא זה הקרוי גם ישמעאל בן פיאבי, אולם ברשימת כוהני בית שני מופיעים שלושה מועמדים להיות גיבורי מדרשים אלה: ישמעאל בן פיאבי הראשון (15 לספ'), שמעון בן קמחית (17-18 לספ') וישמעאל בן פיאבי השני (59-62 לספ'). המדרשים שלפנינו, קרוב לודאי, מבלבלים בין השלושה. משפחת פיאבי (פיאכי), שעל פי מדרשים אלה, היתה מיוחסת ובעלת השפעה, הוזכרה גם במסכת אחרת בתלמוד:
אָמַר אַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵף בֶּן חָנִין: אוֹי לִי מִבֵּית בַּיְתּוֹס, אוֹי לִי מֵאָלָתָן (=מֵהַקְּלָלוֹת שֶׁלָּהֶם). אוֹי לִי מִבֵּית חַנִּין, אוֹי לִי מִלְּחִישָׁתָן (=יוֹעֲצֵי רָע). אוֹי לִי מִבֵּית קַתְרוֹס, אוֹי לִי מִקֻּלְמוֹסָן. אוֹי לִי מִבֵּית יִשְׁמָעֵאל בֶּן פִּיאָכִי, אוֹי לִי מֵאֶגְרוֹפָן. שֶׁהֵם כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים, וּבְנֵיהֶן גִּזְבָּרִין, וְחַתְנֵיהֶם אֲמַרְכָּלִין, וְעַבְדֵיהֶן חוֹבְטִין אֶת הָעָם בְּמַקְלוֹת.
בבלי פסחים
המדרשים האלה מעלים כמה שאלות, וביניהם התהיה מה עושה כהן גדול בשוק בערב יום הכיפורים. על פי המדרש מהירושלמי יצא הכוהן הגדול לדבר עם המלך בעניין דחוף וחשוב מאד. שאלה מעניינת אחרת – מדוע החליף בכל פעם אח אחר את ר' ישמעאל? על כך עונים חלק מהחוקרים, שאם היה אח אחד בלבד מוכר כמחליפו של הכוהן הגדול, היתה סמכותו של אותו כוהן גדול מתערערת. הסבר אחר: את הכוהן הגדול אמור להחליף מי שקרוי 'סגן-כוהן', ויש לו לא מעט תפקידים קטנים בימי שגרה. מי שכבר זכה להחליף פעם אחת את הכוהן הגדול ביום הכיפורים, וזכה להיכנס לקודש הקודשים, לא ישוב לעסוק במשימותיו הקטנות של סגן הכוהן, ועל כן ימונה סגן-כוהן אחר.
המדרש מבבלי פסחים מכנה את משפחת ר' ישמעאל בן פאבי 'בעלי אגרופים', והוא מציין, שבני משפחה זו השתלטו על מגוון משרות כהונה – גזברים ואמרכלים. הם היו ידועים כאלימים, ועבדיהם היו חובטים את העם במקלות (באילו נסיבות?).
ולעומת הכוהנים האלימים ותאבי השררה – אֵם השבעה, שזכתה לראות את כל שבעת בניה משמשים בכהונה הגדולה (רובם כמחליפים ליום אחד) ביום הכיפורים, התגאתה בצניעותה. הצניעות שלה, לדבריה (ולא היה מי שיעיד אחרת), ניכרה בכך, שאפילו בין כותלי ביתה הקפידה על כיסוי שער ראשה ועל הימנעות מחשיפת רגליה. שמה המיוחד, קמחית, בא לה, על פי הירושלמי, מהפתגם ששיבח אותה: 'כָּל קִמְחָיָא קֶמַח, וְקִמְחָא דְּקִמְחִית סֹלֶת'.