מִפְלְצוֹת הַתָּנָ"ך

כְּשֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים, הוּא מַרְאֶה לָהֶם בְּהֵמוֹת רוֹבְצוֹת עַל הַרְרֵי אֶלֶף, וְאֶלֶף הָרִים מַעֲלִין עֲשָׂבִים וְהֵם אוֹכְלִים. וּמִנַּיִן שֶׁהֵם רוֹבְצוֹת עַל אֶלֶף הָרִים? שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אֶלֶף" (תְּהִלִּים נ') וְכֹל מָה שֶׁהַיַּרְדֵּן מוֹשֵׁךְ, הֵן שׁוֹתִין, שֶׁנֶּאֱמַר : "יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ" (אִיּוֹב מ'). אָמַר רַב יוֹסֵף: כֹּל מַה שֶׁהַיַּרְדֵּן מוֹשֵׁךְ בְּשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, הֵן עוֹשִׂין גְּמִיעָה אֶחָת. וּמִקְרָא מָלֵא הוּא, "בְּרַעַשׁ וְרֹגֶז יְגַמֶּא אָרֶץ" (שׁם לט). וְאַף לִוְיָתָן רוֹבֵץ עַל הַתְּהוֹם.

לְעוֹלָם הַבָּא אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת: בּוֹאוּ וְהִלָּחֲמוּ בּוֹ. וְכֵיוָן שֶׁהֵן יוֹרְדִין לְהִלָּחֵם כְּנֶגְדּוֹ, הוּא תּוֹלֶה עֵינָיו, וּמַבִּיט בָּהֶם, וְהֵם מִתְיָרְאִים וּבוֹרְחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים, מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּ" (שם מא יז). כְּשֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לֶאֱכֹל, הוּא עוֹשֶׂה שֶׁבֶר בַּיָּם, וְהַדָּגִים סְבוּרִים שֶׁהוּא דְּבַר אֲכִילָה, וְהוֹלְכִים לְשָׁם, וְהוּא פּוֹתֵחַ וּבוֹלְעָן. אֵין אֶחָד מֵהֶן נִמְלַט, אֶלָּא כֻּלָּן נִכְנָסִין לְתוֹךְ פִּיו. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת: יְרוּ חִצִּים. וְהֵם זוֹרְקִים בּוֹ, וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ, אֶלָּא כְּקַשׁ הֵם נֶחְשָׁבִים לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יַבְרִיחֶנּוּ בֶן קָשֶׁת" (שָׁם שָׁם כ). וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם: טְלוּ אַבְנֵי בְּלִסְטְרָא, וְהַשְׁלִיכוּ עָלָיו. וְהֵן עוֹשִׂין. וְהוּא סָבוּר קַשׁ הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ תּוֹתָח"(שם) וְאִם תֹּאמַר, שֶׁאִם מְבַקֵּשׁ לָצֵאת יוֹצֵא? תַּלְמוּד לוֹמַר: "סָגוּר חוֹתָם צַר" (שם שם ז), סָגַרְתִּי לְפָנָיו וְחָתַמְתִּי כְּנֶגְדּוֹ, וְגַם הֵצַרְתִּי לוֹ.

וְהֵיאַךְ הַצַּדִּיקִים אוֹכְלִים? אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בַּבְּהֵמוֹת וְגַם בַּלִּוְיָתָן רוּחַ, וְהֵן בָּאִין וְנִלְחָמִין זֶה עִם זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶחָד בְּאֶחָד יִגָּשׁוּ "(אִיּוֹב כב). זֶה הוֹפֵךְ בָּאָרֶץ, וְשׁוֹקֵט הַבְּהֵמוֹת, וְאֵלּוּ בּוֹקְעִין הַלִּוְיָתָן. מִיַּד הַצַּדִּיקִים מִתְכַּנְּסִין עֲלֵיהֶם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וְאוֹכֵל לְפִי שְׂכָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "יִכְרוּ עָלָיו חֲבֵרִים" (אִיּוֹב מ')

תנחומא

הבהמות והלוויתן, שתיים ממפלצות העולם הקדמוני הנזכרות בתנ"ך, שייכות למיתולוגיה של בריאת העולם. אלה שלטו בעולם עד שאלוהים הכניע אותן, והן כלואות אי-שם, ועדיין מעוררות חיל ורעדה במאמינים.

חז"ל שואבים את עיקר פרטי תיאור הבהמות והלוויתן מפרקים מ'-מ"א בספר איוב, וראוי שנציג קטעים אלה כאן:

הִנֵּה נָא בְהֵמוֹת, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמָּךְ, חָצִיר כַּבָּקָר יאכֵל. הִנֵּה נָא כחוֹ בְמָתְנָיו, וְאוֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ. יַחְפּץ זְנָבוֹ כְמוֹ אָרֶז, גִּידֵי פַחֲדָו יְשׂרָגוּ. עֲצָמָיו אֲפִיקֵי נְחֻשָׁה, גְּרָמָיו כִּמְטִיל בַּרְזֶל.הוּא רֵאשִׁית דַּרְכֵי אֵל, הָעשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ. כִּי בוּל הָרִים יִשְׂאוּ לוֹ, וְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה יְשַׂחֲקוּ שָׁם. תַּחַת צֶאֱלִים יִשְׁכָּב, בְּסֵתֶר קָנֶה וּבִצָּה. יְסֻכֻּהוּ צֶאֱלִים צִלְלוֹ, יְסֻבּוּהוּ עַרְבֵי נָחַל. הֵן יַעֲשׁק נָהָר, לא יַחְפּוֹז, יִבְטַח, כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ. בְּעֵינָיו יִקָּחֶנּוּ, בְּמוֹקְשִׁים יִנְקָב אָף.

תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה, וּבְחֶבֶל תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ... דַּלְתֵי פָנָיו מִי פִתֵּחַ? סְבִיבוֹת שִׁנָּיו אֵימָה... עֲטִישֹׁתָיו תָּהֶל אוֹר; וְעֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר. מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ, כִּידוֹדֵי אֵשׁ יִתְמַלָּטוּ. מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן - כְּדוּד נָפוּחַ וְאַגְמֹן. נַפְשׁוֹ גֶּחָלִים תְּלַהֵט; וְלַהַב מִפִּיו יֵצֵא. בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז, וּלְפָנָיו תָּדוּץ דְּאָבָה. מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ דָבֵקוּ, יָצוּק עָלָיו בַּל יִמּוֹט. לִבּוֹ יָצוּק כְּמוֹ אָבֶן, וְיָצוּק כְּפֶלַח תַּחְתִּית. מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים, מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּ. מַשִּׂיגֵהוּ חֶרֶב בְּלִי תָקוּם, חֲנִית מַסָּע וְשִׁרְיָה. יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל, לְעֵץ רִקָּבוֹן נְחוּשָׁה. לֹא יַבְרִיחֶנּוּ בֶן קָשֶׁת, לְקַשׁ נֶהְפְּכוּ לוֹ אַבְנֵי-קָלַע. כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ תוֹתָח, וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן. תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ, יִרְפַּד חָרוּץ עֲלֵי טִיט. יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה, יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה. אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב, יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה. אֵין עַל עָפָר מָשְׁלוֹ, הֶעָשׂוּ לִבְלִי חָת. אֵת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה, הוּא מֶלֶךְ עַל כָּל בְּנֵי שָׁחַץ.

הבהמות מתואר באיוב שוכן ביצות ענק (ולכן קיבל ההיפופוטם האפריקאי את השם העברי 'בהמות'), ואילו הלוויתן מתואר שם כמעין דרקון יורק אש.

מה מוסיפים חז"ל לתיאור הבהמות והלוויתן, מלבד הביאור שהם נותנים לפסוקי איוב? את ההסבר לכך שאלוהים לא הרג אותן, את אותן מפלצות קדמוניות. לעתיד לבוא, לעולם הבא, אלוהים יתן אותן כמאכל תאווה לצדיקים בגן-עדן. לשם כך יהיה עליו להרוג אותן. מלאכי השרת יפחדו להתמודד איתן, ואלוהים יביא אותן להילחם זו בזו, עד ששתיהן ימותו. ואז יקבל כל צדיק את המנה המגיעה לו.

גם סיפור עתידי זה, על הריגת המפלצות הקדמוניות באחרית הימים, שואב השראה מפסוקי תנ"ך. הנה, בישעיהו כ"ז כתוב:

בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם.

והאופציה הקולינארית של האכלת בני אדם בבשר המפלצות מופיעה כרמז בתהלים ע"ד:

אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן, , תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל לְעָם לְצִיִּים

בבבלי בבא בתרא אנו מקבלים רעיונות נוספים לגבי השימוש העתידי בבשר הלוויתן:

עָתִיד הקב"ה לַעֲשׂוֹת סֻכָּה לַצַּדִּיקִים מֵעוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִתְמַלֵּא בַּסֻּכּוֹת עוֹרוֹ" (אִיּוֹב מ, לֹא). זָכָה - עוֹשִׂין לוֹ סֻכָּה, לֹא זָכָה - עוֹשִׂין לוֹ צִלְצָל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְצִלְצַל דָּגִים רֹאשׁוֹ" (שָׁם)... וְהַשְּׁאָר פּוֹרְסוֹ הקב"ה עַל חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם וְזִיווֹ מַבְהִיק מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ" (יְשַׁעְיָהוּ ס,ג)

רש"י מוסיף גרסה משלו. הוא מסביר כי התנינים הגדולים הם "דגים גדולים שבים, ובדברי אגדה הוא לויתן ובן זוגו, שבראם זכר ונקבה, והרג את הנקבה, וּמְלָחָהּ לצדיקים לעתיד לבוא, שאם יפרו וירבו, לא יתקיים העולם בפניהם".

נסיים בתפילה, הנאמרת בהושענא רבה עם היציאה האחרונה מהסוכה:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, כְּשֵׁם שֶׁקִיַּמְתִּי וְיָשַׁבְתִּי בְּסוּכָּה זוּ, כֵּן אֶזְכֶּה לְשָׁנָה הַבָּאָה לֵישֵׁב בְּסוּכָּה שֶׁל לִוְיָתָן.