"לְמַכֶּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם" (תְּהִלִּים קל"ו). בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁלַח הקב"ה מַכַּת בְּכוֹרוֹת, אָמַר לוֹ: "כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, וּמֵת כָּל בְּכוֹר". נִכְנְסוּ כָּל הַבְּכוֹרוֹת אֵצֶל אֲבוֹתֵיהֶם, וְאָמְרוּ לָהֶם: כָּל מָה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה, הֵבִיא עָלֵינוּ. אֵין אַתֶּם מְבַקְּשִׁים שֶׁנִּחְיֶה? בּוֹאוּ, וְהוֹצִיאוּ אֶת הָעִבְרִים הָאֵלּוּ מִבֵּינֵינוּ, וְאִם לָאו - אָנוּ מֵתִים! הֵשִׁיבוּ לָהֶם, וְאָמְרוּ: אֲפִלּוּ כָּל הַמִּצְרִים מֵתִים, אֵינָן יוֹצְאִים מִכָּאן. מֶה עָשׂוּ? נִכְנְסוּ כָּל הַבְּכוֹרוֹת אֵצֶל פַּרְעֹה, וְהָיוּ מְצַוְּחִין לְפַרְעֹה, וְאוֹמְרִים: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, הוֹצֵא אֶת הָעָם הַזֶּה, שֶׁבִּשְׁבִילָם רָעָה תָּבוֹא עָלֵינוּ וְעָלֶיךָ! אָמַר לַעֲבָדָיו: צְאוּ וְקַפְּחוּ שׁוֹקֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ! מֶה עָשׂוּ הַבְּכוֹרוֹת? מִיָּד יָצְאוּ, וְנָטְלוּ כָּל אֶחָד חַרְבּוֹ, וְהָרַג אֶת אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְמַכֶּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם". 'לְמַכֶּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם' אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא "לְמַכֶּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם". שִׁשִּׁים רִבּוֹא הָרְגוּ הַבְּכוֹרוֹת בַּאֲבוֹתֵיהֶם. ר' אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי יוֹדָא בֶּן פַּזִּי אָמַר: בִּתְיָה בַּת פַּרְעֹה בְּכוֹרָה הָיְתָה, וּבִתְפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה נִצּוֹלָה, דִּכְתִיב (מִשְׁלֵי לא יח): "טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ, לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ".
מדרש תהלים
מה משמעותה של האות ב', הפותחת את המילה 'בִּבְכוֹרֵיהֶם'? פשט הפסוק הוא, כמובן, כמו שמנסחים חז"ל - 'לְמַכֶּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם', כלומר – אם תשאלו במי מהמצרים פגע ה' במכה העשירית? הוא פגע בבכוריהם.
אפשר להניח, שפרוש זה הניח גם את דעתם של חכמינו, אך מדוע יחמיצו הזדמנות למדרש יפה? חז"ל מציעים את הפירוש הבא - "לְמַכֶּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם" פירושו 'למכה את המצרים באמצעות בכוריהם. מי הוכה? המצרים. מי הכה אותם? בכוריהם. זו, כמובן, גם הזדמנות טובה להעניק חנינה לקב"ה, ולומר כי לא הוא הרג את המצרים, אלא בניהם שלהם. וכיצד כל זה ארע? 'הדבר היה ככה...':
כך כתוב בשמות י"א, "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: כֹּה אָמַר יְהוָה: כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם. וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכוֹר פַּרְעֹה, הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה, אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם, וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה. וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה, וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף".
את הדבר הזה שמעו גם המצרים. מי שלקח את האיום הזה בכל הרצינות היו הבכורות המועמדים לחיסול. הם פנו אל הוריהם בתחינה, שישחררו את העברים, לפני שהמכה העשירית תנחת עליהם. להם כבר היה ברור, אחרי תשע המכות, שמה שאלוהים מתכנן, הוא גם מבצע. ההורים היו עדיין שבויים בקונצפציה ההרסנית שלהם, והשיבו לבניהם תשובה מזעזעת: 'אֲפִלּוּ כָּל הַמִּצְרִים מֵתִים, אֵינָן יוֹצְאִים מִכָּאן'. הבינו הבנים, שאין מה לדבר עם אבותיהם, ופנו אל פרעה. הם הזכירו לו, שבאיום המפורש של משה מופיע גם 'בכור פרעה'. זה שכנע את המלך המבוהל, אך הוא שגה בגדול באומרו להם: 'צְאוּ וְקַפְּחוּ שׁוֹקֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ!'
הבנים הבכורים קיבלו מהמלך את האישור לפגוע בעברים, אלא שהם כבר היו משוכנעים, שעם העם של אלוהים לא כדאי להתעסק, ואת זעמם הם הפנו כלפי 'אֵלּוּ' – כלפי אבותיהם, שגילו כלפיהם אדישות כה מקוממת. וכך הרגו הבנים את האבות, וזה מה שמסביר את צירוף המילים המוזר - "לְמַכֶּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם".
זוכרים שגם 'בכור פרעה' הוזכר שם, בשמות י"א? מדוע אין התורה מספרת על מותו של זה? זו הזדמנות פז להחזיר אל הסיפור את בת פרעה, שחז"ל העניקו לה את השם 'בִּתְיָה'. המדרש מספר שהיא היא הבת הבכורה של פרעה, וכי בזכות הצלתה את משה התינוק, התפלל משה על חייה, והיא ניצלה. ומה היה נוסח התפילה, שהצילה את בת פרעה? פסוק מספר משלי, מהמזמור המוכר והאהוב 'אשת חיל': "טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ, לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ".