"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, וְיָצָא הָעָם, וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ, הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא". (שמות ט"ז)
הִתְחִיל לְדַבֵּר נוֹכֵחַ, וְסִיֵּם נִסְתָּר: "וְיָצָא הָעָם" וגו'. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זַ''ל (יוֹמָא ע''ה), כִּי הַמָּן הָיָה יוֹרֵד לַצַּדִּיקִים פֶּתַח אָהֳלוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לָצֵאת אַחֲרָיו, וְלִשְׁאָר הָעָם הָיָה יוֹרֵד בְּמָקוֹם אַחֵר, וְהָיוּ יוֹצְאִים לִלְקֹט, וְהוּא אוֹמְרוֹ: "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם" וגו', פֵּרוּשׁ - בְּאֵין צֹרֶךְ לָצֵאת לִלְקֹט, אֲבָל הָעָם יָצְאוּ וַיִּלְקְטוּ, כְּנֶגֶד מַה שֶׁלֹּא בָּטְחוּ וְקָדְמוּ לִשְׁאוֹל, יַשִּׂיגוּהוּ בְּטֹרַח.
'אור החיים'
ר' חיים בן עטר מזכיר את המדרש מבבלי יומא. נביט בו:
כְּתִיב: "וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה, יֵרֵד הַמָּן עָלָיו" (בַּמִּדְבָּר יא, ט), וּכְתִיב: "וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ" (שְׁמוֹת טז, ד), וּכְתִיב: "שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ" (בַּמִּדְבָּר יא, ח). הָא כֵיצַד נְיַשֵּׁב אֶת הַלְּשׁוֹנוֹת הַשּׁוֹנִים הַלָּלוּ? צַדִּיקִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל יָרַד הַמָּן עַל פֶּתַח בָּתֵּיהֶם, וְלֹא הֻצְרְכוּ לִטְרֹחַ כְּלָל. בֵּינוֹנִים יָצְאוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְלָקְטוּ מָה שֶׁהָיָה מְכֻנָּס לָהֶם שָׁם. רְשָׁעִים שָׁטוּ - הָיוּ צְרִיכִים לְהַלֵּךְ הַרְבֵּה וְלָקְטוּ.
האם מוסיף 'אור החיים' משהו על המדרש מבבלי יומא? דומני שכן. אם המדרש מבבלי יומא מספר לנו, שאלוהים מיין את העם לרשעים, לבינוניים ולצדיקים, והוריד לכל מגזר את המן בהתאם לזכויותיו (צדיקים, כמו תלמידי ישיבה, מקבלים את המן וגם את הקצבאות ישר הביתה, בלי להתאמץ, וכן הלאה...). 'אור החיים' מפגין הבנה פסיכולוגית עמוקה יותר לנפש האדם ולמידותיו. אם אינך בוטח באלוהים, משמע אינך כל כך צדיק. חוסר אמונתך יביא אותך לחשש, שמא תאחר להגיע למקום ירידת המן, ושכניך יקדימו אותך, ויחסלו את הכל. חוסר אמונה זה יוציא אותך מהאוהל להרחיק לכת אל מחוץ למחנה, ואתה סתם טורח. לו האמנת באלוהים, והיית ממתין בסבלנות, היה המן יורד עד מהרה בפתח האוהל שלך. אלוהים לא סימן אותך כבינוני או כרשע. זה אתה, בחוסר אמונתך...