אם הסיפור יישמע לכם מוכר, בודאי שמעתם חלקים ממנו בגרסאות שונות, כי המבנה הסיפורי של האגדה עשה גלגולים בכל העולם. כמה ממרכיבי הסיפור מצויים באגדת הדייג ודג הזהב. חלקו הראשון של המדרש נתחבר במסורת היהודית עם עניין מצוות הנטיעות, והוא חוזר ומסופר באירועי ט"ו בשבט. בהחלט לא ברור, אם המדרש התלמודי הוא המקור לכל האגדות העממיות מרחבי העולם, או שמא ישנו מקור עתיק עוד יותר.
"אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ, גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם" (קהלת ג, יא) – "הָעֹלָם" כְּתִיב (ולא 'העולם', כי מדובר בהעלמה) - אִלּוּלֵא שֶׁהֶעֱלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִלִּבּוֹ שֶׁל אָדָם אֶת יוֹם הַמִּיתָה, לֹא הָיָה אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת וְלֹא הָיָה נוֹטֵעַ כֶּרֶם, שֶׁהָיָה אוֹמֵר: לְמָחָר אֲנִי מֵת, לָמָּה אֲנִי עוֹמֵד וּמִתְיַגֵּעַ בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים?
לְפִיכָךְ הֶעֱלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִבְּנֵי אָדָם אֶת יוֹם הַמִּיתָה, שֶׁיְּהֵא אָדָם בּוֹנֶה וְנוֹטֵעַ. זָכָה – יְהֵא לוֹ, לא זָכָה – לַאֲחֵרִים.
מַעֲשֶׂה בְּאַדְרְיָנוֹס הַמֶּלֶךְ, שֶׁהָיָה עוֹבֵר לַמִּלְחָמָה וְהוֹלֵךְ עִם הַגְּיָסוֹת שֶׁלּוֹ לְהִלָּחֵם עַל מְדִינָה אַחַת שֶׁמָּרְדָה עָלָיו. מָצָא בַּדֶּרֶךְ זָקֵן אֶחָד שֶׁהָיָה נוֹטֵעַ נְטִיעוֹת תְּאֵנִים. אָמַר לוֹ אַדְרְיָנוֹס: בֶּן כַּמָּה שָׁנִים אַתָּה עַכְשָׁו?
אָמַר לוֹ: בֶּן מֵאָה שָׁנָה. אָמַר לוֹ: אַתָּה זָקֵן בֶּן מֵאָה שָׁנָה עוֹמֵד וְטוֹרֵחַ וְנוֹטֵעַ נְטִיעוֹת, וְכִי סָבוּר אַתָּה לֶאֱכֹל מֵהֶן? אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, הֲרֵינִי נוֹטֵעַ, אִם אֶזְכֶּה אֹכַל מִפֵּרוֹת נְטִיעוֹתַי, וְאִם לָאו – כְּשֵׁם שֶׁיָּגְעוּ אֲבוֹתַי לִי כָּךְ אֲנִי יָגֵעַ לְבָנַי.
עָשָׂה אַדְרְיָנוֹס שָׁלוֹש שָׁנִים בַּמִּלְחָמָה וְחָזַר. מָצָא לְאוֹתוֹ זָקֵן בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ זָקֵן? נָטַל סַלְסִלָּה וּמִלֵּא אוֹתָהּ בִּכּוּרֵי תְּאֵנִים יָפוֹת וְקֵרַב לִפְנֵי אַדְרְיָנוֹס. אָמַר לְפָנָיו: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, קַבֵּל מִן עַבְדְּךָ. אֲנִי הוּא אוֹתוֹ הַזָּקֵן שֶׁמָּצָאתָ אוֹתִי בַּהֲלִיכָתְךָ עוֹמֵד וְנוֹטֵעַ, הֲרֵי כְּבָר זִכַּנִי הַמָּקוֹם לֶאֱכֹל מִפֵּרוֹת נְטִיעוֹתַי, וְאֵלּוּ שֶׁבְּתוֹךְ הַסַּלְסִלָּה – מֵהֶם. מִיָּד אָמַר אַדְרְיָנוֹס לַעֲבָדָיו: טְלוּ אֶת הַסַּלְסִלָּה מִמֶּנּוּ וּמַלְּאוּ אוֹתָהּ זְהוּבִים. עָשׂוּ כָּךְ.
נָטַל הַזָּקֵן אֶת הַסַּלְסִלָּה מְלֵאָה זְהוּבִים וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ, וְהִתְחִיל מִשְׁתַּבֵּחַ בִּפְנֵי אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו. סָח לָהֶם כָּל אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה. הָיְתָה שְׁכֶנְתּוֹ עוֹמֶדֶת שָׁם וְשָׁמְעָה מָה שֶׁאָמַר הַזָּקֵן. אָמְרָה לְבַעְלָהּ: כָּל בְּנֵי אָדָם הוֹלְכִין וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לָהֶם וּמְזַמֵּן לָהֶם טוֹבָה וְאַתָּה יוֹשֵׁב בַּבַּיִת בָּאֲפֵלָה. הֲרֵי שָׁכֵן שֶׁלָּנוּ כִּבֵּד אֶת הַמֶּלֶךְ בְּסַלְסִלָּה שֶׁל תְּאֵנִים וּמִלֵּא אוֹתָהּ לוֹ זְהוּבִים, אַף אַתָּה עֲמֹד וְטֹל סַל גָּדוֹל וּמַלֵּא אוֹתוֹ כָּל מִינֵי מְגָדִים,
תַּפּוּחִים וּתְאֵנִים וּשְׁאַר פֵּרוֹת יָפִים שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתָם הַרְבֵּה, לֵךְ וְכַבְּדוֹ בָּהֶם, שֶׁמָּא יְמַלֵּא לְךָ זְהוּבִים כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לִשְׁכֵנֵנוּ הַזָּקֵן. הָלַךְ וְשָׁמַע לְאִשְׁתּוֹ וְנָטַל סַל גָּדוֹל וּמִלֵּא אוֹתוֹ תְּאֵנִים וְטָעַן עַל כְּתֵפוֹ וְקָרַב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּקֻפַּנְדַּר, וְעָמַד וְאָמַר: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, שָׁמַעְתִּי שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אֶת הַפֵּרוֹת וּבָאתִי לְכַבֶּדְךָ בִּתְאֵנִים.
אָמַר הַמֶּלֶךְ לִסְרַדְיוֹטִין שֶׁלּוֹ: טְלוּ אוֹתָן מִמֶּנּוּ וְטִפְחוּ אוֹתָן עַל פָּנָיו. עָמְדוּ וְהִפְשִׁיטוּהוּ עָרֹם וְהִתְחִילוּ טוֹפְחִין אוֹתָן עַל פָּנָיו עָד שֶׁנָּפְחוּ פָּנָיו, סִמּוּ אֶת עֵינָיו וַעֲשָׂאוּהוּ דֻּגְמָה.
הָלַךְ לְבֵיתוֹ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ כְּשֶׁהוּא בּוֹכֶה. רָאֲתָה אוֹתוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁפָּנָיו נְפוּחוֹת וְגוּפוֹ מְשֻׁבָּר וּמֻכֶּה. אָמְרָה לוֹ: מָה לְךָ? אָמַר לָהּ: כָּל אוֹתוֹ הַכָּבוֹד אֲשַׁלֵּם לָךְ. אָמְרָה לוֹ: צֵא וְהִשְׁתַּבַּח בִּפְנֵי אִמְּךָ שֶׁהָיוּ תְּאֵנִים וְלֹא אֶתְרוֹגִים, וְשֶׁהָיוּ בְּשֵׁלוֹת וְלֹא פַּגּוֹת.
נציג כאן מעשיה עממית מאפריקה, המספרת על עץ הבאובב המופלא. גם בה תמצאו מרכיבים מהמדרש התלמודי:
הָאוֹצָר בְּעֵץ הַבָּאוֹבַּבּ
בְּיוֹם חַם וּמֵעִיק, כְּשֶׁהָאֲדָמָה קָשָׁה וִיבֵשָׁה, וְהַפֶּה חָרֵב וְצָמָא, עָשָׂה הָאַרְנָב אֶת דַּרְכּוֹ הָאֲרֻכָּה הַבַּיְתָה, עֵת עָבַר עַל פְּנֵי עֵץ בָּאוֹבַּבּ. "הוֹ, בָּאוֹבַּבּ" – קָרָא הָאַרְנָב – "אַתָּה זָקֵן וְחָכָם וְנָדִיב. תֵּן לִי לַחֲסוֹת בְּצִלְּךָ." וְהָעֵץ עָנָה: " אַרְנָב חָבִיב, קְרָב הֲלוֹם וְשֵׁב בְּצִלִּי." הִתְיַשֵּׁב הָאַרְנָב בְּצֵל הָעֵץ וְהוֹדָה לוֹ עַל הַכְנָסַת הָאוֹרְחִים. אַךְ הַחֹם עֲדַיִן כָּבֵד, הָאֲדָמָה קָשָׁה וִיבֵשָׁה, וּבְפֶה – צָמָא... קָרָא הָאַרְנָב בַּשֵּׁנִית: "הוֹ, בָּאוֹבַּבּ, אַתָּה זָקֵן וְחָכָם וְנָדִיב. הַרְשֵׁה לִי לְהַרְווֹת אֶת צִמְאוֹנִי בַּמֹּהַל אֲשֶׁר בְּגִזְעֲךָ הָרָחָב." וְהַבָּאוֹבַּבּ עָנָה: "יְשָׁרִים דְּבָרֶיךָ, שְׁתֵה לִרְוָיָה!" לָגַם הָאַרְנָב מִמֹּהַל הַגֶּזַע, חָיְתָה נַפְשׁוֹ, וְהוּא הוֹדָה לָעֵץ הַנָּדִיב.
נָח הָאַרְנָב וְהֶחֱלִיף כֹּחַ, וְשׁוּב קָרָא: "בָּאוֹבַּבּ, אַתָּה זָקֵן וְחָכָם וְנָדִיב. הַתַּרְשֶׁה לִי לְהִכָּנֵס אַל תּוֹכְךָ פְּנִימָה?", וְהָעֵץ עָנָה: " יְשָׁרִים דְּבָרֶיךָ, הָאַרְנָב, בּוֹא וְהִכָּנֵס!". פֶּתַח הָעֵץ פֶּתַח בְּגִזְעוֹ הָרָחָב, וְהָאַרְנָב קָפַץ פְּנִימָה. וּפְנִים הָעֵץ יָפֶה מֵאֵין כָּמוֹהוּ, מוּאָר בְּאַלְפֵי נְגוֹהוֹת צִבְעוֹנִיִּים, וּבְכָל פִּנָּה נוֹצְצוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת, אַבְנֵי סַפִּיר, יַהֲלוֹם וְאִזְמַרְגָּד. קָרָא הָאַרְנָב פַּעַם נוֹסֶפֶת: "הוֹ, בָּאוֹבַּבּ, אַתָּה זָקֵן וְחָכָם וְנָדִיב. הַתַּרְשֶׁה לִי לִטֹּל אַחַת מֵאֲבָנֶיךָ הַיְּקָרוֹת כְּשַׁי לְאִשְׁתִּי?" וְהָעֵץ עָנָה: "יְשָׁרִים דְּבָרֶיךָ, הָאַרְנָב. טוֹל לְךָ אַחַת מֵהָאֲבָנִים!". הוֹדָה הָאַרְנָב לָעֵץ הַנָּדִיב, נָטַל אַחַת מֵאַבְנֵי הָאֶלְגָּבִישׁ, יָצָא מִבַּעַד לְפֶתַח, וְהַגֶּזַע הָרָחָב נִסְגַּר אַחֲרָיו.
הֵבִיא הָאַרְנָב הַשָּׂמֵחַ אֶת הָאֶבֶן הַיְּקָרָה אֶל אִשְׁתּוֹ. שָׂמְחָה הָאִשָּׁה, תָּלְתָה אֶת הָעֲדִי הַיָּקָר עַל צַוָּארָהּ, וְיָצְאָה לְהִסְתּוֹבֵב בְּגַאֲוָה בְּחוּצוֹת הַכְּפָר. יוֹתֵר מִכָּל שְׁכֵנֶיהָ חֶפְצָהּ הָאַרְנֶבֶת לְהִתְגָּאוֹת בּוֹ בִּפְנֵי שְׁכֵנֶיהָ הַצְּבוֹעִים, שֶׁכֵּן יָדְעָה שֶׁפְּנֵיהֶם יוֹרִיקוּ מִקִּנְאָה. רָאֲתָה הַצְבוֹעָהּ אֶת הָאֶבֶן הַיְּקָרָה, וְאָמְרָה לְבַעֲלָהּ הַצָּבוֹעַ: "לֵךְ גַּם אַתָּה, וְהָבֵא לִי אֶבֶן יְקָרָה מִגִּזְעוֹ שֶׁל עֵץ הַבָּאוֹבַּבּ!"
עָלָה שַׁחַר שֶׁל יוֹם חָדָשׁ, הַשֶּׁמֶשׁ לָהֲטָה, הָאֲוִיר הָיָה חַם וּמֵעִיק, וְהָאֲדָמָה קָשָׁה וִיבֵשָׁה. בָּא הַצָּבוֹעַ אֶל עֵץ הַבָּאוֹבַּבּ וְאָמַר לוֹ: " הוֹ, בָּאוֹבַּבּ, אַתָּה זָקֵן וְעָשִׁיר וְיָפֶה כָּל-כָּךְ! הַתַּרְשֶׁה לִי לְהִכָּנֵס אֶל תּוֹכְךָ פְּנִימָה?". פֶּתַח עֵץ הַבָּאוֹבַּבּ פָּתַח בְּגִזְעוֹ הָרָחָב, וְהַצָּבוֹעַ נִכְנַס פְּנִימָה, וּבְתַאֲוָה הֵחֵל לְלַקֵּט עוֹד סַפִּיר, עוֹד יַהֲלוֹם, עוֹד אֶבֶן-אֹדֶם, וְהָעֵץ, רוֹעֵד מִפַּחַד, קוֹרֵא אֵלָיו וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַחְדֹּל, אַךְ הַצָּבוֹעַ הַחַמְדָן אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לוֹ. וְעֵץ הַבָּאוֹבַּבּ סָגַר אֶת פֶּתַח הַגֶּזַע וְלָכַד אֶת הַצָּבוֹעַ בְּתוֹכוֹ. הַצָּבוֹעַ נָפַח אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּתוֹכְכֵי הָעֵץ, וּמֵאָז וְעַד הַיּוֹם, גַּם אִם תְּבַקְּשׁוּ יָפֶה, לֹא יִפְתַּח עֵץ הַבָּאוֹבַּבּ אֶת גִּזְעוֹ בִּפְנֵיכֶם, גַּם אִם יְשָׁרִים דִּבְרֵיכֶם!