"וְזֹאת הַתְּרוּמָה" וְגוֹ', "וְעֹרֹת אֵלִים מְאָדָּמִים וְעוֹרוֹת תְּחָשִׁים" - רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חַיָּה טְהוֹרָה גְּדוֹלָה הָיְתָה בַּמִּדְבָּר, וְקֶרֶן אַחַת הָיָה לָהּ בַּמִּצְחָה, וּבְעוֹרָהּ שִׁשָּׁה גְּוָנִים, וְנָטְלוּ אוֹתָהּ, וְעָשׂוּ מִמֶּנָּה יְרִיעוֹת.
וְרַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: מַעֲשֵׂה נִסִּים הָיְתָה, וּלְשָׁעָה שֶׁנִּבְרֵאת, בּוֹ בַּשָּׁעָה נִגְנְזָה.
וְעוֹרוֹת תְּחָשִׁים לְמָה? דִּכְתִיב: אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה. מִי מֵבִיא לְךָ יְרִיעָה שֶׁל שְׁלוֹשִׁים אַמָּה? אֶלָּא מַעֲשֵׂה נֵס, לְשָׁעָה שֶׁנִּבְרֵאת נִגְנְזָה.
תנחומא
המילה 'תחש' נדירה בתנ"ך. בנוסף לעורות התחשים המוזכרים בתורה בהקשר לציוד המשכן, מופיע עוד פסוק ביחזקאל ט"ז: וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה, וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ; וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ, וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי. מפסוק זה אפשר אולי להניח כי מדובר בשם של חיה, שמעורה מייצרים נעליים, או שמדובר בסוג של עור מעובד, המתאים ליצור נעליים משובחות. ואכן, כבר במשנה מתלבטים התנאים באשר למשמעות המילה. המדרש המובא כאן מתנחומא מציין שמות של שני תנאים, והנה התייחסות נוספת לאותה התלבטות:
אָמַר רַבִּי אֶלְעָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר: תַּחַשׁ שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה, בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הָיָה, וְלֹא הִכְרִיעוּ בָּהּ חֲכָמִים אִם חַיָּה הוּא אִם בְּהֵמָה הוּא, וְקֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ, וּלְפִי שָׁעָה נִזְדַּמֵּן לוֹ לְמֹשֶׁה, וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ מִשְׁכָּן וְנִגְנַז.
על פי שני מקורות חז"ליים אלה ניתן להרכיב את התחש, אותה חיה אגדית. זו חיה גדולה (מעורה הכינו יריעות בנות שלושים אמה!) שהיתה מצויה במדבר, קרן אחת היתה במצחה, ועורה היה ססגוני. היות ו'אין חיה כזו', החליטו חכמים כי זו היתה חיה ניסית, כלומר נוצרה באורח נִסִּי עבור המשכן, ולאחר שהשתמשו בעורה לבניית המשכן – נגנזה, כלומר נעלמה.
אונקלוס מתרגם את המילה 'תחש' לארמית כך: 'ססגונא'. מילה זו הועתקה לעברית המודרנית ל-'ססגוני', שמשמעותו בימינו היא 'מרובה צבעים'. המקור למילה הארמית הזאת הוא 'ששה גוונים' או, לחובבי ההפרזה, 'שישים גוונים'.
שני בעלי חיים אמיתיים יכולים להיות, אולי, התחש. האחד הוא הג'ירף, שהוא ארוך מאד (שלושים אמה?) ויש במצחו בליטה קרנית אחת. השני הוא יונק ימי הקרוי חדשן חדקרן, שיש לו שן ענקית (עד 3 מ') ועור צהוב המנומר בכתמים כהים. השערת פרופ' אהרוני היא, שאותו חדשן חדקרן נכנס באקראי לים התיכון דרך מיצרי גיברלטר ונפלט אל חופי סיני, שם נאסף אחר כבוד, ועורו שימש לבניין המשכן. שתי השערות אלה הן בעלות סבירות נמוכה מאד (היונק הימי חי בד"כ באזורים הארקטיים, והג'ירף אינו חיית מדבר), כמעט כמו הנחת קיומו של חדקרן, זה מהאגדות האירופאיות של ימי הביניים.
ההצעה של חז"ל, שהתחש היה חיה שנבראה בדרך נס באופן חד פעמי עבור המשכן, ואחר נגנזה, הצעה זו מצטרפת לקבוצה מכובדת של יצורים, שהאמינו כי נוצרו כבר בסוף שבוע הבריאה, וכולם עבור אירועים חד פעמיים, כמו השמיר לבניין המקדש או פי האתון של בלעם או בארה של מרים. נוסיף עוד, כי חלק מהדיונים של חז"ל אודות התחש עסקים בשאלה מאד לא חשובה (לטעמי), אם זו חיה טהורה או טמאה.