וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. וְלָמָּה הִזְכִּיר אֱלֹהִים בָּרוּחַ יוֹתֵר מִן הַכֹּל? כִּי מִלַּחְלוּחִית הָרוּחַ נִהְיֶה הַמַּיִם, וּמִן הַמַּיִם יָצָא הָאֵשׁ, וְהָאָרֶץ יוֹצֵא מִן הָאֵשׁ וְיֵשׁ מֵהֶם דֻּגְמָא בָּעוֹלָם, כִּי אִם יָפִיחַ אָדָם בְּכַפּוֹ, תִּתְרַטֵּב כַּפּוֹ. (וכך) יָדַעְנוּ כִּי מִן הָרוּחַ נִבְרְאוּ הַמַּיִם. וְהָאֵשׁ יוֹצֵא מִן הַמַּיִם. אִם יִתְחַמְּמוּ הַמַּיִם בִּכְלִי זְכוּכִית נְקִיָּה, וַיִּתְּנָהּ בַּחַמָּה בִּתְקוּפַת תַּמּוּז, תּוּכַל לְהַדְלִיק מִמֶּנָּה נְעֹרֶת. וּמִן הָאֵשׁ - הָאָרֶץ וְהָאֲבָנִים, שֶׁאִם יַעֲשֶׂה קֻמְקוּם, וְיַרְתִּיחַ יָמִים רַבִּים, יִמְצָא בְּתַחְתִּית הַכְּלִי כְּמוֹ חֲתִיכַת אֶבֶן. וְאֵלּוּ הֵן דְּבָרִים שֶׁל דַּעַת.
מדרש לקח טוב
היצירה 'לקח טוב' חוברה בידי ר' טוביה בן אליעזר, בן המאה ה-11 ביוון. מדרש זה הוא ביאור על חמשת חומשי תורה ועל חמש מגילות. היום 'נתעלל' קצת בידע הפיסיקלי של ר' טוביה.
תיאוריית ארבעת היסודות היא תאוריה טרום־מדעית קדומה להסברת מבנה החומר והתהליכים היסודיים הפועלים בעולם. היא נוצרה ביוון העתיקה על ידי הפילוסוף אמפדוקלס במאה החמישית לפני הספירה, ואומצה על ידי אריסטו. באותה עת נוצרה במקביל תיאוריה רפואית, משל היפוקרטס, בדבר ארבע הליחות, מרה שחורה, מרה צהובה, מרה דומה ומרה לבנה. עודף או חוסר באחד היסודות האלה יגרום למחלה. ארבע ליחות אלה, שמות ארבעה היסודות הוצמדו להן, מתוך הנחה, שיש קשר.
במקורות היהודיים יש איזכור לרעיון זה בבמדבר רבה (המאה ה-12):
לָמָּה ג' מִינֵי עוֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת? כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה טְבָעִים, שֶׁבָּרָא מֵהֶם הקב"ה הָעוֹלָם. הַג' הֵם עֶלְיוֹנִים, זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, וְהָרְבִיעִי הוּא הַתַּחְתּוֹן, הַכָּבֵד שֶׁבְּכֻלָּן, וְאֵלּוּ הֵן: הָאָרֶץ, הִיא הַכְּבֵדָה שֶׁבְּכֻלָּן וּכְנֶגְדָּהּ נַעֲשָׂה הַשָּׂעִיר. הַמַּיִם, לְמַעְלָה מִן הָאֲוִיר. הָאֲוִיר, שֶׁמִּמֶּנּוּ נוֹצַר הָרוּחַ לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם. וְהָאֵשׁ, לְמַעְלָה מִן הָאֲוִיר שֶׁהָאֵשׁ קַלָּה מִכֻּלָּם שֶׁהוּא עוֹלֶה עַד לָרָקִיעַ וְסִימָן לַדָּבָר, כְּשֶׁהַשַּׁלְהֶבֶת נֶעֱקֶרֶת מִן הַגַּחֶלֶת פּוֹרַחַת וְהוֹלֶכֶת הִיא לְמַעְלָה. וְכֵן אָמְרוּ: שֶׁהָאֵשׁ סוֹבֶבֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְמַעְלָה עַד לָרָקִיעַ. וּכְנֶגֶד הָאֵשׁ וְהָרוּחַ וְהַמַּיִם שֶׁהֵם עֶלְיוֹנִים, נַעֲשׂוּ שְׁלֹשָׁה מִינֵי הָעוֹלָה. (בַּמִּדְבָּר רַבָּה)
בספרות הקבלה הרבה התייחסויות למודל זה, וביניהם הקבלה בין ארבעת היסודות לארבעה מלאכים (מיכאל, גבריאל, אוריאל ורפאל) ולארבעה החכמים שנכנסו לפרדס.
עם התפתחות המדע המודרני יותר נזנחה תיאוריית ארבעה היסודות, אך שרידים ממנה נותרו בתורות רוחניות כמו האנתרופוסופיה, המחלקת את בני האדם לארבעה סוגים של טמפרמנט, או מזג: הכולרי, הסנגויני, הפלגמאטי והמלנכולי, שגם הם מזוהים עם היסודות הקדומים – אש, אוויר, מים ואדמה.
וכעת להסברים הפיסיקליים של 'לקח טוב', הממחישים לנו עד כמה היה האדם במאה ה-11 רחוק מהידע המדעי שהתפתח מאוחר יותר.
על פי ר' טוביה, מחבר 'לקח טוב', ארבעת היסודות נוצרים בשרשרת אחד מרעהו.
המים נוצרים מהאוויר, וההוכחה – 'כִּי אִם יָפִיחַ אָדָם בְּכַפּוֹ, תִּתְרַטֵּב כַּפּוֹ'. האפשרות שבאוויר הסובב אותנו, ובמיוחד בזה שאנו מוציאים מפינו, יש כמות מסוימת של מים בצורת אדים, שהתערבבו באוויר – אפשרות זו לא עלתה על דעתו.
'וְהָאֵשׁ יוֹצֵא מִן הַמַּיִם. אִם יִתְחַמְּמוּ הַמַּיִם בִּכְלִי זְכוּכִית נְקִיָּה, וַיִּתְּנָהּ בַּחַמָּה בִּתְקוּפַת תַּמּוּז, תּוּכַל לְהַדְלִיק מִמֶּנָּה נְעֹרֶת'. השילוב של חום, המצוי במים שהורתחו, עם מיקוד קרני השמש בזכוכית הכלי, יכול לחמם נקודה קטנה בנעורת, כמו פעולתה של זכוכית מגדלת בשמש. נעורת חמה מאד בשילוב עם החמצן שבאוויר סביבה יכולה להתלקח. גם כאן פיספס ר' טוביה את הגורמים לבעירה, ולא הבין שלמים כחומר לא היה שום קשר לאש שהתלקחה בנעורת.
'וּמִן הָאֵשׁ - הָאָרֶץ וְהָאֲבָנִים, שֶׁאִם יַעֲשֶׂה קֻמְקוּם, וְיַרְתִּיחַ יָמִים רַבִּים, יִמְצָא בְּתַחְתִּית הַכְּלִי כְּמוֹ חֲתִיכַת אֶבֶן'. ר' טוביה סבור שהאש עצמה הפכה לאבן, בעוד שאנו יודעים כיום, שבמים יש בדרך כלל חלקיקים של גיר ושל מינרלים אחרים, ומשמתאדים המים, נותרים חלקיקים אלה כמשקע בתחתית הקומקום. האש עצמה לא הפכה לאבן.
אכן, בארבעת היסודות המדוברים יש חומר, חלקו קטן מכדי שנבחין בו (חלקיקים המצויים במים, חלקיקים העולים בעשן המדורה) וחלקו בצורת גז חסר צבע (האוויר עצמו). לאנשי ימי הביניים עדיין לא היו הכלים הטכניים להבחין בחלקיקים אלה, והסבריהם למהויות החומרים בעולם לקו בחסר. אני נזכר בהסבר הפסבדו-מדעי שסיפק מי שתלש לפשפש זוג רגלים אחד אחרי השני, ובכל פעם צעק לפשפש 'זוז'. משנתלש זוג הרגליים האחורי והאחרון, והפשפש לא זז יותר, הסיק החוקר: האוזניים של הפשפש נמצאות בזוג הרגלים האחורי שלו...
אם נחזור למניע של ר' טוביה ליצור את המודל שלו, נראה, שבעיניו 'רוח אלוהים' היתה החומר הקדמון ממנו נוצר הכל, וכי חומר הרוח הותמר למים, וכן הלאה, עד לכבד, מוצק וארצי מכולם – האדמה.