ר' פִּנְחָס אוֹמֵר: כָּל אוֹתוֹ הַדּוֹר, שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹלוֹ שֶׁל הב"ה בְּהַר סִינַי, זָכוּ לִהְיוֹת כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְלֹא רָאוּ טִפַּת קֶרִי בְּחַיֵּיהֶם, וְלֹא מָשַׁל בָּהֶם כָּל מִינֵי כִּנִּים, וּבְמוֹתָם לֹא שָׁלְטָה בָּהֶם רִמָּה וְתוֹלֵעָה. אַשְּׁרֵיהֶם בעה"ז (בעולם הזה) וְאַשְׁרֵיהֶם בעה"ב (בעולם הבא), וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר "אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ".
פרקי דרבי אליעזר
יש נם מדרשים, המספרים לנו כי כולנו, כל מי שנולד אי-פעם ויוולד אי-פעם (לעם ישראל?), עמדנו שם, בהר סיני, וקיבלנו את התורה. הנה, לדוגמה, דבריו של מלב"ים (מזרח אירופה, המאה ה-19) על הדבר:
'מעיקרי אמונתנו שהנפשות - המה הנשמות - חיים וקיימים בגנזי מרומים קודם שיבואו לגוף האדם, וגם אחרי מות האדם ישארו לנצח, אם לא עשו בהיותם בגוף דבר, שעל ידו תיכרת מארץ החיים. וכל הנשמות, העתידות להיות בגופי בני ישראל, היו במעמד ברית הר חורב ובברית ערבות מואב, וקיבלו להיות שומרים התורה. ואף שאין הנשמה יכולה לקיים התורה מבלעדי הגוף, אבל הלא אבות הגופים שהיו אז קיבלו והתחייבו עליהם, וידוע שאף גם בעץ השדה ובזרע האדמה יש בכוחו כל מה שיצמח ויתגדל מהם עד סוף כל העולם, ומכל שכן שיש בכוח האדם כל תולדותיו העתידים לצאת ממנו, והאבות יוכלו לקבל חיוב על הכוח הזה העצור בהם...'.
וכך, בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו לא רק כמי יצא ממצרים, אלא גם כמי שקיבל את התורה בסיני.
המדרש שלפנינו מייחס לדור של מעמד הר סיני, לדור, שלא רק נשמותיו היו שם, שלא רק אבותיו היו שם, כי אם למי שהיו בגופם שם, קיבלו את התורה, והתחייבו לקיים את מצוותיה – מעמד מיוחד. הם זכו להיות כמלאכי השרת, וכמה מהמגבלות שהחיים הפיסיים מטילים עלינו לא חלו עליהם. אמנם הם היו בני תמותה כמונו, ולא כמלאכים, אבל שלוש מתנות הוענקו להם. נבחן כל אחת מהן בנפרד ונעריך את מידת חשיבותה:
'לֹא רָאוּ טִפַּת קֶרִי בְּחַיֵּיהֶם' – צ'ופר זה חל מלכתחילה רק על הזכרים שבחבורה. בנוסף לכך, הגישה אל תופעת הקרי, כאילו היא מעין עֲבֵרָה, או לפחות מצב של טומאה, גישה זו אינה מקובלת על רבים מאיתנו. קרי היא תופעה טבעית, ואת תוצאותיה ניתן לשטוף במים ללא כל קושי. לו היה ממומש כל הפוטנציאל של הזרע הגברי או של הביציות הנשיות, היינו כבר מזמן בעיצומו של אסון דמוגרפי.
'לֹא מָשַׁל בָּהֶם כָּל מִינֵי כִּנִּים' – חלומם הרטוב של כל ההורים, המתמודדים שוב ושוב עם תופעת הכינים, אך למרות אי הנעימות הכרוכה בהתפרצויות עונתיות אלה, לא קרה בהיסטוריה האנושית, שכינים נחשבו למגיפה, פרט למכת הכינים בה לקו המצרים, שגם היא לא הכריעה את פרעה ואת המצרים...
'בְּמוֹתָם לֹא שָׁלְטָה בָּהֶם רִמָּה וְתוֹלֵעָה' – חשיבות מִחְזוּר החומרים האורגניים, המרכיבים את הגופים החיים – מוכרת כיום, כמו גם המודעות לסכנות של חומרים אורגניים שלא מתפרקים כהלכה. זו דרכו של העולם לחדש את המערכות החיות – צמחים ובעלי חיים. בקבלה רואים את הגוף החומרי כקליפה 'מקולקלת', שתפקידה להיעלם במות האדם, כדי לאפשר לנשמה האנושית להתאחד עם האל. תחיית המתים, שתתרחש בעתיד, כך מאמינים המקובלים, תְּלֻוֶּה בהענקת גוף חדש למתים המתעוררים לתחיה – לא בדיוק מה שחזה יחזקאל בחזון העצמות היבשות.
ורק נזכיר עוד, שמלאכי השרת חסרים כמה תכונות אנושיות חשובות, כמו 'דעת טוב ורע', שמשמעותה היא גם היכולת לבחור בין טוב ורע.
והערה אחרונה לגבי דור מעמד הר סיני: זה אותו דור המדבר, שבעוונותיו לא זכה אפילו להיכנס לארץ ישראל!