מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹנָתָן בֶּן אֶלְעָזָר, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב תַּחַת תְּאֵנָה אֶחָת בִּימוֹת הַקַּיִץ, וְהָיְתָה הַתְּאֵנָה מְלֵאָה תְּאֵנִים יָפוֹת. יָצָא הַטַּל וְהָיוּ אוֹתָם הַתְּאֵנִים שׁוֹאֲבוֹת דְּבַשׁ וּמוֹרִידִין, וְהָיָה הָרוּחַ מְגַבְּלוֹ בֶּעָפָר, וּבָא עֵז אֶחָת וְהָיְתָה מְנַטֶּפֶת חֵלֶב לְתוֹךְ הַדְּבַשׁ וְנִתְעָרֵב הֶחָלָב וְהַדְּבַשׁ. קָרָא לְתַלְמִידָיו אָמַר לָהֶם: בּוֹאוּ, רְאוּ מֵעֵין דֻּגְמָא שֶׁל עוֹלָם הַבָּא.
תנחומא
בספר במדבר פרק י"ג שבים המרגלים אשר שלח משה לתור את ארץ כנען, והם שבים עם מידע אמביוולנטי. החדשות הטובות הן:
וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם, וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה, וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ. וַיְסַפְּרוּ לוֹ, וַיֹּאמְרוּ: בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ, וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא, וְזֶה פִּרְיָהּ.
הביטוי 'ארץ זבת חלב ודבש' חוזר מספר פעמים בתנ"ך, ופרט לפעם אחת הוא מכוון למעלותיה של ארץ כנען. חז"ל התלבטו באשר למשמעות המילים 'חלב' ו'דבש'. לפנינו ויכוח בין שני חכמים בעניין זה:
רבי אלעזר אומר: "חלב", זה חלב הפירות. "דבש", זה דבש תמרים.
רבי עקיבה אומר: "חלב", זה חלב ודאי. וכן הוא אומר: "והיה ביום ההוא יטיפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב" ."דבש", זה דבש היערות . וכן הוא אומר: "ויבֹא העם אל היער, והנה הֵלֶך דבש". (מכילתא דרשב"י)
על פי רבי אליעזר 'חלב' הוא מיץ הפירות, ו'דבש' הוא דבש התמרים, הקרוי בימינו 'סילאן'. אם כן, על פי ר' אליעזר מדובר בתוצרת מפרי הארץ. ר' עקיבא, לעומתו, סבור ש'חלב' הוא חלב רגיל, כמו חלב העיזים, ואילו 'דבש' הוא דבש הדבורים – כלומר שני מוצרים מהחי.
אם כך ואם כך, 'זבת חלב ודבש' מאדיר ומשבח את תוצרתה החקלאית של הארץ. גם הפעם היחידה בה מייחסים תכונות אלה לארץ מצרים, הדבר מופיע בתלונותיהם של בני ישראל על סבלם במדבר ועל געגועיהם לארץ מצרים השופעת כל טוב.
ר' יונתן בן אליעזר, או כפי שקראוהו בירושלמי בקיצור 'ר' יונתן', היה מראשוני האמוראים בארץ ישראל. מאמרותיו המפוזרות בשני התלמודים מצטיירת דמות של אדם אופטימי, שלא חשש לסנגר אף על החוטאים של המקרא, דוגמת ראובן או שלמה. מוכרת במיוחד אמירתו על טביעת המצרים בים סוף: באותה שעה (שהמצרים טבעו בים), בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה. אמר להן הקב"ה: מעשי ידיי טובעין בים - ואתם אומרים שירה לפני?! (בבלי סנהדרין)
במדרש שלפנינו מוצג ר' יונתן כמי שמסוגל לחוות 'מעין עולם הבא' ברגע פשוט וטבעי, לכאורה, שכל היוצא אל הטבע יכול לחוות. הוא יושב תחת עץ תאנה בשל. הטל מנטף על התאנים, יונק מהן את מתיקותן, ומטפטף ארצה. באה עז, וחלבה, המנטף אף הוא מעטיניה, מתערבב בעפר הרווי מתיקות התאנים, והרי לנו ארץ זבת חלב ודבש! מתוך הקריאה " בּוֹאוּ, רְאוּ מֵעֵין דֻּגְמָא שֶׁל עוֹלָם הַבָּא" אנו למדים כי תפיסת עולם הבא של ר' יונתן אינה פנטסיה מיסטית של סעודת בשר הלוויתן המשומר לצדיקים בגן-עדן, או נהרות אפרסמון, אלא היופי והטוב המצויים בחיינו היומיומיים על אדמת הגליל. חכמים אחרים תיארו את עולם הבא בתיאורים שונים ומגוונים. הנה התיאור מבבלי ברכות: הָעוֹלָם הַבָּא אֵין בּוֹ לֹא אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּה, אֶלָּא צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם, וְנֶהֱנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה.
ואני הקטן, המתעורר מדי יום עם שחר אל מול הרי מואב המוורידים באור הזריחה, מרגיש הזדהות עמוקה עם דברי ר' יונתן – 'מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא'!