... הִתְחִילוּ (ר' יְהוֹשֻׁעַ, ר' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְר' עֲקִיבָא) מְסַבְּבִים אוֹתוֹ (אֶת ר' דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס) בַּהֲלָכוֹת, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְצָרַת הַבַּת. אָמְרוּ לוֹ: צָרַת הַבַּת, מַהוּ? אָמַר לָהֶן: מַחֲלֹקֶת בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל. הֲלָכָה כְּדִבְרֵי מִי? אָמַר לָהֶן: הֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא מִשִּׁמְךָ אָמְרוּ: הֲלָכָה כְּבֵית שַׁמַּאי! אָמַר לָהֶם: דּוֹסֵא שְׁמַעְתֶּם, אוֹ בֶּן הַרְכִּינָס שְׁמַעְתֶּם? אָמְרוּ לוֹ: חַיֵּי רַבִּי, סְתָם שָׁמַעְנוּ. אָמַר לָהֶם: אָח קָטָן יֵשׁ לִי, בְּכוֹר שָׂטָן הוּא, וְיוֹנָתָן שְׁמוֹ, וְהוּא מִתַּלְמִידֵי שַׁמַּאי, וְהִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא יְקַפַּח אֶתְכֶם בַּהֲלָכוֹת, לְפִי שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת תְּשׁוּבוֹת בְּצָרַת הַבַּת שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת, אֲבָל מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁעַל מְדוֹכָה זוֹ יָשַׁב חַגַּי הַנָּבִיא, וְאָמַר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: צָרַת הַבַּת אֲסוּרָה, עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעְשֵׂר עָנִי בִּשְׁבִיעִית, וּמְקַבְּלִים גֵּרִים מִן הַקַּרְדּוּיִין וּמִן הַתַּרְמוּדִים...
בבלי יבמות
מקורו של הביטוי 'לשבת על המדוכה' – במדרש הזה, וכל ענייננו בדף זה הוא אותו ביטוי מוזר, ועל כן נניח להם, לחכמינו המבקרים אצל ר' דוסא, הדנים בסוגייה הקרויה 'צרת הבת', היא סוגיה הקשורה במצוות הייבום, ואפילו נשים בצד את הביטוי החביב 'בכור שטן', שמגיעה לו פעם התייחסות.
"לשבת על המדוֹכה" פירושו בלשוננו - להתעמק בבעיה, לבחון אותה לעומק ולמצוא לה את הפתרון הנכון.
אבל כשאנו מנסים ללמוד מהי מדוכה, ואם ניתן לקנות אותה באיקאה לשם ישיבה, מתברר שהמילה מופיעה בתנ"ך במשמעות שונה. בתורה מסופר, שבני ישראל ליקטו את המן ודכו אותו במדוכה. 'מדוכה' קרובה סמנטית למילים כמו 'דך' או 'דכא' ואולי גם 'דכדוך', והמדוכה היא מעין מכתש, שבו ניתן לכתוש מיני מזון, זרעים או סממני קטורת. ואם המדוכה היא המכתש, המדוך הוא העלי, אותו אוחזים ביד, ודכים את מה שדכים בתוך המדוכה.
יש המשערים שהמדוכה עליה ישב חגי, כשעסק בסוגיית צרת הבת, היתה מין מושב שצורתו כצורת מדוכה.
לאחרונה כתב הפרופ' רוני רייך, ארכיאולוג ידוע, מאמר יפה ובו הוא מעלה את ההשערה, שכיסאות תלת-רגליים נקראו 'מדוכה' משום שדמו בצורתם למדוכות, שכמותן נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות, והן עשויות מאבן גסה ומחוספסת, ולהן שלוש רגליים. הכיסא שנקרא 'מדוכה' היה גם הוא תלת-רגלי, אם כי רגליו היו, כמובן, ארוכות יותר מרגלי המדוכה הקלאסית. פרופ' רייך אף יכול היה להצביע על שימוש בכיסאות מעין אלו בתרבות היוונית, והם נקראו 'טריפוד'. ועוד השערה שלו מציעה, שהטריפוד לא שימש לישיבה, אלא להבערת קטורת סמים במקדשים כמו זה של האורקל בדלפי. קטורת זו היתה מכניסה את הכוהנת במקדש למצב של התנבאות, והמדוכה של חגי הנביא שירתה אותו באותו אופן.
סיפור אחר על מדוכה מופיע במדרש איכה רבה:
יְוָנִי בֶּן אָתוּנָה בָּא לִירוּשָׁלַיִם, וּמָצָא מְדוֹכָה (שְׁבוּרָה) מֻשְׁלֶכֶת לָאָרֶץ. הֵבִיא אוֹתָהּ לְחַיָּט (יהודי?) וְאָמַר לוֹ: "תְּפֹר לִי אֶת הַמְּדוֹכָה". הוֹצִיא הַחַיָּט עָפָר מְלֹא כַּף הַיָּד וְאָמַר לַיְּוָנִי: "שְׁזֹר לִי חוּטִים מֵהֶעָפָר וַאֲנִי אֶתְפֹּר לְךָ אֶת הַמְּדוֹכָה".
המדוכה, כאמור, עשויה אבן, ועל כן, אם היא שבורה, גם חייט אומן לא יוכל לתפור אותה. האם היווני רצה ללעוג לחייט או להתעלל בו? האם המדרש הזה רוצה לספר לנו משהו על פקחותו של החייט היהודי?