"וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן: הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ, וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ" (אֶסְתֵּר ג, יא).
אָמַר ר' אַבָּא: שְׁנֵי בְנֵי־אָדָם, אֶחָד הָיָה לוֹ תֵל בְּשָׂדֵהוּ, וְאֶחָד הָיָה לוֹ חָרִיץ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ. בַּעַל הַתֵּל אָמַר: מִי יִתֶּן לִי חָרִיץ זֶה בְּדָמִים ;וּבַעַל הֶחָרִיץ אָמַר: מִי יִתֶּן לִי תֵּל זֶה בְּדָמִים. לְיָמִים נִזְדַּוְּגוּ זֶה אֵצֶל זֶה. אָמַר לוֹ בַּעַל הֶחָרִיץ לְבַעַל הַתֵּל: מְכָר לִי תִּלֶּךָ. אָמַר לוֹ: הַלְוַאי, טוֹל אוֹתוֹ בְּחִנָּם!
בבלי מגילה עפ"י ספר האגדה
שני ביטויים מוכרים מציירים שתי סיטואציות מנוגדות: 'מִשְׂחָק סְכוּם אֶפֶס' מתאר מצב, בו אם צד א' מרוויח – צד ב' מפסיד, ולהפך. מכאן ששני הצדדים מצויים בהתנגשות אינטרסים, וקרוב לודאי שייאבקו זה בזה. 'win win situation', לעומת זאת, מתאר מצב, בו שני הצדדים יוצאים נשכרים. אחד האתגרים המעניינים בבעיות, הנוצרות במציאות, ואשר נראות במבט ראשון כמשחק סכום אפס, הוא לנסות למצוא פתרון לבעיה, כזה שיהיה בבחינת win win. זה לפעמים נוגד את האינסטינקט הטבעי, שבו אנו מנסים להתגונן על ידי מלחמה במי שנראה לנו יריב, בעוד שלוּ הקדשנו מעט מחשבה יצירתית, היינו מגלים את הפתרון, שבו שנינו נצא נשכרים.
במגילת אסתר מתואר מצב כזה. ניזכר בכתוב בפרק ג' במגילה:
ב וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן, כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ; וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע, וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה. ג וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי: מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ? ד וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם; וַיַּגִּידוּ לְהָמָן, לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי, כִּי הִגִּיד לָהֶם, אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי. ה וַיַּרְא הָמָן, כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ; וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה. ו וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ, כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי; וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי.
העלבון הגדול שנושא המן כלפי מרדכי, שאינו כורע ומשתחווה לפניו ככל באי שער המלך, יוצר אצלו משאלה קיצונית – להרוג את מרדכי, ואתו את כל בני העם היהודי שבממלכת פרס. את המשאלה הזאת מביא המן בפני המלך, לקבל את אישורו לַמּעשה, והוא מוכן לשלם עבור אישור זה מחיר יקר מאד בכסף רב.
ח וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ, וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם, וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם. ט אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ. י וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ; וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, צֹרֵר הַיְּהוּדִים. יא וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן: הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ, וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ.
כדי לשכנע את המלך, ממציא לו המן נימוקים מדוע השמדת היהודים היא גם אינטרס של הממלכה. אבל הוא אינו בטוח שנימוקיו ישכנעו את המלך, ועל כן הוא מציע לשלם למלך סכום אגדי, כדי להשיג את הסכמתו. אלה יחסי הון-שלטון קלאסיים.
אבל המלך מוותר על הצעת השוחד, ומאשר להמן לבצע את זממו בחינם. המקור במגילה אינו מסביר את שיקוליו של המלך, אבל חז"ל נחלצים למשימה, והם מציעים את ההסבר שלהם. המלך השתכנע מנימוקי המן, המסבירים מדוע השמדת היהודים היא אינטרס מובהק של הממלכה. בקריאה פשוטה של דברי המן נמצא את הטיעונים הבאים: העם הזה אינו עם ככל העמים. הוא מפוזר ומפורד בכל הממלכה, ועל כן מנהגיו עלולים להשפיע לרעה על כל סביבותיהם. הם חיים על פי מערכת חוקים משלהם (דת בשפה הפרסית היא חוק), וחוקים אלה מתנגשים בחוקי הממלכה. העובדה שהם מפרים את חוקי הממלכה הינה סיבה מספקת לראות בהם גורם עוין לשלמותה, ועל כן טוב לו, למלך, שלא יתעלם מהשפעתם הרעה.
אם כן, גם המלך סבור, שהיהודים מיותרים בממלכתו. האינטרס של המן שונה – הוא פגוע אישית מהתנהגותו של מרדכי, ומתוך כעסו זה הוא מבקש להתנקם בו ובעמו. אמנם סיבותיהם של המלך והמן שונות, אבל השמדת היהודים תהיה בבחינת win win situation – שניהם ירוויחו ממנה.
חז"ל אוהבים לחזק את טיעוניהם ביצירת משלים ציוריים, הלקוחים ממצבי מציאות מוכרים. המשל שלפנינו מדבר על שני בעלי שדה. האחד מבקש למחוק תלולית בשדה, הפוגעת באופיו המישורי, ומקשה על עבודות השדה כמו חריש וזריעה. מה יעשה עם כמויות העפר המיותרות? היכן יוכל לשפוך אותן בלי לגרום לבעיה חדשה? בעל השדה השני מתמודד עם בעיה הפוכה. יש לו שקע בשדהו, המקשה על עבודות שונות בשדה, ואף מסכן את בהמות המשק המהלכות בו. מאין ישיג עפר בכמות מספקת למלא את השקע? כמה תעלה רכישת העפר? כשמגלים השניים, שמה שמיותר אצל האחד הוא בדיוק מה שחסר אצל השני, מבקש השני: מכור לי את העפר המיותר שלך! אומר לו הראשון: בוא ועשה את עבודת החפירה והסילוק בעצמך, ותקבל את העפר בחינם. וכך יוצאים השניים נשכרים.
כך, אומרים חז"ל, הגיב אחשורוש להצעת המן: מה שאתה רוצה להשיג מסיבותיך שלך תואם את מה שחשוב לי, אם כי מסיבות אחרות. מכל מקום, רשאי אתה לעשות את אשר ביקשת, ואינך צריך לשלם לי עבור אותה רשות.
הפתרון נראה כל כך אלגנטי, ובכל זאת לא כך התגלגלו הדברים. מדוע? כאן נעזוב את חז"ל, וננסה להסביר בעצמנו מה קרה לאחר מכן. שני אירועים לא קשורים זה בזה, שהתרחשו אחרי מפגש המן עם המלך, גרמו לו, למלך, שישנה החלטתו מסיבות אישיות חדשות, שצצו לפתע. הראשון – ספר הזיכרונות, שהזכיר למלך בלילה של נדודי שינה את נאמנותו של מרדכי, שהציל את חייו של אחשורוש, בחושפו את מזימת ההתנקשות של בגתן ותרש. השני – ההסתבכות של המן עם אסתר, הסתבכות שעוררה במלך את החשד, שהמן מנסה 'לכבוש את המלכה'. לא נדע, אם החלטתו הראשונה של אחשורוש להיעתר לבקשת המן היתה החלטה שקולה ואחראית. מה שברור הוא, שכעת כבר לא היתה זהות אינטרסים בין המלך להמן, או, בלשון המשל, הסתבר לו, לבעל השדה, שאין לו, בעצם, כל תל הזקוק להשטחה, ועל כן בקשתו-דרישתו של שכנו לקבל ממנו כמויות עפר גדולות הפכה למטרד. האופציה של win win הלכה והתרחקה... כעת היתה לו, למלך, בעיה חדשה בדמות שר חזק, המאיים על שלום הארמון. את התל הזה ימחק מרדכי, שינצל אותו לסתימת השקע היהודי, אותה סכנת השמדה גורפת. ואם היתה זהות אינטרסים בין מרדכי לאחשורוש באשר לחיסול המן, רעייתו ועשרת בניו, לא ברור מה הרוויחה הממלכה הפרסית מהטבח הנרחב שערכו היהודים בשכניהם בכל רחבי הממלכה.