הַנִּכְנָס לִכְרָךְ מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם, אַחַת בִּכְנִיסָתוֹ וְאַחַת בִּיצִיאָתוֹ. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: אַרְבַּע, שְׁתַּיִם בִּכְנִיסָתוֹ וּשְׁתַּיִם בִּיצִיאָתוֹ. בִּכְנִיסָתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהַי, שֶׁאֶכָּנֵס בְּשָׁלוֹם! נִכְנָס בְּשָׁלוֹם, אוֹמֵר: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהַי, שֶׁהִכְנַסְתַּנִי בְּשָׁלוֹם. כֵּן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁתּוֹצִיאֵנִי לְשָׁלוֹם. יָצָא לְשָׁלוֹם, אוֹמֵר: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהַי, שֶׁהוֹצֵאתַנִי לְשָׁלוֹם. כָּךְ יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁאַגִּיעַ לִמְקוֹמִי בְּשָׁלוֹם.
תוספתא ברכות
כניסה לעיר עבור בן הכפר כרוכה בהפתעות, שחלקן מסוכנות. יתכן שהכרך, לעומת הכפר שלנו, יש בו הרבה גויים, ואנו, כזרים, עלולים להיות מותקפים בו, ואין לנו הגנתו של הבית המשפחתי שלנו. הברכות שיש לומר אותן עם הכניסה לעיר ועם היציאה ממנה מבטאות את האמונה, שהבורא שומר עלינו מפני אותן סכנות שבעיר. אם אמרו חכמים, שיש לברך גם בכניסה לכרך וגם ביציאה ממנה, הרי שבן עזאי משדרג את המערכת, ומציע לנו לפחות ארבע ברכות.
בעת הכניסה לעיר יש להבחין, אומר לנו בן עזאי, בין הבקשה מהאל, שישמור עלינו בעת הכניסה (ומי ישמור בעת השהייה עצמה בעיר?) לבין התודה שראוי להביע אחרי שצלחנו את המכשול, ונכנסנו בשלום. מה יש שם, בשער העיר, המעורר בנו חששות? תחקיר שומרי העיר אודות כוונותינו? המכס על הסחורות שאנו מביאים איתנו? התנפלות קבצנים או סוכני בתי ההארחה העירוניים?
רק נכנסנו פנימה, ובן עזאי מציע לנו גם להודות על הכניסה המוצלחת, וגם להביע בקשה נוספת – שנזכה גם לצאת בשלום, כשתגיע השעה לעשות זאת.
לאחר היציאה – נודה לאל על שיצאנו בשלום, ונזכור, כי הדרך הביתה – גם היא מזמנת סכנות שונות, וכי כדאי לברך ולבקש שנגיע בסוף דרכנו אל ביתנו בשלום.
בן עזאי אולי רוצה לקבל את הכבוד כיוצר של תפילות וברכות מגוונות, אך בדרכו זאת הוא מבהיר לנו את ההבדל בין ברכות שהן בקשות באופיין, לבין ברכות שהן הודיות. והיהודי, הרוצה להיות בסדר עם בוראו, יש לו שרשרת של ברכות לומר מרגע שהוא פוקח את עיניו ועד שהוא עולה על מיטתו לשנת הלילה.