"נִדְרַשְׁתִּי לְלֹא שָׁאָלוּ, נִמְצֵאתִי לְלֹא בִקְשֻׁנִי" (ישעיהו ס"ה) -
אָמַר ר' חוֹנְיָא: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְתַיָּר שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ, בָּא לוֹ אֵצֶל הַבֻּרְגָּן. אָמַר לוֹ הַבֻּרְגָּנִי: הִכָּנֵס לָךְ לַבֻּרְגָּן מִפְּנֵי חַיָּה רָעָה וּמִפְּנֵי הַלִּסְטִים.
אָמַר לוֹ: אֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל תַּיָּר לִכָּנֵס לַבֻּרְגָּן. כֵּיוָן שֶׁהָלַךְ, בָּא עָלָיו אִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה. חָזַר וּבָא לוֹ אֵצֶל הַבֻּרְגָּנִי, וְהָיָה צוֹעֵק, וּמְבַקֵּשׁ שֶׁיִּפְתַּח לוֹ. אָמַר לוֹ הַבֻּרְגָּנִי: אֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל בֻּרְגָּנִי לִפְתֹּחַ בַּלַּיְלָה וּלְקַבֵּל אָדָם בְּשָׁעָה זוֹ; אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי לְהַכְנִיסְךָ, וְלֹא רָצִיתָ. עַכְשָׁו אֵינִי יָכוֹל לִפְתֹּחַ לָךְ.
כָּךְ אָמַר הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל: "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים" (ירמיהו ג'), "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ" (ישעיהו נ"ה), וְלֹא הָיָה מְבַקֵּשׁ אֶחָד מֵהֶם לָשׁוּב. כֵּיוָן שֶׁנִּמְסְרוּ לְמַלְכֻיוֹת שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְחַיּוֹת, הִתְחִילוּ צוֹעֲקִים: "לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק?" (תהלים י').
(ילקוט שמעוני)
הפסוק השלם בישעיהו ס"ה הוא:
נִדְרַשְׁתִּי לְלוֹא שָׁאָלוּ, נִמְצֵאתִי לְלֹא בִקְשֻׁנִי, אָמַרְתִּי: הִנֵּנִי, הִנֵּנִי! אֶל גּוֹי לֹא קֹרָא בִשְׁמִי.
בפסוק זה מביע אלהים אכזבה גדולה מהעם, שלא רצה להיקרא על שמו, ולא ביקש אותו למרות שהוא היה בנמצא, מוכן לעזור. הפסוקים הבאים בפרק זה מבשרים את הרעה שתבוא על כל אלה, שלא בטחו בה'. המשל של ר' חוניא מציג את אותו המסר.
מה זה בֻּרְגָּן? מה זה בֻּרְגָּנִי? הבורגן הוא מעין מבנה של אבנים חזקות, הנמצא מחוץ לעיר, והוא משמש או כשׁוֹמִרָה לאחסון יבולים ולהלנת שומר השדות, או כמוצב צבאי קטן על הדרך. המקור – המילה הלטינית burgus, התגלגל במרוצת ההיסטוריה למונח 'בורגנות' המתייחס למעמד החברתי החדש שהתפתח בעקבות גידול הערים באירופה.
ה'תַּיָּר' גם הוא מונח, שבימי קדם היה שייך לאנשים שנדדו בדרכים, ללא מדריך תיירים, ללא מטוסים ומלונות. כעת יכולים אנו לשוב למשל ולהבינו.
אדם הולך בדרך ומוצא עצמו בשדה, מחוץ לעיר, כשהשמש מתחילה לשקוע. בעברו ליד בורגן, מציע לו הבורגני להיכנס פנימה ולבלות את הלילה במקום מוגן מפני חיות טרף ומשודדים. הנווד מסרב, באומרו: 'אֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל תַּיָּר לִכָּנֵס לַבֻּרְגָּן'. הבורגן היה, ככל הנראה, מבנה קטנטן ולא נוח, ועוברי האורח לא נהגו להיכנס אליו ללינת לילה. הנווד ממשיך בדרך, ומגלה שהחושך ירד, וכי הוא מפחד. הוא שב אל הבורגן, ומבקש להיכנס, אך אז מסרב לו הבורגני. מדוע? אין הוא מנמק, אך בהחלט יכול להיות שפתיחת הדלת בלילה לאדם זר מסכנת גם את היושב בפנים. את מה שאפשר היה לעשות באור יום אין הבורגני מוכן לעשות כעת, כשחשוך. מי יודע, אולי זה ליסטים?!
ובחזרה לנמשל: אלהים, שהיה זמין קודם לכן, כשעם ישראל לא רצה בו, התנכר אליו, והרגיש בטוח במקום גלותו, כשהסביבה לא היתה מאיימת, אינו מוכן כעת להיענות לתחינות העם הסובל מאויביו. כאן נפסקת ההקבלה בין המשל לנמשל. אלוהים, כך בוודאי סבורים חז"ל, אינו מפחד לפתוח את הדלת, אבל הוא פגוע מהתנכרות העם אליו, ומעדיף לעמוד מרחוק כעת. הבנים, בעקבות ירמיהו, מתוארים כבנים 'שובבים' (עוד מילה שככל הנראה שינתה משמעות במהלך הדורות). אלהים אינו זמין בכל רגע, כמו שמבינים חז"ל את ישעיהו, האומר: "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ" – דרשו את ה' כאשר הוא נמצא, כל עוד הוא נמצא ומוכן להיענות לתחינותיכם. יבוא רגע, וזה יהיה מאוחר מדי.