אַבָּיֵי אָמַר: נֶאֱמַר: "וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דְּבָרִים ו, ה), וְכַוָּנָתוֹ שֶׁיְּהֵא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְאַהֵב עַל יָדְךָ. כֵּיצַד? שֶׁיְּהֵא אָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וִיהֵא מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת. אָדָם כָּזֶה, מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו? אַשְׁרֵי אָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה, אַשְׁרֵי רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה, אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת שֶׁלֹּא לָמְדוּ תּוֹרָה. פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה - רְאוּ כַּמָּה נָאִים דְּרָכָיו, כַּמָּה מְתֻקָּנִים מַעֲשָׂיו. עָלָיו וְכַיּוֹצֵא בוֹ הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וַיֹּאמַר לִי: עַבְדִי אַתָּה, יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (יְשַׁעְיָה מט, ג).
אֲבָל מִי שֶׁקּוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְאֵין מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְאֵין דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, מַה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו? אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה, אוֹי לוֹ לְאָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה, אוֹי לוֹ לְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה. פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה - רָאוּ כַּמָּה מְקֻלְקָלִין מַעֲשָׂיו, וְכַמָּה מְכֹעָרִין דְּרָכָיו, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר, שֶׁיֹּאמְרוּ הַגּוֹיִים עַל עַם יִשְׂרָאֵל: "בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה, וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ" (יְחֶזְקֵאל לו, כ), וְעַל אַף שֶׁעַם ה' הֵם וּמֵאַרְצוֹ יָצְאוּ, בְּכָל זֹאת לֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ, וְחָטְאוּ לוֹ, וּלְכָךְ לֹא יָכוֹל לְהַצִּילָם מִן הַגָּלוּת, וְנִמְצָא כִּי בְּשֶׁל כָּךְ שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל עַל יָדָם.
בבלי יומא
אביי דורש מתלמידיו לא רק לאהוב את ה', אלא גם לפעול ששם שמים יהא מתאהב על ידם, כלומר לגרום לאהבת ה' בין הבריות. הוא גם מסביר כיצד ייעשה הדבר. התנאי ההכרחי, ככל הנראה, הוא להיות תלמידם של חכמים, לקרוא בתורה ולשנות בה ולשמש את תלמידי החכמים. אבל זה אינו תנאי מספיק. התנהגותו עם הבריות תעיד עליו, אם אוהב אלוהים הוא. התביעה היא: "יהֵא מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת". למה הכוונה ב'משא ומתן'? קרוב לודאי שלא מדובר בלימוד תורה או בשינונה, אלא בחיי החולין, ביחסי העבודה והמסחר וביחסים עם הבריות תוך עשיית עסקים. אנשים שיתרשמו מהתנהגותו המוסרית של אותו אדם בחיי המעשה, יעמדו על ההשפעה של לימוד תורת אלוהים על האדם, וכך יהא שם שמים מתאהב גם עליהם.
אביי אינו מסתפק בדברים אלה, אלא מציין, שיכול אדם ללמוד תורה ולשמש תלמידי חכמים, ועדיין – בחיי המעשה, העבודה והמסחר יהיה נכלולי, נרגן, חמדן, יהיר, חשדן או אלים. אופיו ומעשיו יורידו גם את קרנו של אלוהים בעיני אחרים, ובכללם גם גויים, שכן הם יעשו את הקישור בין המקום ממנו יצא אותו אדם – בית המדרש וחברת לומדי התורה – לבין התנהגותו המוסרית והחברתית.
וזוהי המשמעות העמוקה יותר של "וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ", בעיני אביי.