אָמַר הקב"ה: בַּתְּחִלָּה לֹא נָתַתִּי אֶת הַתּוֹרָה לֹא בִּמְקוֹם אֶרֶץ חֹשֶׁךְ וְלֹא בִּמְקוֹם סֵתֶר וְלֹא בִּמְקוֹם אֲפֵלָה, אֶלָּא בַּמִּדְבָּר נִתְּנָה הַתּוֹרָה בִּמְקוֹם הֶפְקֵר, שֶׁאִלּוּ נִתְּנָה הַתּוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם לְאוּמוֹת הָעוֹלָם: אֵין לָכֶם חֵלֶק בָּהּ, לְכָךְ נְתָנָהּ בַּמִּדְבָּר, דִּימוֹס בְּפַרְהֶסְיָא בִּמְקוֹם הֶפְקֵר, לוֹמַר: כָּל הָרוֹצֶה לְקַבֵּל יָבֹא וִיקַבֵּל.
(ילקוט שמעוני)
המקור המקראי – ישעיהו מ"ה:
כִּי כֹה אָמַר יְהוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם, הוּא הָאֱלֹהִים, יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ, הוּא כוֹנְנָהּ, לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ, אֲנִי יְהוָה, וְאֵין עוֹד. לֹא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, בִּמְקוֹם אֶרֶץ חֹשֶׁךְ, לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי, אֲנִי יְהוָה, דֹּבֵר צֶדֶק, מַגִּיד מֵישָׁרִים.
הפסוקים בישעיהו נושאים את המסר הבא: אלוהים יצר את העולם בתבונה, לא כדי שתתנהל בתוהו (או, לחלופין, לא התוהו הוא שברא את העולם). דברו של אלוהים לעם הבחירה שלו לא ניתן בסתר, כי אם במעמד הר סיני הפומבי.
חז"ל מפתחים את הרעיון, ואומרים כי התורה לא ניתנה לעם ישראל בסתר, ולא בארץ ישראל השייכת לישראל, אלא דווקא במדבר, במקום הכי פתוח לכל שאפשר, שעם ישראל לא יוכל לתבוע בעלות על התורה, ושהיא תהיה זמינה לכל הגויים.
רעיון זה תובע מאתנו להתייחס בזהירות אל אותם פסוקי תורה, השוללים מהגויים כל מעמד וכל גישה לתורה. לא פלא שדווקא פסוק מישעיהו נלקח ע"י חז"ל כדי להדגיש את הרעיון שלהם, שכל העולם זכאי ליהנות מחכמת התורה. הלא זה אותו ישעיהו (עבור מי שמאמין בישעיהו מקראי אחד בלבד), שאמר:
וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת, וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם, וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהוָה, אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלִָם (ישעיהו ב').
ככל שאנו מרבים לקרוא בתנ"ך ובספרות היהודית שנכתבה עליו, הולך המדבר ומקבל עוד ועוד משמעויות ואיכויות. זה המקום שאינו שייך לאיש; זה המקום שבו יכול האל לבסס את בעלותו על העם ולהובילו לעתיד חדש; זה המקום שבין לבין – בין מצרים של השעבוד לארץ ישראל ברוכת האל; זה המקום המספק את ההזדמנות לתהליך ההשתנות וההתבגרות של העם; וזה גם המקום בו יכול האל לברוא לא רק עם חדש, אלא גם דת חדשה, שכל החפץ יכול לבוא ולאמצה.
וחז"ל ממשיכים:
יָכוֹל נְתָנָהּ בַּלַּיְלָה? ת"ל: "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר".
יָכוֹל נְתָנָהּ בִּשְׁתִיקָה? ת"ל: "וַיְהִי קוֹלוֹת וּבְרָקִים".
יָכוֹל לֹא הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַקּוֹל? ת"ל: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת".
וְאוֹמֵר: "קוֹל ה' בַּכֹּחַ, קוֹל ה' בֶּהָדָר, קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים וְגוֹ', קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ וְגוֹ', קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וְגוֹ'...
(ילקוט שמעוני)
כעת אנו מבינים משהו נוסף על אותו סגנון מרשים ונורא הוד של מעמד הר סיני. סגנון זה לא נועד רק להרשים את עם ישראל (ואף להטיל עליו מורא), אלא גם לעשות את מתן תורה לא סודי, כי אם גלוי וידוע בכל העולם, לא ליחידי סגולה בלבד, כי אם לעולם כולו.