"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שְׁמוֹת כ'). אָמַר ר' חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: נִרְאָה לָהֶם הקב"ה פָּנִים זְעוּמוֹת, פָּנִים בֵּינוֹנִיּוֹת, פָּנִים מַסְבִּירוֹת, פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת. פָּנִים זְעוּמוֹת לַמִּקְרָא, כְּשֶׁאָדָם מְלַמֵּד לִבְנוֹ תּוֹרָה חַיָּב לְלַמְּדוֹ בְּיִרְאָה. פָּנִים בֵּינוֹנִיּוֹת לַמִּשְׁנָה, מַסְבִּירוֹת לַתַּלְמוּד, שׂוֹחֲקוֹת לָאַגָּדָה. אָמַר לָהֶן הקב"ה: אע"פ שֶׁאַתֶּם רוֹאִין כָּל הַדְּמוּיוֹת הַלָּלוּ, אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ.
אָמַר ר' לֵוִי: נִרְאָה לָהֶם הקב"ה כְּאִיקוֹנִין הַזּוֹ, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם פָּנִים מִכָּל מָקוֹם. אֶלֶף בְּנֵי אָדָם מַבִּיטִין בָּהּ, וְהִיא מַבֶּטֶת בְּכֻלָּם. כָּךְ הקב"ה, כְּשֶׁהָיָה מְדַבֵּר, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הָיָה אוֹמֵר: עִמִּי הָיָה הַדִּבּוּר.
אָמַר ר' יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: לְפִי כֹּחָן שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה הַדִּבּוּר מְדַבֵּר עִמּוֹ, וְאַל תִּתְמַהּ עַל הַדָּבָר הַזֶּה, שֶׁמָּצִינוּ בַּמָּן, כְּשֶׁיּוֹרֵד לְיִשְׂרָאֵל, וְכָל אֶחָד מֵהֶן הָיָה טוֹעֲמוֹ לְפִי כֹּחוֹ, הַדִּבּוּר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר דָּוִד: "קוֹל ה' בַּכֹּחַ" (תְּהִלִּים כט ד). בְּכֹחוֹ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בַּכֹּחַ, בְּכֹחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.
תנחומא בובר
מאחורי המשפט הקצר כל-כך "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ", הפותח את עשרת הדברות, מסתתר מסר מורכב – כך אומר ר' חנינא בר פפא. לעתים מראה אלוהים למאמיניו פנים זעומות, לפעמים בינוניות, לפעמים מסבירות (פנים), ולפעמים שוחקות. זה יכול לבלבל את מי שאינו בטוח, אם יש רק אל אחד בשמים. – אל תתבלבלו – אומר אלוהים – כל אלה פנים שלי, של האל האחד. "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ".
גם תורת אלוהים היא רבת פנים, וכך יש לגשת אליה. את החומש יש ללמד לילדים מתוך רגשות יראה – יראת התורה ויראת האל. המשנה והתלמוד מבקשים לימוד מעט שונה, לימוד שיש בו הסברים וביאורים. לאגדה יש להראות פנים שוחקות. היא נועדה להנאה. – אל תתבלבלו – אומר ה' – כל אלה הם תורה אחת, תורתו של אל אחד.
דבריו של ר' לוי יפים להסביר את מושג האלוהים. בני האדם יצרו אותו (את זה אומר אני, ולא ר' לוי), ועל כן מעוצבת דמותו בעולמו הרגשי והמחשבתי של כל אדם ואדם, והיא שונה אצל כל אחד מאתנו. אל אחד מול מיליוני מאמינים, וכל אחד מהם מרגיש, שאלוהים מקיים אתו קשר אינטימי.
ר' יוסי בר חנינא אומר, שכל אחד מאתנו קולט את דמות האל בדרך המותאמת לאישיותו, ליכולתו ולמגבלותיו. זה מה שמאפשר לכל אדם להשכין את דמות האל בתוכו – לפי יכולותיו ולפי צרכיו. כזה היה גם המן, שירד על בני ישראל במדבר. חז"ל אומרים, כי כל אדם טעם בו טעם אחר, טעם המתאים לגופו ולצרכיו. את הפסוק "קוֹל ה' בַּכֹּחַ" מבאר ר' יוסי בדרך מקורית: לא נאמר בתהלים "קוֹל ה' בְּכֹחוֹ", כוחו של האל. אם כן, ניתן לקרוא את הפסוק במובן אחר: "קוֹל ה' בַּכֹּחַ" של כל אדם, לפי כוחו של כל אדם.
המקרא נאבק בדתות, המקבלות קיומם של אלים רבים. המקרא הציג תפיסה אחרת, האומרת כי יש אלוהים אחד ויחיד. חז"ל הולכים צעד נוסף – קדימה או אחורה, כרצונכם. הם אומרים, כי אמנם אלוהים הוא אחד ויחיד, אך פנים רבות לו, והוא מראה פנים שונות לכל אדם, לפי יכולתו ולפי צרכיו. מכאן ועד התפיסה, שאלוהים הוא יציר רוחו של האדם, ומשום כך פנים רבות לו, עוד הדרך ארוכה.