כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו. עֲלוּבָה עִסָּה שֶׁנַּחְתּוֹמָהּ מֵעִיד עָלֶיהָ שֶׁהִיא רָעָה.
מדרש לקח טוב
לכאורה – המסר של המדרש הקצרצר הזה מצוי ברישא שלו, הפסימי עד מאד: "יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו". המקור מצוי בבראשית פרק ח':
וַיָּרַח יְהוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל לִבּוֹ: לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו, וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.
אם בתנ"ך הדברים נאמרים מפי אלוהים, זה שבחמת זעמו השמיד את כל הטבע שעל פני האדמה, ואחר התחרט על מעשיו באמירה שאין להעניש את האדמה על חטאי האדם, שהוא מוּעָד להם – הרי שחז"ל עוקרים את האמירה הזאת מהקשרה המורכב, ובוחנים אותה מול מי שאמר אותה.
וכאן מגיע הסיפא המזעזע של המדרש: 'עֲלוּבָה עִסָּה שֶׁנַּחְתּוֹמָהּ מֵעִיד עָלֶיהָ שֶׁהִיא רָעָה'. חז"ל מוציאים כרטיס אדום לאלוהים, ואומרים לו, במילים שלנו: אתה יצרת את האדם, ונזכיר לך – יצרת אותו בדמותך ובצלמך. כעת אתה בא אל אותו אדם בטענות? יש לך מושג איזה רושם גרוע משאירה ההכפשה הזאת, שאתה מכפיש את יצירת כפיך? זה ממש פתטי! אם אתה, היוצר, מעיד על יצירתך, שהיא גרועה – זה כנראה גם נכון, וגם מעורר שאט נפש.
בפרפרזה על דברי חז"ל אנסח מדרש חליפי:
עֲלוּב הַנַּחְתּוֹם, הַמֵּעִיד שֶׁהָעִסָּה שֶׁיָּצַר הִיא גְּרוּעָה.
אופס, נזכרתי שלאמיתו של דבר את האל יצר האדם בצלמו ובדמותו שלו. אם כן, מה יהיה נכון יותר לומר?
עֲלוּבִים בְּנֵי הָאָדָם, הַמְּעִידִים עַל הָאֵל, יְצִיר רוּחָם, שֶׁהוּא אֵינוֹ מְרֻצֶּה מֵהֶם, וְסָבוּר שֶׁאֵין בָּהֶם גַּרְעִין שֶׁל טוֹב.
ועכשיו נתקן דרכינו, נזיז הצידה את האל שיצרנו, נציב מראה מול פנינו, ונשאל מה אנו חושבים על עצמנו, והאם אנו מאמינים שיש בנו גרעין של טוב מנעורינו, או לא.