"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" - מָסוּר הוּא לָכֶם.
אָמַר ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי:
מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אוֹרְלוֹגִין, וְהָיָה מַבִּיט בָּהּ וְיוֹדֵעַ אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם, כֵּיוָן שֶׁעָמַד בְּנוֹ עַל פִּרְקוֹ, מָסַר לוֹ אוֹרְלוֹגִין שֶׁלּוֹ. כָּךְ אָמַר הקב"ה: עַד עַכְשָׁו חֶשְׁבּוֹנָן שֶׁל חֳדָשִׁים וְשֶׁל שָׁנִים בְּיָדִי, מִכָּאן וְאֵילָךְ הֲרֵי הֵן מְסוּרִין בְּיֶדְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.
רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן:
מִתְכַּנְּסִין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵצֶל הקב"ה וְאוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵימָתַי רֹאשׁ הַשָּׁנָה?
וְהוּא אוֹמֵר: וְלִי אַתֶּם שׁוֹאֲלִים?! אֲנִי וְאַתֶּם נִשְׁאַל לְבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה. וּמַה טַּעַם? "כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו", וְאֵין 'קָרְאֵנוּ' אֶלָּא מוֹעֲדוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ".
ר' קָרִסְפָּא בְּשֵׁם ר' יוֹחָנָן:
לְשֶׁעָבַר אֵלֶּה "מוֹעֲדֵי ה' ", מִכָּאן וָאֵילָךְ "אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם". אִם קְרִיתֶם אַתֶּם – מוֹעֲדַי, וְאִם לָאו- אֵינָם מוֹעָדַי.
"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" - אַתֶּם מוֹנִין לוֹ וְאֵין אוּמוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין לוֹ.
רַבִּי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעַאי:
דֶּרֶךְ אֶרֶץ הוּא, הַגָּדוֹל מוֹנֶה לַגָּדוֹל, וְהַקָּטָן מוֹנֶה לְקָטָן; עֵשָׂו שֶׁהוּא גָּדוֹל מוֹנֶה לַחַמָּה שֶׁהִיא גְּדוֹלָה, וְיַעֲקֹב שֶׁהוּא קָטָן מוֹנֶה לַלְּבָנָה שֶׁהִיא קְטַנָּה.
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם - הוּא מָסוּר בְּיֶדְכֶם, וְאֵין אַתֶּם מְסוּרִין בְּיָדוֹ.
(ילקוט שמעוני)
שלושה פסוקים משמשים בסיס למדרשי חז"ל, העוסקים בנושא שהיה מאד חשוב באותם ימים – מי קובע את הזמנים, האל או האדם?
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. (שמות י"ב)
אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. (ויקרא כ"ג)
כִּי מִי־גוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר־לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל־קָרְאֵנוּ אֵלָיו. (דברים ד')
ממשל המלך והאורלוגין (השעון) אנו למדים כי בתחילת ההיסטוריה העולמית אלוהים הוא שחישב את הזמנים ואת המועדים. הגיע הרגע, ועם הבחירה הבשיל והתבגר, והאל מסר בידיו את מלאכת חישוב הזמנים כמו מלך, המוסר לידי בנו שבגר את האורלוגין היקר לו.
העצמאות שקיבלו בני האדם (או, ליתר דיוק, עם ישראל), מביאה לכך, שכאשר שואלים מלאכי השרת את אלוהים מתי ראש השנה (ומתי פורים...), הוא אומר להם לשאול את בית דין של מטה.
אותם מועדים, שהיו בתחילה 'מועדי ה'' הפכו להיות אלה 'אשר תקראו אותם במועדם'.
'החודש הזה לכם' מצביע, לדעת חז"ל, על העובדה שלוח השנה היהודי בתקופתם היה בעיקרו לוח ירחי (עם התאמה למחזור השמשי הגדול יותר), בעוד שאצל הגויים הוא היה לוח שמשי נטו. אם כן, חישובי הלוח על פי החודש הם לנו, ליהודים.
והאמירה האחרונה, 'הוּא מָסוּר בְּיֶדְכֶם, וְאֵין אַתֶּם מְסוּרִין בְּיָדוֹ' מזכירה לנו כי השליטה על הלוח היא בידינו, ועל כן אין לתת למחזור הירח לשלוט בלוח ללא מצרים. ההתאמה למחזור השמשי מבקשת מאיתנו לעבר את השנה מדי שנתיים או שלוש, כדי ש'החודש הזה', הוא חודש ניסן, לא יידחק אחורה יותר מדי אל תוך החורף.