עֻלָּא הִזְדַּמֵּן לְבָבֶל בְּמִסְּעוֹתָיו, וְרָאָה, שֶׁמּוֹכְרִים מְלֹא הַטֶּנֶא תְּמָרִים בְּזוּז. אָמַר: מְלוֹא הַטֶּנֶא דְּבַשׁ תְּמָרִים בְּזוּז אֶחָד, וְהַבַּבְלִיִּים אֵינָם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה?! שֶׁאִם הַמְּזוֹנוֹת הַמְשֻׁבָּחִים הַלָּלוּ זוֹלִים כָּל כָּךְ, יְכוֹלִים אֲנָשִׁים לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לַעֲמֹל קָשֶׁה לְפַרְנָסָתָם. וְאַף הוּא עַצְמוֹ אָכַל תְּמָרִים הַרְבֵּה. בַּלַּיְלָה צִעֲרוּ אוֹתוֹ, שֶׁהַתְּמָרִים גָּרְמוּ לוֹ לְשִׁלְשׁוּל. אָמַר: מְלֹא הַטֶּנֶא סַכִּינִים בְּזוּז מוֹכְרִים בְּבָבֶל, וְהַבַּבְלִיִּים בְּכָל זֹאת עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה! וְגָדוֹל כֹּחָם שֶׁהֵם לוֹמְדִים, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת עַל תְּמָרִים בִּלְבַד.
בבלי תענית עפ"י שטיינזלץ
עולא, מאמוראי ארץ ישראל מהדור השני-שלישי, היה תלמידם של רבי אלעזר ורבי יוחנן. הוא נהג לרדת לעיתים תכופות לבבל ושימש כמתווך בין הישיבות בארץ ישראל לישיבות בבבל, ומסר הלכות ומנהגים מאמוראי הארץ לאמוראי בבל. עולא נפטר בבבל, לצערו הרב, שכן ראה בה אדמה טמאה.
עולא היה ידוע בביקורתיות שלו, בין השאר בהשוואות שעשה בין מנהגי יהודי ארץ-ישראל לאלה של הבבליים. גם המדרש הקצר הזה מתחיל בביקורת שהוא מטיח ביהודי בבל. הוא מגלה, כי תמרים, שהם מזינים ובריאים, מאד שכיחים בשוק הבבלי, ועל כן מחירם נמוך. – אם כן, - שואל עולא – כשפרנסתם של הבבליים כל כך נוחה, מדוע אין הם מקדישים את כל זמנם ללימוד תורה? בימינו היינו מחליפים את דבריו בנוסח המוכר לנו: 'אלה שכחו מה זה להיות יהודים'...
המצב מתהפך, כאשר עולא חווה על בשרו את השפעת אכילה מופרזת של תמרים. אם תמרים הם כל כך בזול כאן, בבבל, מדוע לא ימלא בטנו בעוד ועוד תמרים? השלשול שחטף עולא לימד אותו לקח. הוא נסוג מדברי הביקורת שלו על יהודי בבל, מכנה בתואר 'סכינים' את המזון הזול, שיש להימנע מאכילה מופרזת שלו, ומשבח את היהודים המקומיים, שלמרות הצרה הזאת מצליחים הבבליים לעסוק בתורה!
אכילה מופרזת של תמרים אינה מומלצת על ידי מומחי התזונה. מומלץ להסתפק בשנים-שלושה תמרים ליום. כאשר הם זולים כל כך, כמו בבבל, מולדת התמר, קשה להתאפק, ועולא 'אכל אותה בגדול'.
לפנינו מדרש מהתלמוד הבבלי, ואין להתפלא על הלעג המופנה כאן כלפי עולא ה'נחותי' (מישהו 'נחות', שמוצאו בארץ-ישראל, והוא 'נוחת' מדי פעם בבבל ועושה דאווינים). במדרש אחר הוא מבקר בביתו של רב נחמן, ונופל לתוך פיה של אשת הרב, ילתא, שאינה מוכנה להבליג על הזלזול שהוא, האורח, מפגין כלפי בעלת-הבית.