זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם, אָמַר ה'. וַאֲמַרְתֶּם: בַּמֶּה אֲהַבְתָּנוּ? (מַלְאָכִי א ב).
"אָהַבְתִּי אֶתְכֶם", אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רְאוּ כַּמָּה חִבַּבְתִּי אֶתְכֶם. מִן הָאָרֶץ עַד לָרָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וּמִן הָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְעָבְיוֹ שֶׁל כֹּל רָקִיעַ וְרָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. נִמְצְאוּ כֻּלָּם מַהֲלַךְ שִׁבְעַת אֲלָפִים שָׁנָה. וְטַלְפֵי הַחַיּוֹת מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. אֵין צָרִיךְ לְשַׁעֵר לְמַעְלָה מִטַּלְפֵי הַחַיּוֹת. וְהַכִּסֵּא לְמַעְלָה מִכֻּלָּם. וּרְאוּ כַּמָּה חִבַּבְתִּי אֶתְכֶם שֶׁהִנַּחְתִּי אֶת הַכֹּל וְאָמַרְתִּי לָכֶם: וְעָשִׂיתָ יְרִיעוֹת עִזִּים, עֲשׂוּ לִי יְרִיעוֹת עִזִּים וְאָבֹא לִשְׁכֹּן אֶצְלְכֶם.
תנחומא
בשמות כ"ו מופיעות הנחיות מפורטות מאד בדבר יצירת המשכן. פסוק ז' אומר:
וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן, עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת תַּעֲשֶׂה אֹתָם.
חז"ל תמהים על החומר הגס והפשוט – יריעות העיזים, לעומת יְרִיעֹת הַשֵּׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, קרסי הזהב והנחושת, עורות האילים המואדמים ועורות התחשים האגדיים. הפתרון שלהם לתמיהה הזאת הוא מעניין מאד. לדעתם זה ביטוי של אהבה גדולה שאוהב אלוהים את עמו.
אותו פסוק יפה מספר מלאכי מתחיל בהכרזה האלוהית "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם" ובשאלת העם "בַּמֶּה אֲהַבְתָּנוּ?". תשובת האל במלאכי דווקא אינה כה מיוחדת. האל אומר לעם: עובדה! יעקב ועשיו אחים, ואני העדפתי את יעקב, ואילו את עשיו שנאתי. הנה ההוכחה לאהבתי אתכם, בני יעקב!
חז"ל דורשים על הפסוק ממלאכי, ומקשרים אותו עם ההנחיה "וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים". והנה הרציונל של דברי האל, על פי חז"ל: העולם, אותו יצר אלוהים, ובו הוא שולט, הוא אדיר ממדים. דרכם של בני האדם לכבד את האל אינה יכולה להתחרות בַּגְּדוּלָה הזאת. אלוהים מכיר בכך, ואינו מצפה מהעם, שיעניק לו כבוד בסגנון של פסטיבל קוסמי. למרות ממדיו העצומים של היקום, די לאל בכך, שֶׁעַם הבחירה שלו יבנה לו משכן המחופה ביריעות עזים. לאלוהים לא תהיה כל בעיה לשכון בו. זו ההוכחה לאהבתו של האל את עמו.
המשכן, למרות החומרים היקרים ששולבו במבנה שלו, היה קונסטרוקציה מתקפלת, המותאמת לנדידת העם ממקום למקום במדבר. בית המקדש הראשון כבר היה מפואר יותר, ובית המקדש השני, זה אשר שופץ והורחב בימי הורדוס, תאם, ככל הנראה, סטנדרטים מהודרים של מקדשים מוכרים מהמזרח. חז"ל שייכים כבר לדור שלאחר החורבן, והם מפתחים גישה חדשה לעניין. המדרש הקצר שלפנינו מבטא את דעתם בבהירות.
בתנ"ך עצמו באות לידי ביטוי כמה גישות שונות לעניין, אבל משהו מאד דומה נאמר פרק אחד לפני שמות כ"ו:
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.
העם יַעֲשֶׂה מקדש, כל מקדש שֶׁיַּעֲשֶׂה, והאל יבוא לשכון – לא בתוך המקדש, כי אם 'בְּתוֹכָם' – בתוך העם, ולצורך זה די ביריעות עיזים.