ר' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּךְ עֹנֶשׁ שֶׁל בַּדַּאי, שֶׁאֲפִלּוּ דּוֹבֵר אֱמֶת - אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּבָנָיו שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁכִּזְּבוּ לַאֲבִיהֶן בַּתְּחִלָּה, וְהֶאֱמִין לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף, וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים" (בְּרֵאשִׁית, ל"ז, ל"א), וּכְתִיב "וַיַּכִּירָהּ, וַיֹּאמֶר: כְּתֹנֶת בְּנִי" (בְּרֵאשִׁית, ל"ז, ל"ג). אֲבָל בָּאַחֲרוֹנָה, אַף עַל פִּי שֶׁדִּבְּרוּ אֱמֶת לְפָנָיו, לֹא הֶאֱמִין לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּפָג לִבּוֹ, כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם" (בְּרֵאשִׁית, מ"ה, כ"ו).
אָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן, פֶּרֶק ל'
אנו מצויים בתקופה קשה, בה כל כך הרבה שקרים מופצים בתקשורת, חלקם מפי נבחרי הציבור שלנו, שיכולתנו לתת אמון בדברים אלה הולכת וגוועת. מסתבר שבַּדָּאִים היו תמיד, וחלקם זכו 'ביושר' בחוסר האמון בהם.
המדרש על יעקב ובניו מביא בפנינו מקרה מאד יוצא דופן של חוסר הנכונות להאמין למי שרימה אותך בעבר. יעקב חי שנים רבות בידיעה (כוזבת) שיוסף בנו אינו בין החיים. הוא השלים עם מותו, אך התאבל עליו זמן רב. כעת, כשבניו מביאים לו את הבשורה, שיוסף חי, וכי הוא נמצא במצרים, ועוד במעמד גבוה של משנה למלך, יעקב מתקשה להאמין. התרגשותו עזה מאד, ככתוב: 'וַיָּפָג לִבּוֹ', והמילה 'כִּי' רומזת לאפשרות, שחלק מסערת הנפש נובע מהסרוב להאמין לבשורה המשמחת, וחלק ממנה הוא הקושי לקבל בשורה זו דווקא מפי בניו, שהחזיקו בשקר הזה כל כך הרבה שנים. 'וַיָּפָג לִבּוֹ' – אולי שילוב של שמחה, פחד, כעס ועלבון גם יחד.
הסיפור המוכר ביותר על בדאי שהפסיקו להאמין לדבריו הוא סיפור 'זאב, זאב', שהוא, ככל הנראה, אחד ממשליו של איסופוס היווני, וזו אחת מהגרסאות המודרניות לסיפור זה:
מַעֲשֶׂה בְּרוֹעֵה כְּבָשִׂים, שֶׁהָיָה בְּכָל יוֹם מְטַפֵּל בָּעֵדֶר, מוֹבִיל אוֹתוֹ לַמִּרְעֶה וּמַחֲזִיר אוֹתוֹ לַדִּיר בָּעֶרֶב. יוֹם אֶחָד הָיָה הָרוֹעֶה מְשֻׁעֲמָם, וְהֶחֱלִיט לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה קֻנְדָּס, וְלִמְתֹּחַ אֶת אַנְשֵׁי הַכְּפָר. הוּא צָעַק: "הַצִּילוּ! זְאֵב! זְאֵב!". אַנְשֵׁי הַכְּפָר שָׁמְעוּ אֶת זַעֲקוֹתָיו, וּמִהֲרוּ אֶל הַמָּקוֹם בּוֹ הָיָה רוֹעֵה הַצֹּאן. כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֵלָיו לֹא רָאוּ שׁוּם זְאֵב. הֵם שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "הֵיכָן הַזְּאֵב?" הָרוֹעֶה צָחַק וְאָמַר: "אֵין שׁוּם זְאֵב! עָבַדְתִּי עַל כֻּלְּכֶם!" לְמָחֳרָת בִּצֵּעַ הָרוֹעֶה אֶת הַתַּעֲלוּל שׁוּב. הוּא זָעַק: "הִצִּילוּ. זְאֵב! זְאֵב!" שׁוּב רָצוּ אַנְשֵׁי הַכְּפָר לְאֵזוֹר הַמִּרְעֶה לְהַצִּיל אֶת הָעֵדֶר, וְשׁוּב הֵבִינוּ כִּי עָבַד עֲלֵיהֶם. מִסְפַּר יָמִים לְאַחַר מִכֵּן, נִכְנַס זְאֵב לְשָׂדֶה בּוֹ רָעוּ הַכְּבָשִׂים. הַזְּאֵב הֵחֵל לִטְרֹף אֶת הָעֵדֶר כִּבְשָׂה אַחַר כִּבְשָׂה. הָרוֹעֶה זָעַק בְּקוֹל רָם: "הִצִּילוּ! זְאֵב! שֶׁמִּישֶׁהוּ יַעֲזֹר לִי!" אַךְ אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַכְּפָר לֹא הִגִּיעַ.
המילה 'בדאי' מוכרת גם מבבלי סנהדרין פ"ט, העוסק בניסיונו של השטן לשבש את מהלך ניסיון העקידה.
אָמַר לֵיהּ (הַשָּׂטָן לְאַבְרָהָם): וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנַּב. כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד: הַשֶּׂה לְעוֹלָה, וְאֵין יִצְחָק לְעוֹלָה, אָמַר לוֹ (אַבְרָהָם לַשָּׂטָן): כָּךְ עָנְשׁוֹ שֶׁל בַּדַּאי, שֶׁאֲפִילּוּ אָמַר אֱמֶת, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.
השטן מנסה לשכנע את אברהם לא להיענות לצו האלוהי להקריב את יצחק על הר המוריה. בין שאר הטריקים והשטיקים שהוא מפעיל, הוא מספר לאברהם דבר ששמע באמת 'מאחורי הפרגוד', כלומר כמעט ישירות מפי הגבורה – שאלוהים מתכנן מלכתחילה לסיים את הניסיון בהעלאת השה (האיל מהסבך) לעולה במקום יצחק. עונה לו אברהם: אתה רגיל כל כך לשקר, שאפילו תדבר אמת, לא אקשיב לך.