"וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים" (בראשית יז, א(. "כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל, כְּבִכּוּרָה בִּתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ וגו' " (הושע ט' י'). אָמַר רַבִּי יוּדָן: הַתְּאֵנָה הַזּוֹ בִּתְּחִלָּה אוֹרִים אוֹתָהּ אַחַת אַחַת, וְאַחַר כָּךְ שְׁתַּיִם, וְאַחַר כָּךְ שְׁלשָׁה, עַד שֶׁאוֹרִים אוֹתָה בְּסַלִּים וּבְמַגְרֵפוֹת. כָּךְ בַּתְּחִלָּה (יחזקאל לג, כד) "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ", וְאַחַר כָּךְ שְׁנַיִם, אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְאַחַר כָּךְ שְׁלשָׁה, עַד אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְאַחַר כָּךְ (שמות א, ז) "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד". אָמַר רַבִּי יוּדָן: מָה הַתְּאֵנָה הַזּוֹ אֵין לָהּ פְּסֹלֶת אֶלָּא עֻקְצָהּ בִּלְבָד, הַעֲבֵר אוֹתוֹ וּבָטֵל הַמּוּם, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: אֵין בְּךָ פְּסֹלֶת אֶלָּא הָעָרְלָה. הַעֲבֵר אוֹתָהּ וּבָטֵל הַמּוּם (בראשית יז, א(: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים".
(בראשית רבה)
בפרק י"ז בבראשית מורה ה' לאברהם על ברית המילה, קורא לו בשם חדש, 'אברהם', ומבשר לו על לידת יצחק, הראשון בשושלת שתהפוך לעם גדול. משלי התאנה של ר' יודן, אמורא ארצישראלי בדור הרביעי, במחצית הראשונה של המאה הרביעית לספירה, מתייחסים גם לבשורת העם שיצמח מזרעו של אברהם וגם למצוות המילה.
לעץ התאנה ולפירותיו מעלות רבות, שרק חלק מהן מופיע במשלים שבמדרשנו. נזכיר את מתיקותו של הפרי, את היותו משביע ואת שפע הפירות ושלושת גלי ההבשלה של פירות העץ, המאריכים את תקופת תנובתו. נוסיף את התאנים המיובשות, המשתמרות לחודשים רבים. נזכיר גם את היות עץ התאנה שופע צל רב.
הבַּכּוּרוֹת הן התאנים הבשלות הראשונות המתגלות על העץ בטרם קַיִץ, שהוא הקטיף של התאנים. ר' יודן מכיר היטב את פירות התאנים הארץ ישראליות, והוא מתאר כיצד בתחילה אוֹרִים (קוטפים) את התאנים אחת אחת, כי הן בודדות, וכיצד הולכת ההבשלה ומתגברת, כשלבסוף אורים אותן בסלים ובמגרפות. תיאור חי ויפה של גידול התאנים בארץ ישראל. הנמשל – המשפחה הגרעינית הקטנה של אברהם, ההולכת וגדלה עד שהופכת לעם גדול ורב.
במשל השני מתאר ר' יודן את מעלותיו של פרי התאנה: אין בו פסולת מלבד העוקץ הקטן, שאחרי הסרתו ניתן לאכול את הפרי על קרבו וכרעיו, בשונה מרוב הפירות שיש להסיר מהם את הגלעין או את הקליפה. אותו עוקץ קטן הוא המשל, שעורלת הגברים העבריים היא הנמשל שלו. העורלה היא פסולת, ויש להסירה, ואז בטל המום. הפסוק המקראי שר' יודן עושה בו טרנספורמציה הפעם הוא "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים". 'תמים' פירושו שלם ונעדר מום. אצל ר' יודן, פסוק זה רומז למילה, שאברהם נדרש לעבור, ולאחריה הוא יהיה תמים, שלם.
בחיוך מסוים אציג שתי שאלות תמיהה: א. אם הגברים נולדו עם מום, האם זה אומר שהנשים נולדו מושלמות? ב. אם מצוות המילה חותמת את הברית בין העם לאלוהיו, מדוע הודרו הנשים מברית זו?