פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָמוּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם. וּבְאוֹתוֹ זְמַן נוֹלַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָבִיו: כֵּיצַד אָנוּ מְבַטְּלִים גְּזֵרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמְקַיְּמִים גְּזֵרָתָם שֶׁל הָרְשָׁעִים הַלָּלוּ? מִיָּד עָמַד וּמָל אֶת בְּנוֹ. שָׁמַע שַׂר הָעִיר, שָׁלַח וְקָרָא לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, וְאָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה עָבַרְתָּ עַל גְּזֵרָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ? אָמַר לוֹ: כָּךְ צִוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ הַשַּׂר: הַרְבֵּה כָּבוֹד יֵשׁ לְךָ עָלַי, שֶׁאַתָּה רֹאשׁ לְאֻמָּתְךָ, אֶלָּא גְּזֵרָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הִיא, וְאֵינִי יָכוֹל לְהַנִּיחֶךָ. אָמַר לוֹ: וּמָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? אָמַר לוֹ: נִשְׁלַח אוֹתְךָ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, וּמָה שֶׁהוּא רוֹצֶה - יַעֲשֶׂה. מִיָּד שָׁלַח אֶת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְאֶת אִמּוֹ לַמֶּלֶךְ.
הָלְכוּ כָּל הַיּוֹם בַּדֶּרֶךְ. לָעֶרֶב הִגִּיעוּ לִמְלוֹן בֵּית אָבִיו שֶׁל אַנְטוֹנִינוֹס, וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן נוֹלַד אַנְטוֹנִינוֹס.
נִכְנְסָה אִמּוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אֵצֶל אִמּוֹ שֶׁל אַנְטוֹנִינוֹס, שֶׁהָיְתָה אוֹהֶבֶת אוֹתָהּ, וְאָמְרָה לָהּ: מָה טִיבֵךְ?
אָמְרָה לָהּ: כָּךְ וְכָךְ גָּזְרוּ עָלֵינוּ, שֶׁלֹּא לָמוּל, וְעַכְשָׁו מַלְתִּי אֶת בְּנִי , וּלְכָך מוֹלִיכִין אוֹתָנוּ אֶל הַמֶּלֶךְ כְּאֶחָד. כֵּוָן שֶׁשָּׁמְעָה כָּךְ, אָמְרָה לָהּ: אִם רְצוֹנֵךְ, קְחִי אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלִּי, שֶׁאֵינוֹ מָהוּל, וּתְנִי לִי אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלָּךְ. עָשְׂתָה כֵּן, וְהָלְכָה לָהּ.
הֱבִיאָהּ הַשַּׂר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. צִוָּה הַמֶּלֶךְ וּבָדְקוּ אֶת הַיֶּלֶד וּמְצָאוּהוּ שֶׁאֵינוֹ מָהוּל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כָּעַס הַמֶּלֶךְ עַל אוֹתוֹ הַשַּׂר וְאָמַר: אֲנִי גָּזַרְתִּי עַל מָהוּל, וְאַתָּה הֵבֵאתָ לִי שֶׁאֵינוֹ מָהוּל. מִיָּד צִוָּה הַמֶּלֶךְ, וְהָרְגוּ לְאוֹתוֹ הַשַּׂר, וְשָׁלַח אֶת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְאֶת אִמּוֹ לְשָׁלוֹם. כֵּוָן שֶׁחָזְרוּ לְבֵיתוֹ שֶׁל אַנְטוֹנִינוֹס, אָמְרָה אִמּוֹ:
הוֹאִיל וְעָשָׂה לָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֵס עַל יָדִי וְלִבְנֵךְ עַל יַד בְּנִי – יִהְיוּ שׁוֹשְׁבִינִים לְעוֹלָם.
עפ"י ירושלמי עבודה זרה
רבי הוא, כמובן, ר' יהודה הנשיא, חותם המשנה. אנטונינוס, שקשריו עם רבי מתוארים במשניות ובברייתות רבות, הוא ספק דמות ספרותית, ספק דמותו של קיסר רומאי – אנטונינוס פיוס או יורשו, מרקוס אורליוס, שהיה קרוי גם הוא אנטונינוס. הראשון מבין השנים מתאים לתקופת חייו המוקדמת של רבי, בעוד שהשני תואם את תקופת חייו המאוחרת יותר.
יחסיו הטובים של רבי עם השלטונות הרומיים פרחו על רקע תקופה שלווה יחסית באימפריה הרומית. היו אלה העשורים שאחרי מרד בר-כוכבא. שני הקיסרים המוזכרים כאן היו שייכים לשושלת 'חמשת הקיסרים הטובים'. אנטונינוס פיוס, שלא היה איש צבא, בנה מקדשים, תיאטראות ומאוזולאומים, קידם את האמנות והמדע, והרעיף כבוד וכסף על מורי הרטוריקה והפילוסופיה ברומא. מרקוס אורליוס נודע כפילוסוף, שהשאיר אחריו כתבים חשובים. דמותו של אנטונינוס מכתבי חז"ל מושפעת מאופיים זה של אותם שני קיסרים, וכך נולדו אותם מדרשים אגדיים, המספרים על קשריו החמים של אנטונינוס עם רבי.
את הידידות הקרובה בין השניים מסבירה האגדה שלפנינו בכך, שנולדו פחות או יותר באותה העת, ובכך שהקשר הידידותי בין האמהות שלהם הביא להצלת יהודה התינוק על ידי החלפתו באנטונינוס. הרקע ההיסטורי לאגדה על לידת השניים הוא גזירות אדריאנוס, אביו מאמצו של אנטונינוס פיוס. גזירות אדריאנוס היו מכלול פעולות העונשין שהוטלו על התושבים המורדים בארץ ישראל לאחר דיכוי מרד בר כוכבא. גזרות אלה נקראו במקורות היהודיים "גזירות השמד". באמצעות גזירות אלו ביקש הקיסר להביא סוף להתנגדות היהודית לשלטונה של רומא. הגזירות כללו שורה של צווים שמטרתם הייתה לעקור את האלמנטים הלאומיים והדתיים מהקהילה היהודית ביהודה, כולל איסורים על המילה, על סמיכת חכמים ועל שמירת השבת, והן בוצעו במלוא חומרתן. העיר האלילית איליה קפיטולינה נבנתה על חורבות ירושלים, על הר הבית הוקם מתחם מקודש לאל יופיטר, ובכך הוגשמה התוכנית, שגרמה למרד מלכתחילה. החכמים ששמרו על המצוות ולא מילאו אחר הצווים, הוצאו להורג בעינויים.
הורי רבי, שמלו אותו למרות האיסור, היו בסכנת הוצאה להורג, ורק בזכות פעולת ההחלפה בין התינוקות ניצל רבי. היסוד האגדי של הסיפור בולט מאד. האם הובאו אישית בפני המלך (הקיסר) תינוקות יהודיים נימולים, כדי שיחרוץ את דינם? קרוב לודאי שבמלאכה נוראה זו עסקו רומאים בדרגות נמוכות יותר מהקיסר עצמו.
מי שמפר את גזרת אדריאנוס הוא אביו של רבי, רבן שמעון בן גמליאל, אך מי שפותרות את הבעיה הן הנשים, אמו של רבי ואמו של אנטונינוס. אגב, שמותיהן אינם מצוינים בסיפור, ממש כמו לגבי נשים רבות במקרא. אמו של אנטונינוס היא גם זו שמכריזה, ששני התינוקות יהיו חברים לנצח (שושבינים בלשון חז"ל). חברות זו תתועד במדרשי חז"ל רבים.