אֲבָל עָרְפָהּ, שֶׁהִיא הַנֶּפֶשׁ מִצַּד שְׂמֹאל, (דְּהַיְנוּ הַנֶּפֶשׁ הַבְּהֵמִית), נִפְרֶדֶת מִן הַנְּשָׁמָה, וְהוֹלֶכֶת אֶל הַגּוּף וּמִתְאַבֶּלֶת עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל", וְכָל זְמַן שֶׁמִּתְאַבֶּלֶת עָלָיו אוֹמֵר הַגּוּף לְנֶפֶשׁ הַבְּהֵמִית: בִּשְׁבִיל הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה שֶׁנָּתַתְּ לִי (נִמְצֵאת) הַנְּשָׁמָה בְּצַעַר גָּדוֹל, וּבְלִי תּוֹרָה וּבְלִי מִצְווֹת...
... וְיָלְדָה מִזְּנוּת שִׁשָּׁה בָּנִים, וְכֻלָּם נָפְלוּ בְּיַד דָּוִד וַאֲנָשָׁיו, שֶׁהָיָה בֶּן בְּנָהּ שֶׁל רוּת, שֶׁנֶּאֱמַר "וְיִשְׁבִּי בְּנֹב אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה"...
"וְתֹאמַר: הֵנָּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ" וְגוֹ' - א"ר נַחוּם א"ר יְהוּדָה: מִמָּה שֶׁאָמְרָה 'שָׁבָה', מְלַמֵּד שֶׁגִּיּוֹרֶת הָיְתָה בַּתְּחִלָּה, וְכָתוּב, וְאֶל אֱלֹהֶיהָ, מַשְׁמָע שֶׁאֵל אֶחָד הָיָה לָהּ עִם נָעֳמִי, וְעַתָּה חָזְרָה לְסִרְחוֹנָהּ הָרִאשׁוֹן, וְטָעֲתָה אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהּ. (זֹהַר חָדָשׁ)
מה מספרת מגילת רות על ערפה?
וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ: לֵכְנָה, שֹּׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ, יַעַשׂ יְהוָה עִמָּכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים וְעִמָּדִי. יִתֵּן יְהוָה לָכֶם, וּמְצֶאןָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ! וַתִּשַּׁק לָהֶן, וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה. וַתֹּאמַרְנָה לָּהּ: כִּי אִתָּךְ נָשׁוּב לְעַמֵּךְ. וַתֹּאמֶר נָעֳמִי: שֹׁבְנָה, בְנֹתַי, לָמָּה תֵלַכְנָה עִמִּי? הַעוֹד לִי בָנִים בְּמֵעַי, וְהָיוּ לָכֶם לַאֲנָשִׁים? שֹׁבְנָה בְנֹתַי, לֵכְןָ, כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ, כִּי אָמַרְתִּי יֶשׁ לִי תִקְוָה, גַּם הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ, וְגַם יָלַדְתִּי בָנִים. הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ? הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ? אַל, בְּנֹתַי, כִּי מַר לִי מְאֹד מִכֶּם, כִּי יָצְאָה בִי יַד יְהוָה! וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן, וַתִּבְכֶּינָה עוֹד. וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ. וַתֹּאמֶר: הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ אֶל עַמָּהּ וְאֶל אֱלֹהֶיהָ. שׁוּבִי אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ!
עד כמה שנחפש, לא נמצא מילה אחת של ביקורת על ערפה. היא עשתה את המקובל לעשות במקרים כאלה, וביחוד אחרי שנעמי הפצירה בה וברות לעשות זאת. רות היא יוצאת הדופן, שעשתה מעשה חמלה וחסד מעל ומעבר למצופה.
ובכל זאת – חז"ל מתאמצים למצוא דופי בערפה. על פי המדרשים השונים על ערפה ניתן למצות כמה רעיונות מכוננים לביקורת שלהם: ערפה העדיפה לשוב לתרבות עמה, למרות שזו היתה נחותה מוסרית מזו של בני ישראל. ערפה הפנתה עורף לנעמי בשעה הקשה ביותר של חייה, במקום להפגין נאמנות, גמול על הטובה שמשפחתה של נעמי השפיעה עליה בעבר. מסלול החיים שבחרה רות הוביל, בסופו של דבר, ללידת דוד מלך ישראל, אבי השושלת המלכותית הנצחית של עמנו.
זה לא הרבה, ואם רוצים, צריכים להתאמץ כדי לשכנע, שמשהו ראוי לביקורת היה בה, בערפה. אבל חז"ל מקלים על עצמם, והם מטיחים בערפה השמצות מצוצות מן האצבע, מה שקרוי בימינו fake news.
הזוהר החדש מטיל על ערפה ועל רות אחד מהמודלים הקבליים על נפש ימין ונפש שמאל, וערפה היא, כמובן, נפש שמאל של הזוג. היא הצד הבהמי של הנשמה, ועל כן אין נפשה חושקת בתורה, כי אם בהנאות החיים הגשמיות.
דברי הזהר החדש מבוססים על בבלי סוטה, ומשם נצטט:
... "וְגָלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת" תְּנֵי רַב יוֹסֵף, שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין אֶת אִמּוֹ כַּגַּת. כְּתִיב 'מַעֲרוֹת' וְקָרֵינַן 'מַעֲרָכוֹת'. תְּנֵי רַב יוֹסֵף: שֶׁהַכֹּל הֶעֱרוּ בְּאִמּוֹ כְּתִיב 'הָרָפָה' וּכְתִיב 'עָרְפָּה'. רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: הָרָפָה שְׁמָהּ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ עָרְפָּה? שֶׁהַכֹּל עוֹרְפִין אוֹתָהּ מֵאֲחוֹרֶיהָ; וְחַד אָמַר: עָרְפָּה שְׁמָהּ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ הָרָפָה? שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין אוֹתָהּ כְּהָרִיפוֹת... וְאִי בָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא (מִשְׁלֵי כז, כב( "אִם תִּכְתֹּשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי". "וְאֶת אַרְבַּעַת אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְהָרָפָה בְּגַת, וַיִּפְּלוּ בְיַד דָּוִד וּבְיַד עֲבָדָיו" (שְׁמוּאֵל ב' כ"א)... "וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ". אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבוֹאוּ בְּנֵי הַנְּשׁוּקָה, וְיִפְּלוּ בְּיַד בְּנֵי הַדְּבוּקָה. (בבלי סוטה)
הבבלי עושה את החיבור בין ערפה להרפה, אֵם גלית הפלישתי. כדי לעשות את החיבור הזה צריך להסביר כיצד נתגלגלה ערפה לארץ פלישתים, וחז"ל שמחים לעשות גם זאת. היותה של ערפה אמו של גלית מוסיפה לה נקודות שחורות, וזה בדיוק מה שחז"ל מחפשים. ומה מייחסים חז"ל לגויים, ביחוד אם אינם בני דורם, היכולים להזיק להם? או עבודת אלילים או זימה מן הסגנון הפורנוגרפי המלהיט את דמיונם. אם כן, גם ערפה היתה מין אשת-אהבים, שהכל דשים וכותשים בה כמו במכתש, ואם אפשר מאחור, מן העורף, מדוע לא? ולמי שלא קלט את המסר המורכב יותר, סוגר ר' יצחק את המעגל באומרו שצאצאה של רות 'הדבוקה' עתיד להרוג את צאצאיה של ערפה 'הנשוקה'.
מדרש רבא מוסיף חטא על פשע, ומצטרף לחגיגה על ערפה:
א"ר יִצְחָק: כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה שֶׁפָּרְשָׁה עָרְפָּה מֵחֲמוֹתָהּ, נִתְעָרְבוּ בָּהּ עֶרְווֹת גּוֹיִם שֶׁל ק' (מֵאָה) בְּנֵי אָדָם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שָׁם א' י"ז) "וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם וְגוֹ' מִמַּעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים"; 'מִמַּעֲרוֹת' כְּתִיב, מק' 'עָרְלוֹת גּוֹיִים' שֶׁנִּתְעָרוּ בָּהּ כֹּל הַלַּיְלָה. ר' תַּנְחוּמָא אָמַר אַף כֶּלֶב אֶחָד, דִּכְתִיב (שָׁם) וַיֹּאמֶר "הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד הֲכֶלֶב אָנֹכִי?" (רוּת רַבָּה)
ערפה של ר' יצחק פורשת מנעמי לאחר הפרידה המרגשת כלכך, ומעבירה את כל אותו הלילה באורגיה עם מאה גויים. הוא מזכיר לנו עורלות של מאה גויים, שהבטיח דוד לשאול – הבטיח ואף קיים (אני לא רוצה לתאר לעצמי בדמיוני את התמונה). מתקנא בו ר' תנחומא ומוסיף הברקה: היה שם גם כלב אחד. עובדה, גלית הרגיש אומר לדוד: מה, אני כלב בעיניך? ועל כך נאמר להם, לחכמי התלמוד הספונים בבית המדרש יותר מדי שבועות, בדלים מנשותיהם שהושארו בבית לטפל בילדים: טלו קורה מבין עיניכם!
ונקנח בהברקה לשונית נוספת, מתוך 'שם משמואל' (רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב , האדמו"ר החסידי):
הָעִנְיָן מָה שֶׁקּוֹרִין מְגִלַּת רוּת בַּשָּׁבוּעוֹת... עָרְפָהּ שֶׁהָפְכָה עֹרֶף לַחֲמוֹתָהּ, וְהִנֵּה 'עָרְפָּה' הִיא אוֹתִיּוֹת 'פַּרְעֹה', אוֹתִיּוֹת 'הָעֹרֶף', שֶׁהָיָה (פַּרְעֹה) קְשֵׁה עֹרֶף בְּיוֹתֵר, וְלֹא נִכְנָע עַד הַמַּכָּה הָעֲשִׂירִית, וְרוּת הִיא הִפּוּךְ מִזֶּה...