וַיִּשָּׂאוּנִי מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים הָהֵם, וַיַּעֲלוּנִי אֶל הָרָקִיעַ הַשְּׁלִישִׁי, וַיַּעֲמִידוּנִי בְּתוֹךְ הַגַּן. וָאַבִּיט מִשָּׁם לְמַטָּה, וָאֵרֶא אֶת הַמָּקוֹם הַהוּא, לֹא יְסֻפָּר טוּבוֹ, וָאֵרֶא אֶת כָּל הָעֵצִים פּוֹרְחִים יָפֶה, וּפִרְיָם בָּשֵׁל, וְרֵיחַ נִיחוֹחַ לוֹ, וְכֹל מַאֲכָלִים מְבִיאִים, וְרֵיחַ נִיחוֹחַ הֵם שׁוֹפְעִים. וּבַתָּוֶךְ עֵץ הַחַיִּים, בַּמָּקוֹם בּוֹ יָנוּחַ יְיָ מִדֵּי בּוֹאוֹ לְגַן עֵדֶן, וְהָעֵץ הַהוּא לֹא יְתֹאַר טוּבוֹ וְרֵיחַ נִיחוֹחוֹ, וְיָפֶה הוּא מִכָּל נִבְרָא מִסְּבִיבוֹ. מַרְאוֹ זָהָב וְאָדֹם, וּכְעֵין הָאֵשׁ הוּא, וּמְכַסֶּה אֶת כָּל הַגַּן, וּבוֹ מִכָּל הָעֵצִים הַשְּׁתוּלִים וּמִכָּל הַפֵּרוֹת, וְשֹׁרֶשׁ לוֹ בַּגַּן, בִּקְצֵה הָאָרֶץ. וְגַן עֵדֶן הוּא בֵּין הַחֲלוֹף וְאִי-הַחֲלוֹף. וּשְׁנֵי מַעְיָנוֹת יוֹצְאִים, הָאֶחָד שׁוֹטֵף דְּבַשׁ וְחָלָב, וְהַשֵּׁנִי שֶׁמֶן וְיַיִן, וְנִפְרָדִים הֵם לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, סוֹבְבִים וְשׁוֹקְטִים הֵם, וְהוֹלְכִים וְנִכְנָסִים לְתוֹךְ גַּן עֵדֶן בֵּין הַחֲלוֹף וְאִי-הַחֲלוֹף, וּמִשָּׁם יֵצְאוּ וְנִפְרְדוּ לְאַרְבָּעִים חֵלֶק, וְהוֹלְכִים הֵם עַל הָאָרֶץ, וּמַהֲלָכָם בְּסִבּוּבָם כִּשְׁאָר יְסוֹדוֹת הָרוּחַ. וְאֵין שָׁם עֵץ חֲשׂוּךְ פְּרִי, וְכֹל עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי טוֹב, וְכָל הַמָּקוֹם מְבֹרָךְ. וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת מַלְאָכִים מְאִירִים מְאֹד, וְהֵם שׁוֹמְרִים לְגַן, וּבְקוֹל בְּלִי הֲפוּגוֹת וּבְשִׁירָה יָפָה עוֹבְדִים הֵם לַייָ כֹּל הַיָּמִים. וָאֹמַר: מָה טוֹב הַמָּקוֹם זֶה! וַיֹּאמְרוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים הָהֵם: חֲנוֹךְ, הַמָּקוֹם הַזֶּה הוּכַן לַצַּדִּיקִים, אֲשֶׁר נָשְׂאוּ כָּל הַפְּגָעִים בְּחַיֵּיהֶם מִן הַמְּרֵעִים לְנַפְשֹׁתָם, וּמִן הַשֶּׁקֶר אֶת עֵינֵיהֶם הֵסֵבּוּ, וַיַּעֲשׂוּ מִשְׁפָּט צֶדֶק, מִלַּחְמָם נָתְנוּ לָרְעֵבִים, וַעֲרֻמִּים כִּסּוּ בֶּגֶד, וְנוֹפְלִים הֵקִימוּ, וְלַעֲשׁוּקִים וִיתוֹמִים עָזְרוּ, וּתְמִימִים הָלְכוּ לִפְנֵי יְיָ, וְלוֹ לְבַד עָבְדוּ. לָהֶם הוּכַן הַמָּקוֹם הַזֶּה נַחֲלַת עוֹלָם.
וַיּוֹלִיכוּנִי הָאֲנָשִׁים הָהֵם לִפְאַת צָפוֹן, וְשָׁם הֶרְאוּנִי מָקוֹם נוֹרָא מְאֹד, כֹּל נֶגַע וְעִנּוּי בַּמָּקוֹם הַהוּא, חֹשֶׁךְ נוֹרָא וְעָנָן בִּלְתִּי מֵאִיר, וְאֵין שָׁם אוֹר, וְאֵשׁ חֲשֵׁכָה בּוֹעֶרֶת תָּמִיד, וְנָהָר אֵשׁ מוֹשֵׁךְ בְּכָל הַמָּקוֹם הַהוּא, פֹּה אֵשׁ, וְשָׁם קֶרַח צוֹרֵב וּמְקָרֵר. וּבָתֵּי כֶּלֶא קָשִׁים מְאֹד, וּמַלְאָכִים דּוֹחֲקִים בְּלִי רַחֲמִים, וְנוֹשְׂאִים הֵם נֶשֶׁק קָשֶׁה, וּמְעַנִּים הֵם בְּאַכְזָרִיּוֹת. וְאֹמַר: אוֹי, אוֹי! מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה! וְיֹאמְרוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים: חֲנוֹךְ, הַמָּקוֹם הַזֶּה הוּכַן לָרְשָׁעִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, הָעוֹשִׂים רָעוֹת עֲלֵי אֶרֶץ, כְּשָׁפִים, קְסָמִים, נִחוּשִׁי שֵׁדִים, הַמִּתְהַלְלִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, הַגּוֹנְבִים נַפְשׁוֹת אָדָם בַּסֵּתֶר, וּמְדַכְּאִים עֲנִיִּים, וְגוֹזְלִים אֶת רְכוּשָׁם, וְהֵם מַעֲשִׁירִים מֵרְכוּשׁ אֲחֵרִים בַּחֲמָסָם אוֹתָם, וַאֲשֶׁר בְּכֹחָם לְהַשְׂבִּיעַ יָמִיתוּ בְּרָעָב, וַאֲשֶׁר בְּכֹחָם לְהַלְבִּישׁ יוֹצִיאוּ עֲרֻמִּים, וְהֵם לֹא יָדְעוּ אֶת בּוֹרְאָם, וּמִשְׁתַּחֲוִים לָאֱלֹהִים אֵין בָּהֶם רוּחַ, אֱלֹהֵי הֶבֶל, וְהֵם פְּסִילִים, וּמִשְׁתַּחֲוִים לְמַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם הַנִּתְעָבִים. לְכֹל אֵלֶּה הוּכַן הַמָּקוֹם הַזֶּה נַחֲלַת עוֹלָם.
סֵפֶר חֲנוֹךְ ב'
ספר חנוך השני, הנקרא גם 'חנוך הסלאבי', שייך לספרים החיצוניים. סבורים שהספר נכתב עוד בתקופת בית שני, ותורגם ליוונית עוד לפני בוא הנצרות. הוא כתוב, כפי שאנו יכולים להתרשם מהקטע שלפנינו, בגוף ראשון. חנוך מספר בו על הרפתקאותיו לאחר שנלקח השמימה. תמונת גן העדן והגיהנום מפורטת מאד. הנה כמה פרטים מעניינים בקטע:
גן העדן והגיהנום (שאינו מצוין בשם זה בקטע זה) מצויים ברקיע השלישי מתוך שבעת הרקיעים. הרקיע הראשון מכיל את המרכיבים האטמוספריים – את העננים, הרוח, הים, הכוכבים, השלג והקרח והטל, והמלאכים הממונים על כל אלה. הרקיע השני הוא חדר ההמתנה, ובו שוהות הנשמות המחכות למשפט. הרקיע השלישי נמצא בין תחומי החלוף והאי-חלוף, בין התחום האלוהי, הנצחי לתחום הארצי, האנושי. זה מה שמאפשר לנהרות גן העדן להשקות גם את הארץ. גן העדן הוא בוסתן של עצי פרי טובים, טעימים וריחניים. על כולם חולש עץ החיים, הצבוע בגוונים של זהב ואדום. שני מעיינות, האחד של דבש וחלב, והשני של יין ושמן, יוצאים מהגן, מתפצלים לארבעה ראשים, ואחר לארבעים. צוות הגן מונה שלוש מאות מלאכים (אף אחד לא בחל"ת), השומרים על הגן, שרים ועובדים את ה'. הגן הוא מועדון, אליו מוזמנים הצדיקים, שבחייהם קיימו מצוות של עזרה לזולת, והתרחקו משקר ומחטא. לעומת הגיהנום, בתאור גן העדן חסרים הצדיקים. לא מסופר מה הם עושים בו (כמה פֵּרוֹת אפשר לאכול?), ואולי מתים שם משיעמום...
הגיהנום נמצא בחלקו הצפוני, הקר מאד, של הרקיע השלישי. הוא חשוך, ובוערת בו אש ללא אור. הרשעים הנשלחים לשם סובלים מקור ומחום חליפות. המקום מכיל בתי כלא, ובהם מענים המלאכים את הרשעים בכל מיני עינויים אכזריים. הרשעים מתאפיינים במגוון של חטאים - מעיסוק במאגיה, דרך עושק אנשים חלשים מהם, וכלה בעבודת אלילים. גם הגיהנום וגם גן העדן אינן מדורים לשהייה זמנית, כי אם 'נחלת עולם'.