בִּימֵי רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. הוֹשִׁיבוּ פַּפּוֹס וְלוּלְיָנוֹס, שְׁנֵי אָחִים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, טְרָפֵיזִין (שולחנות) מֵעַכּוֹ עַד אַנְטוֹכְיָא, וְהָיוּ מְסַפְּקִים לְעוֹלֵי גּוֹלָה כֶּסֶף וְזָהָב וְכָל צָרְכָּם. הָלְכוּ הַכּוּתִים הַלָּלוּ וְאָמְרוּ: יֵדַע הַמֶּלֶךְ, מָרְדוּ בְּךָ יְהוּדִים. אָמַר לָהֶם: מָה אֶעֱשֶׂה, וַהֲרֵי כְּבָר גָּזַרְתִּי? אָמְרוּ לוֹ: שְׁלַח וֶאֱמֹר לָהֶם - אוֹ שֶׁיְּשַׁנּוּ אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל הַבַּיִת, אוֹ שֶׁיּוֹסִיפוּ עָלָיו חָמֵשׁ אַמּוֹת, אוֹ שֶׁיִּפְחֲתוּ מִמֶּנּוּ חָמֵשׁ אַמּוֹת – וּמֵאֲלֵיהֶם יַחְזְרוּ בָּהֶם. הָיָה כָּל הָעָם כָּנוּס בְּבִקְעַת בֵּית רִמּוֹן. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ כְּתַב הַמֶּלֶךְ, הִתְחִילוּ בּוֹכִים. בִּקְּשׁוּ לִמְרֹד בַּמֶּלֶךְ. אָמְרוּ: יָבוֹא חָכָם אֶחָד וִיפַיֵּס אֶת הַצִּבּוּר. מִי יֵלֵךְ? יֵלֵךְ רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, שֶׁהוּא אָב בַּתּוֹרָה.
נִכְנַס רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, וְדָרַשׁ: אֲרִי טָרַף טֶרֶף, וְעָמַד עֶצֶם בִּגְרוֹנוֹ, אָמַר: כָּל מִי שֶׁיָּבוֹא וְיוֹצִיאוֹ, אֶתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ. בָּא קוֹרֵא מִצְרִי, שֶׁמַּקּוֹרוֹ אָרֹךְ, נָתַן מַקּוֹרוֹ לְתוֹךְ פִּיו, וְהוֹצִיא אֶת הָעֶצֶם. אָמַר לוֹ: תֵּן לִי שְׂכָרִי. אָמַר לוֹ הָאֲרִי: לֵךְ, וֶהֱיֵה מִשְׁתַּבֵּחַ וְאוֹמֵר: נִכְנַסְתִּי לְפִי אֲרִי בְּשָׁלוֹם, וְיָצָאתִי בְּשָׁלוֹם – וְאֵין לְךָ שָׂכָר גָּדוֹל מִזֶּה; כָּךְ דַּיֵּנוּ שֶׁנִּכְנַסְנוּ לְאֻמָּה זוֹ בְּשָׁלוֹם, וְיָצָאנוּ בְּשָׁלוֹם.
בראשית רבה
משל זה, על הארי והקורא המצרי, מצוי בגרסה דומה מאד באוספי המשלים המיוחסים לאיזופוס היווני; אלא שכאן, במדרש התלמודי, משמש המשל כאמצעי רטורי לשכנע ציבור זועם, שלא למרוד בשלטון הרומי, החזק ממנו פי כמה וכמה.
הרקע ההיסטורי למדרש אינו ברור, אך יש הסבורים כי בעת ביקורו של הקיסר הרומי אדריאנוס ביהודה, בשנת 129 או 130 כחלק ממסעו במזרח התיכון - הבטיח כפי הנראה הקיסר להקים את ירושלים מחורבותיה, ולבנות את בית המקדש. מידע זה אינו מגובה במקורות מהתקופה. במדרש שלנו נאמר כי השומרונים הוציאו דיבתם של היהודים רעה, והשתדלו אצל הקיסר למנוע את בניית הבית מחדש. יש טענה, כי ההיסטוריון הרומאי טקיטוס, שעסק בתעמולה אנטישמית, השפיע על אדריאנוס לבטל את הבטחותיו. כגודל התקווה שעורר אדריאנוס אצל היהודים, כן היה גודל מפח נפשם, משהתברר כי הקיסר חזר מהבטחותיו.
מתכנס העם בבקעת בית רמון שבגליל התחתון, ושומע, כי הקיסר דורש מהם לשנות ממידות המקדש המתוכנן, מה שנוגד את תפיסותיו הדתיות של העם. כצפוי על ידי הכותים (השומרונים), אין העם יכול לקבל את התנאי הזה, ועומד לפרוץ מרד. המרד יפרוץ, בסופו של דבר, בעוד שנתיים או שלוש, בהנהגת בר-כוכבא ובתמיכת ר' עקיבא, אך לעת עתה עולה בידו של ר' יהושע בן חנניה להרגיע את העם הזועם, והוא נעזר במשל, המוכר לו ממשלי יוון.
המקור היווני שונה מעט, ובמקום קורא מצרי (או שמא מדובר בעגור) מככבת בו חסידה. הנה הוא:
הָאַרְיֵה הָיָה עָסוּק בִּזְלִילַת בְּשַׂר טֶרֶף שֶׁצָּד, אַךְ לְפֶתַע עֶצֶם קְטַנָּה נִתְקְעָה בִּגְרוֹנוֹ, וְהוּא לֹא הָיָה יָכוֹל לְבָלְעָהּ אוֹ לַהֲקִיאָהּ. הוּא חַשׁ בִּכְאֵבִים עַזִּים, וְתַר אַחַר מָזוֹר לִכְאֵבוֹ. הוּא נִסָּה לְפַתּוֹת אֶת כֹּל מִי שֶׁנִּקְרָה בְּדַרְכּוֹ, בְּהַבְטִיחוֹ פְּרָס לְמִי שֶׁיְּחַלֵּץ אֶת הָעֶצֶם מִגְּרוֹנוֹ. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, נֵאוֹתָה הַחֲסִידָ,ה שֶׁרָאֲתָה אֶת סִבְלוֹ שֶׁל הָאַרְיֵה, לְנַסּוֹת וּלְסַיֵּעַ לוֹ. הִיא בִּקְּשָׁה מִמֶּנּוּ לִשְׁכַּב עַל צִדּוֹ, וְלִפְתֹּחַ כְּכָל יְכָלְתּוֹ אֶת לִסְתּוֹתָיו. הִיא הִכְנִיסָה אֶת צַוָּארָהּ הָאָרֹךְ בְּמוֹרָד גְּרוֹנוֹ שֶׁל הָאַרְיֵה, וּבְאֶמְצָעוּת מַקּוֹרָהּ שָׁלְפָה אֶת הָעֶצֶם הַחוּצָה. לְאַחַר מִכֵּן בִּקְּשָׁה מִן הָאַרְיֵה לְהַעֲנִיק לָהּ אֶת הַפְּרָס שֶׁהִבְטִיחַ. הָאַרְיֵה חָשַׂף אֶת שִׁנָּיו, גִּחֵךְ וְאָמַר: הֲיִי מְרֻצָּה. הִכְנַסְתְּ אֶת רֹאשֵׁךְ לְלֹעַ הָאֲרִי, וְהִצְלַחְתְּ לְהוֹצִיאוֹ בְּבִטְחָה. זֶה אָמוּר לִהְיוֹת גְּמוּל מְסַפֵּק עֲבוּרֵךְ.
האם המשל הזה מתאים לנסיבות? היכן אנו מוצאים אי התאמה בין המשל לנמשל? בנכונותו של הקורא להכניס מקורו בלוע הארי, ובשירות שהוא משרת את אותה חית טרף אימתנית. ובכל זאת, אם המשל הביא את הציבור הזועם להקשבה רגועה, הוא כבר עשה את שלו. ובנוסף לכך, המסר העיקרי ברור – הרומאים הם חית טרף מאד מסוכנת, ומאד לא מומלץ לעורר את התוקפנות שלהם כלפינו. ואולי חסרים לנו עוד כמה פרטים בסיפור, שהיו יכולים לקרב את המשל לנמשל? מותר להניח, כי החלטתו הראשונית של אדריאנוס לאפשר את בניית בית המקדש היתה תגובה על פניות מצד היהודים, שביקשו זאת. ואם נכון הדבר, הרי שצודקת אמירתו המסכמת של ר' יהושע: 'דַּיֵּנוּ שֶׁנִּכְנַסְנוּ לְאֻמָּה זוֹ בְּשָׁלוֹם, וְיָצָאנוּ בְּשָׁלוֹם'.
ומדוע בקשו הכותים לחבל בתכנית להקמת בית המקדש? סיפור זה הוא מערכה שניה למחזה ארוך שנים, שהתחיל בתקופת שיבת ציון, כשביקשו הכותים להצטרף אל שבי ציון ולבנות עמם את המקדש השני, וסורבו. כך מסופר בעזרא פרק ד':
(א) וַיִּשְׁמְעוּ צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן, כִּי בְנֵי הַגּוֹלָה בּוֹנִים הֵיכָל לה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (ב) וַיִּגְּשׁוּ אֶל זְרֻבָּבֶל וְאֶל רָאשֵׁי הָאָבוֹת, וַיֹּאמְרוּ לָהֶם: נִבְנֶה עִמָּכֶם, כִּי כָכֶם נִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵיכֶם, וְלוֹ אֲנַחְנוּ זֹבְחִים מִימֵי אֵסַר חַדֹּן מֶלֶךְ אַשּׁוּר, הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ פֹּה: (ג) וַיֹּאמֶר לָהֶם זְרֻבָּבֶל וְיֵשׁוּעַ וּשְׁאָר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל: לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ, כִּי אֲנַחְנוּ יַחַד (כלומר לבדנו...), נִבְנֶה לה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ הַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס: (ד) וַיְהִי עַם הָאָרֶץ מְרַפִּים יְדֵי עַם יְהוּדָה וּמְבַהֲלִים אוֹתָם לִבְנוֹת: (ה) וְסֹכְרִים עֲלֵיהֶם יוֹעֲצִים לְהָפֵר עֲצָתָם כָּל יְמֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וְעַד מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס:
יחסי היהודים והשומרונים ידעו עליות ומורדות. השומרונים, שרובם הובאו על ידי האשורים מכּוּתָא, התיישבו בשומרון, וקבלו על עצמם את הדת של בני ישראל, רצו להתמזג בעם שיראל, אך נדחו. בהמשך הזמן הם סגלו לעצמם מנהגים ואמונות שונות במקצת מדת ישראל, ואחרי חורבן הבית השני, בתקופת אדריאנוס קיסר, הלכה הביקורת של חז"ל על הכותים והחריפה. אחד הקיצוניים בביקורת על הכותים היה ר' עקיבא, תלמידו של ר' יהושע.