נָתַן הקב"ה בְּלֵב הַקֵּיסָר שֶׁל רוֹמִי לִלְמֹד תּוֹרַת מֹשֶׁה מִפִּי חֲכָמִים וּזְקֵנִים, וְהִתְחִיל בְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית, וְהָיָה לוֹמֵד עַד שֶׁהִגִּיעַ ל-"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים", וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַפָּסוּק "וְגוֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ מוֹת יוּמָת", מִיָּד צִוָּה לְמַלֹּאות אַרְמוֹנוֹ מִנְעָלִים, וְשָׁלַח לִקְרֹא לַעֲשָׂרָה חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, וּבָאוּ לְפָנָיו, וְהוֹשִׁיבָן בְּקָתֶדְרָאוֹת שֶׁל זָהָב. אָמַר לָהֶם: עֹמֶק הַדִּין יֵשׁ לִי לִשְׁאוֹל מִכֶּם, וְאַל תֹּאמְרוּ לִי כִּי אִם הַדִּין וְאֶת הָאֱמֶת וְהַמִּשְׁפָּט. אָמְרוּ לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לָהֶם: וּמִי שֶׁגָּנַב אִישׁ מֵאָחִיו שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהִתְעַמֵּר בּוֹ, וּמְכָרוֹ, מַה דִּינוֹ? אָמְרוּ לוֹ: הַתּוֹרָה אָמְרָה: "מוֹת יוּמָת". עָנָה וְאָמַר לָהֶם: אִם כֵּן, אַתֶּם חַיָּבִים מִיתָה! אָמְרוּ לוֹ: אֱמֹר לָמָּה. אָמַר לָהֶם: עַל מְכִירַת יוֹסֵף, שֶׁמְּכָרוּהוּ אָחִיו, וְאִם הֵם הָיוּ בַּחַיִּים, הָיִיתִי דָּן אוֹתָם, וְעַתָּה שֶׁאֵינָם בַּחַיִּים, אַתֶּם תִּשְּׂאוּ עֲוֹן אֲבוֹתֵיכֶם.
אוצר מדרשים
עוד אחת מהאגדות על הוויכוחים הלמדניים שמקיים הקיסר (או בת הקיסר, או מטרונה רומית מכובדת) עם חכמי ישראל, והפעם מדובר במלכודת שמניח הקיסר לפתחם של החכמים.
אגדה זו טווה את חוטי הסיפור, הרומז לכך, שעל חטא מכירת יוסף אנו ממשיכים לשלם עד היום. כבר בימים קדומים הוצמד סיפור זה למסורת יום הכיפורים. על חטא שחטאו בני יעקב כלפי יוסף וכלפי אביהם אנו חייבים לכפר גם היום.
הסיפור מתחיל כרוב האגדות על הקיסר, הרוצה ללמוד על תרבותנו, אך, כמו שנאמר, גם אם התחיל הקיסר בלימוד ספר בראשית ממניעים של סקרנות טהורה, כשהוא מגיע לסיפור מכירת יוסף, הוא לא אוהב את מה שהוא קורא, והוא מחליט לעשות מעשה.
הקיסר ממלא את ארמונו בנעליים – רמז עבה למכירת יוסף בעבור נעליים. האם ספר בראשית הוא המקור למסורת, שיוסף נמכר בעבר נעליים? הנה מה שכתוב בבראשית ל"ז:
כו וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל-אֶחָיו: מַה-בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ אֶת-דָּמוֹ? כז לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי בוֹ, כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא. וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו. כח וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר, וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף; וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה.
מאין, אם כן הרמז לנעליים? מי שרוצה, ימצאנו בנבואת עמוס, בפרק ב':
ו כֹּה אָמַר יְהוָה: עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ. עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק, וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם.
חז"ל עשו את הקישור בין מכירת הצדיק בכסף עבור נעליים, כדברי עמוס, לבין מכירת יוסף הצדיק בעשרים כסף, וכך הם אומרים בפרקי דר' אליעזר:
...וּמְכָרוֹ אוֹתוֹ לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נָטַל שְׁנֵי כְּסָפִים לִקְנוֹת מִנְעָלִים לְרַגְלֵיהֶם.
אל ארמונו המלא בנעליים, מֵיצָג סימבולי מוזר ומטריד, מזמין הקיסר עשרה חכמים, שיעזרו לו להבין את התורה שהוא לומד. הם מגיעים לארמון, ואינם עושים את הקישור בין תמונת הנעליים שלנגד עיניהם לבין שאלתו של הקיסר: 'מִי שֶׁגָּנַב אִישׁ מֵאָחִיו שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהִתְעַמֵּר בּוֹ, וּמְכָרוֹ, מַה דִּינוֹ?'. אולי קתדראות הזהב, שבהן מושיב הקיסר את אורחיו, הן שמכשילות אותם, ומעמעמות את חושיהם. הם אינם מבינים לאיזו מלכודת נכנסו.
וכמו בסיפור כבשת הרש, שמספר נתן הנביא למלך דוד, סיפור שבסופו הוא מחלץ מהמלך את התגובה: "חַי יְהוָה, כִּי בֶן-מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת", גם בסיפור שלפנינו מביא הקיסר בערמומיות את עשרה החכמים לחרוץ את דינם שלהם, והם אומרים: הַתּוֹרָה אָמְרָה: "מוֹת יוּמָת".
את מכת המחץ הסופית מנחית הקיסר, באומרו לחכמים, כי הם הולכים למות בעוון חטא מכירת יוסף, שחטאו עשרת בני יעקב. זה מעין חטא קדמון, שעד לאותו יום איש לא נענש עליו, ואשר הקיסר מחליט כי עשרה אורחיו יכולים לתפקד כנאשמים בחטא הזה.
וכפי שכבר הוזכר, עוד בתקופת המשנה והתלמוד נעשה הקישור בין חטא מכירת יוסף ליום הכיפורים. הנה מובאה מבמדבר רבה:
"שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת" - כְּנֶגֶד יְהוּדָה, שֶׁהוּא הֵבִיא לְאָבִיו כְּתֹנֶת הַפַּסִּים שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁהִטְבִּילוּהוּ בְּדַם הַשָּׂעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם" (בְּרֵאשִׁית לז לא). וִיהוּדָה הֵבִיאָה לְאָבִיו וְאָמַר: "הַכַּר נָא, הַכֻּתֹּנֶת בִּנְךָ הִיא?".
עשרה החכמים, המוצאים להורג על ידי הקיסר בסיפור זה, הזכירו לדורות מאוחרים יותר את עשרה הרוגי מלכות, שככל הנראה לא כולם הוצאו להורג באותה תקופה, וכך נולדה אגדה נוספת, המופיעה במדרש 'אלה אזכרה' (אוצר מדרשים):
נְשָׂאוֹ הָרוּחַ (את ר' ישמעאל), וֶהֱבִיאוֹ לְמַעְלָה עַד הָרָקִיעַ הַשִּׁשִּׁי, וּפָגַע בּוֹ גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ... אָמַר לוֹ (גַּבְרִיאֵל): לָמָּה עָלִיתָ בְּכָאן? אָמַר לוֹ: לְפִי שֶׁמַּלְכוּת הָרִשְׁעָה גָּזְרָה עָלֵינוּ לְאַבֵּד מִמֶּנּוּ עֲשָׂרָה חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, וְעָלִיתִי לֵדַע הַגְּזֵרָה, אִם הִיא מֵאֵת הקב"ה... אָמַר לוֹ גַּבְרִיאֵל: יִשְׁמָעֵאל בְּנִי, חֵי נַפְשְׁךָ שֶׁכָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד, שֶׁעֲשָׂרָה חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל נִמְסְרוּ לַהֲרִיגָה בְּיַד מַלְכוּת הָרִשְׁעָה. אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: לָמָּה? אָמַר לוֹ: עַל מְכִירַת יוֹסֵף, שֶׁמְּכָרוּהוּ אֶחָיו, שֶׁמִּדַּת הַדִּין מְקַטְרֶגֶת בְּכָל יוֹם לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד וְאוֹמֶרֶת: כְּלוּם כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ אוֹת אַחַת לְבַטָּלָה? הֲרֵי הַשְּׁבָטִים שֶׁמְּכָרוּהוּ אֶת יוֹסֵף, וְלֹא פָּרַעְתָּ עֲדַיִן מֵהֶם אוֹ מִזַּרְעָם. לְפִיכָךְ נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל עֲשָׂרָה חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל לְמָסְרָם לַהֲרִיגָה בְּיַד מַלְכוּת הָרְשָׁעָה. אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: עַד עַתָּה לֹא מָצָא הקב"ה פְּרִיקָה בִּמְכִירָתוֹ אֶלָּא בָּנוּ? אָמַר לוֹ גַּבְרִיאֵל: חֵי נַפְשְׁךָ, יִשְׁמָעֵאל בְּנִי, שֶׁמִּיּוֹם שֶׁמָּכְרוּ הַשְּׁבָטִים אֶת יוֹסֵף לֹא מָצָא הקב"ה בְּדוֹר אַחַד עֲשָׂרָה צַדִּיקִים וַחֲסִידִים כְּמוֹ הַשְּׁבָטִים, לְפִיכָךְ הקב"ה פּוֹרֵעַ מִכֶּם...