יָרֵחַ בְּקַרְקָעִית הַבְּאֵר

"מֹאזְנֵי צֶדֶק, אַבְנֵי צֶדֶק (ויקרא יט לו) - מָשָׁל הוּא, שֶׁרִמָּה הַשּׁוּעָל אֶת הַזְּאֵב לִכָּנֵס לַחֲצַר הַיְּהוּדִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וּלְתַקֵּן עִמָּהֶם צָרְכֵי סְעוּדָה, וְיֹאכַל עִמָּהֶם בְּשַׁבָּת, וּכְשֶׁבָּא לִכָּנֵס, חָבְרוּ עָלָיו בְּמַקְלוֹת. בָּא לַהֲרֹג אֶת הַשּׁוּעָל. אָמַר הַשּׁוּעָל: לֹא הִלְקוּךָ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל אָבִיךָ, שֶׁפַּעַם אַחַת הִתְחִיל לְסַיְּעָן בַּסְּעוּדָה, וְאָכַל כָּל נֵתַח טוֹב. אָמַר לוֹ הַזְּאֵב: וּבִשְׁבִיל אַבָּא אֲנִי לוֹקֶה? אָמַר לוֹ: הֵן! "הָאָבוֹת יֹאכְלוּ בֹּסֶר" וְגוֹ', אֲבָל בֹּא עִמִּי, וְאַרְאֶךָּ מָקוֹם לֶאֱכֹל וְלִשְׂבֹּעַ. בָּא לוֹ עַל הַבְּאֵר, וְעַל שְׂפָתוֹ מוּטָל עֵץ, וְהַחֶבֶל מֻשְׁכָּב עָלָיו, וּבִשְׁנֵי רָאשֵׁי הַחֶבֶל שְׁנֵי דְּלָיִים קְשׁוּרִים. נִכְנַס הַשּׁוּעָל בַּדְּלִי הָעֶלְיוֹן, וְהִכְבִּיד, וְיָרַד לְמַטָּה, וְהַדְּלִי הַתַּחְתּוֹן עָלָה. אָמַר לוֹ הַזְּאֵב: לָמָּה אַתָּה נִכְנַס לְשָׁם? אָמַר לוֹ: יֵשׁ כָּאן בָּשָׂר וּגְבִינָה לֶאֱכֹל וְלִשְׂבֹּעַ, וְהֶרְאָה לוֹ דְּמוּת הַלְּבָנָה בַּמַּיִם, כִּדְמוּת עִגּוּל, כְּמִין גְּבִינָה עֲגֻלָּה. אָמַר לוֹ: אֲנִי הֵיאַךְ אֵרֵד? אמר לו: הִכָּנֵס אַתָּה בַּדְּלִי הָעֶלְיוֹן. נִכְנַס, וְהִכְבִּיד, וְיָרַד, וְהַדְּלִי שֶׁהַשּׁוּעָל עָלָיו עָלָה. אָמַר לוֹ: הֵיאַךְ אֲנִי עוֹלֶה? אָמַר לוֹ: "צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ, וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו" (מִשְׁלֵי יא, ח) . לֹא כָּךְ כְּתִיב: "מֹאזְנֵי צֶדֶק וְגוֹ'"?

רש"י על בבלי סנהדרין

נתחיל בפסוקים, המקשטים את המעשיה החביבה הזאת.

"צַ֭דִּיק מִצָּרָ֣ה נֶֽחֱלָ֑ץ, וַיָּבֹ֖א רָשָׁ֣ע תַּחְתָּֽיו" (משלי יא ח)

פשט הפסוק אומר לנו, כי אלוהים גומל לצדיקים ולרשעים כמעשיהם. אחת הדרכים לעשות זאת היא לחלץ את הצדיק מצרה אליה נפל, ולשים תחתיו את הרשע. מה הקשר בין צדיקותו של ראובן לרשעותו של שמעון – לא ברור.

"מֹאזְנֵי-צֶדֶק, אַבְנֵי־צֶדֶק, אֵיפַת-צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם" (ויקרא יט לו)

ההקפדה הנדרשת מבני ישראל על מוסר מסחר הוגן מתמקדת כאן באחת הדרכים הנפוצות לרמות לקוחות, הקונים מאיתנו לפי משקל או לפי נפח. סוחר רמאי יחזיק בכלי מדידה מזויפים, המציגים כמות מסוימת כאילו היא גדולה יותר. מעשה רמיה דומה מבצעות חברות מזון בימינו, כאשר הן מתיימרות לא להעלות את מחירי המוצרים שלהן, אלא שהאריזות, שהורגלנו שהן מכילות 200 גרם, למשל, לפתע מכילות רק 190 גרם... אפילו הודפס הגודל החדש על האריזה – רוב הקונים אינם רואים זאת.

"בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם לֹֽא יֹאמְר֣וּ ע֔וֹד: אָב֖וֹת אָ֣כְלוּ בֹ֑סֶר, וְשִׁנֵּ֥י בָנִ֖ים תִּקְהֶֽינָה, כִּ֛י אִם אִ֥ישׁ בַּֽעֲווֺנ֖וֹ יָמ֑וּת. כָּל הָֽאָדָ֛ם הָֽאֹכֵ֥ל הַבֹּ֖סֶר, תִּקְהֶ֥ינָה שִׁנָּֽיו" (ירמיהו לא)

אמרה ידועה זו משמשת אותנו עד היום בדברנו על מחיר שמשלמים הבנים על חטאי אבותיהם או על שגיאותיהם. אכילת הבוסר היא המשל, וחטאי האבות הם הנמשל. קהיית השיניים היא המשל, והמחיר שמשלמים הבנים הוא הנמשל. ירמיהו סבור, ובצדק, שאין הבנים צריכים לשלם על חטאי אבותיהם.

המדרש החז"לי, המסופר על ידי רש"י, ומקורו, ככל הנראה, קדום הרבה יותר, גם הוא משל, שנמשלו מְדַבֵּר, כמובן, על יחסים בין בני אדם. השועל מלומד בפסוקי מקרא, והוא מלהטט בהם לצרכיו. בכל פעם שהזאב תמה או מתקומם על מעשי השועל, יש לו, לשועל, הסבר או תרוץ חדש, המסתמך על פסוק מקראי. מרכיב זה בסיפור יכול להיקרא כמשל על אנשים המצטטים פסוקי מקרא ותלמוד כדי להצדיק את מעשיהם הנלוזים.

השועל הוא הרמאי החכם והערמומי הקלאסי של האגדות. הזאב מסוכן ממנו, אך הרבה פחות חכם, והשועל מושך אותו באף מצרה לצרה.

השועל מזמין את הזאב להיכנס לחצר היהודים וליהנות כאורח מסעודת השבת שלהם. השועל, כך ניתן להבין, ממתין בחוץ, כי הוא יודע מה יקרה שם בפנים. בני הבית חוברים על הזאב במקלות והוא נמלט מהבית בעור שיניו. זה הרגע בו על הזאב להתפכח מהאשליה, שהשועל חפץ ביקרו, אך לשועל יש ציטוט, המתרץ את התקרית המביכה: "אָב֖וֹת אָ֣כְלוּ בֹ֑סֶר, וְשִׁנֵּ֥י בָנִ֖ים תִּקְהֶֽינָה". אביו של הזאב, כך מלהג השועל, התארח כאן פעם, וזלל ברוב חוצפתו את כל מה שהיה בבית. אתה, בנו – כך אומר השועל – משלם כעת את המחיר.

השועל מבין שלפניו זאב רעב מאד (ועל כן מסוכן מאד), אבל גם פראייר לא קטן, והוא זומם את העוקץ הבא. הוא מוביל את הזאב לבאר, שבמים שבקרקעיתה משתקף הירח. השועל טוען כי מדובר בחריץ גבינה עגול. על פי הבאר קורת עץ, ועליה חבל עם שני דליים בקצותיו. הדולה מים מן הבאר ישלשל מטה דלי אחד, כשהוא אוחז בדלי השני, וכאשר הדלי שלמטה יתמלא במים, הוא ימשוך בחבל ויעלה את המים אליו. מי ששם נפשו בכפו ויורד בתוך הדלי אל קרקעית הבאר חייב לשים מבטחו במישהו אחר, שימשוך אותו כלפי מעלה. המישהו האחר, שכוח רב יש לו, אבל שכל מועט, הוא הזאב, כמובן. השועל לוקח סיכון, ובוטח בטפשותו של הזאב. הוא יורד למטה, ומספר לזאב, המחכה למעלה, כי הגבינה משובחת ממש! – איך ארד גם אני? שואל הזאב התמים, והשועל מציע לו לרדת בדלי השני, מה שיעלה את השועל כלפי מעלה. הזאב ממלא אחר הוראות השועל, יורד למטה ליהנות מגבינת הירח, והשועל מקבל הסעה זריזה ובטוחה כלפי מעלה, והוא עומד להסתלק מהמקום, בטוח מזעמו של הזאב. לשאלתו של הזאב 'הֵיאַךְ אֲנִי עוֹלֶה?' עונה לו השועל בשני פסוקי מקרא: "מֹאזְנֵי-צֶדֶק, אַבְנֵי־צֶדֶק",הרומז גם למערכת החבל והדליים, המשמשת כמאזנים, וגם לטענתו של השועל, כי בזאת נעשה צדק בין שניהם. מה היה צודק במעשהו של השועל – אין להבין, מה גם שהשועל מציג עצמו כצדיק, הנחלץ מצרה, בעוד שהזאב הוא הרשע הבא תחתיו. אם בספר משלי אומר פשט הפסוק, כי אלוהים הוא המחלץ את הצדיק מצרה, ושם תחתיו את הרשע, הרי שבסיפורנו עושה השועל דין לעצמו, ובאשר להגדרתו את עצמו כצדיק – על זה אפשר להתווכח...

המעשיה הזאת, שבה מככבות שתי דמויות טיפוסיות – של הבריון הטמבל ושל החלשלוש הערמומי – בודאי מקורה עתיק, ואולי עד לאיסופוס היווני היא מגיעה. סיפור עִם מוטיבים דומים על הירח המשתקף במי הבאר, והוא מטעה את האהבלים המקומיים, מצוי באוסף המעשיות על חכמי חלם, וקטעים ממנו יוצגו כאן:

היה לילה חשוך מאוד והרב של חלם חזר הביתה מתפילה. בגלל החשכה לא הבחין הרב בבור שהיה בדרך. נפל הרב לתוך הבור ונחבל בכל גופו. למחרת, בישיבה השבועית של חכמי חלם, אמר אלתר החכם: אסור שחלם תהיה חשוכה בלילות. יש בזה סכנת נפשות...

... התכנסו החכמים לטכס עצה ולבסוף נמצא הפתרון: נשלח משלחת לערים השכנות. אולי שם יהיה ירח ואם המחיר לא יהיה יקר מדי, נקנה אותו ונביא אותו לחלם.

יצאה המשלחת לדרכה. יום תמים הלכו חברי המשלחת ובערב הגיעו למלון קטן. לפני השינה יצאו לטייל בחצר, לאור הירח המלא, שהשתקף בבאר שבחצר.

-        תראו, זה הירח שלנו. הם גנבו לנו אותו, אמר זלמן החכם.

-        ואולי זה לא אותו ירח, אמר חברו, אולי זה אחיו התאום של הירח שלנו? לא צריך למהר לחשוד. בואו, נדבר עם בעל המלון.

שמע בעל מלון את דברי החלמאים ואמר:

-        הבאר עמוקה מאוד. אם תצליחו להיכנס ולהוציא את הירח, אתן לכם אותו חינם אין כסף.

-        בואו, נעשה שרשרת חיה - הציע אלתר - נחזיק זה ברגליו של זה. האחרון יוציא בזהירות את הירח וניקח אותו איתנו.

וכך עשו. אלא שהשרשרת לא החזיקה מעמד. כל החבורה נפלה לתוך הבאר, והירח שבמים התנפץ לרסיסים.

בעל בית המלון עזר לחלמאים לצאת בעזרת חבל ארוך, ולמחרת הם יצאו לדרך, נחושים למצוא ירח אחר.

הלכו והלכו עד שהגיעו למלון שני וראו בשמים ירח גדול שמאיר את החצר.

-        אנחנו מעוניינים לקנות את הירח שלך, אמרו לבעל המלון, כמה הוא עולה?

-        מחירו מאה רובל - אמר האיש, ולאחר שקיבל את הכסף, העמיד בחצר דלי, שבו השתקף הירח.

-        מיד אארוז לכם את הירח, ותוכלו לקחת אותו, אמר.

למחרת בערב חזרה המשלחת לחלם וחבריה הגאים הסירו את הכיסוי מעל הדלי. בדיוק באותו רגע התפזרו העננים שכיסו את השמים, ירח מלא זרח בשמי חלם, ושמחה גדולה הייתה בעיר כל אותו הלילה.