שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִפְּנֵי מָה הָאִישׁ יוֹצֵא פָּנָיו לְמַטָּה, וְאִשָּׁה יוֹצֵאת פָּנֶיהָ לְמַעְלָה. אָמַר לָהֶם: הָאִישׁ מַבִּיט לִמְקוֹם בְּרִיָּתוֹ, וְאִשָּׁה מַבֶּטֶת לִמְקוֹם בְּרִיָּתָהּ. וּמִפְּנֵי מָה הָאִשָּׁה צְרִיכָה לְהִתְבַּשֵֹּׂם וְאֵין הָאִישׁ צָרִיךְ לְהִתְבַּשֵֹּׂם? אָמַר לָהֶם: אָדָם נִבְרָא מֵאֲדָמָה, וְהָאֲדָמָה אֵינָהּ מַסְרַחַת לְעוֹלָם, וְחַוָּה נִבְרֵאת מֵעֶצֶם; מָשָׁל אִם תַּנִּיחַ בָּשָׂר שְׁלשָׁה יָמִים בְּלֹא מֶלַח, מִיָּד הוּא מַסְרִיחַ. וּמִפְּנֵי מָה הָאִשָּׁה קוֹלָהּ הוֹלֵךְ, וְלֹא הָאִישׁ? אָמַר לָהֶם: מָשָׁל אִם תְּמַלֵּא קְדֵרָה בָּשָׂר, אֵין קוֹלָהּ הוֹלֵךְ; כֵּיוָן שֶׁתִּתֵּן לְתוֹכָהּ עֶצֶם, מִיָּד קוֹלָהּ הוֹלֵךְ. מִפְּנֵי מָה הָאִישׁ נוֹחַ לְהִתְפַּתּוֹת, וְאֵין הָאִשָּׁה נוֹחָה לְהִתְפַּתּוֹת? אָמַר לָהֶן: אָדָם נִבְרָא מֵאֲדָמָה, וְכֵיוָן שֶׁאַתָּה נוֹתֵן עָלֶיהָ טִפָּה שֶׁל מַיִם, מִיָּד הִיא נִשְׁרֵית; וְחַוָּה נִבְרֵאת מֵעֶצֶם, וַאֲפִלּוּ אַתָּה שׁוֹרֶה אוֹתוֹ כַּמָּה יָמִים בַּמַּיִם, אֵינוֹ נִשְׁרֶה. וּמִפְּנֵי מָה הָאִישׁ תּוֹבֵעַ בְּאִשָּׁה, וְאֵין הָאִשָּׁה תּוֹבַעַת בְּאִישׁ? אָמַר לָהֶן: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁאָבַד אֲבֵדָה. הוּא מְבַקֵּשׁ אֲבֵדָתוֹ, וַאֲבֵדָתוֹ אֵינָהּ מְבַקְשַׁתּוֹ. וּמִפְּנֵי מָה הָאִישׁ מַפְקִיד זֶרַע בָּאִשָּׁה, וְאֵין הָאִשָּׁה מַפְקֶדֶת זֶרַע בָּאִישׁ? אָמַר לָהֶם: דּוֹמֶה לְאֶחָד שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ פִּקָּדוֹן, וּמְבַקֵּשׁ אָדָם נֶאֱמָן, שֶׁיַּפְקִידֶנוּ אֶצְלוֹ. וּמִפְּנֵי מָה הָאִישׁ יוֹצֵא רֹאשׁוֹ מְגֻלֶּה, וְהָאִשָּׁה רֹאשָׁהּ מְכֻסֶּה? אָמַר לָהֶן: לְאֶחָד שֶׁעָבַר עֲבֵרָה, וְהוּא מִתְבַּיֵּשׁ מִבְּנֵי אָדָם. לְפִיכָךְ יוֹצֵאת, וְרֹאשָׁהּ מְכֻסֶּה. וּמִפְּנֵי מָה הֵן מְהַלְּכוֹת אֵצֶל הַמֵּת תְּחִלָּה? אָמַר לָהֶם: עַל יְדֵי שֶׁגָּרְמוּ מִיתָה לָעוֹלָם; לְפִיכָךְ הֵן מְהַלְּכוֹת אֵצֶל הַמֵּת תְּחִלָּה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב )איוב כא, לג( "וְאַחֲרָיו כָּל אָדָם יִמְשׁוֹךְ". וּמִפְּנֵי מָה נִתַּן לָהּ מִצְוַת נִדָּה? עַל יְדֵי שֶׁשָּׁפְכָה דָּמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, לְפִיכָךְ נִתַּן לָהּ מִצְוַת נִדָּה. וּמִפְּנֵי מָה נִתַּן לָהּ מִצְוַת חַלָּה? עַל יְדֵי שֶׁקִּלְקְלָה אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהָיָה גְּמַר חַלָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְפִיכָךְ נִתַּן לָהּ מִצְוַת חַלָּה. וּמִפְּנֵי מָה נִתַּן לָהּ מִצְוַת נֵר שַׁבָּת? אָמַר לָהֶן עַל יְדֵי שֶׁכִּבְּתָה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, לְפִיכָךְ נִתַּן לָהּ מִצְוַת נֵר שַׁבָּת.
בראשית רבה
הופתענו? לא... על כל מדרש המשבח את הנשים נמצא במקורותינו המכובדים שלושה או ארבעה המגנים אותן. אעיר כמה הערות לגבי חלק מהאמירות המביכות של המדרש, ואחר אתיישב לכתוב אותו מחדש...
'מִפְּנֵי מָה הָאִישׁ יוֹצֵא פָּנָיו לְמַטָּה, וְאִשָּׁה יוֹצֵאת פָּנֶיהָ לְמַעְלָה?' – מְפָרְשִׁים שונים מתלבטים לגבי פירוש הפסוק הזה, כשהרוב נוטה לייחס אותו לפוזיציה המקובלת בקיום יחסי מין – הוא למעלה (מביט למטה), והיא למטה (מביטה למעלה). מדוע, אם כן 'יוצא' ו'יוצאת'? האין זו מעין לשון נקיה של חז"ל? קיימות אפשרויות אחרות לפירוש – יוצא/ת מהרחם בעת הלידה, או מוּצָא/ת אל ההלוויה על המיטה, אבל הן לא הגיוניות יותר. הנימוק, תהא המשמעות אשר תהיה, מוזר: האיש – פניו למטה, אל האדמה ממנה נוצר, והאישה – פניה כלפי מעלה, אל החזה של בעלה, ממנו נלקחה הצלע.
'וּמִפְּנֵי מָה הָאִישׁ תּוֹבֵעַ בָּאִשָּׁה, וְאֵין הָאִשָּׁה תּוֹבַעַת בָּאִישׁ?' – אנו יודעים, כי חוקי הצניעות שמשליטה הפטריארכיה הגברית על הנשים מחייבים אותן, את הנשים, להיות זהירות הרבה יותר, ושהן עלולות לשלם מחיר הרבה יותר יקר על הרפתקה מינית; אבל ההסבר של חז"ל נועד לחזק את תפיסת הבעלות על האישה: הגבר תובע את בעלותו על ה'אבידה' שלו, כלומר על רכושו שאבד לו. מכאן, כמובן, הרמז לזכותו של הגבר לתבוע את האישה (ו'לתבוע' בלשון חז"ל היא דרישה תקיפה לקיום יחסי מין).
מכל שאר הפנינים של המדרש נרכיב רשימה של חסרונותיה של האישה: היא מסריחה, קולה 'הולך' (דברנית ורכלנית?) לא נוחה להתפתות (מסכנים הגברים...), עבריינית, אשמה בקיומו של המוות בעולם, מדיחה לדבר עבירה, ועוד כהנה וכהנה.
וכעת נכתוב את המדרש מחדש:
שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי עִמָּנוּאֵל מִפְּנֵי מָה הָאִישׁ יוֹצֵא פָּנָיו לְמַטָּה, וְאִשָּׁה יוֹצֵאת פָּנֶיהָ לְמַעְלָה. אָמַר לָהֶם: רוֹצָה הָאִשָּׁה כִּי יַחְשֹׁב הָאִישׁ, שֶׁהוּא הַשַּׁלִּיט. וּמִפְּנֵי מָה הָאִשָּׁה צְרִיכָה לְהִתְבַּשֵּׂם, וְאֵין הָאִישׁ צָרִיךְ לְהִתְבַּשֵּׂם? אָמַר לָהֶם: רוֹצָה הָאִשָּׁה לְהַשְׂבִּיעַ רְצוֹנוֹ שֶׁל הָאִישׁ, וְהוּא – לֹא אִכְפַּת לוֹ. וּמִפְּנֵי מָה הָאִשָּׁה קוֹלָהּ הוֹלֵךְ, וְלֹא הָאִישׁ? אָמַר לָהֶם: מִי שֶׁקּוֹלוֹ הוֹלֵךְ, בָּטוּחַ שֶׁדְּבָרָיו אֲמִתִּיִּים וְצוֹדְקִים, וְרַבִּים הַגְּבָרִים, שֶׁקּוֹלָם הוֹלֵךְ. מִפְּנֵי מָה הָאִישׁ נוֹחַ לְהִתְפַּתּוֹת, וְאֵין הָאִשָּׁה נוֹחָה לְהִתְפַּתּוֹת? אָמַר לָהֶן: יוֹדֵעַ הָאִישׁ, שֶׁהַמְּחִיר שֶׁיְּשַׁלֵּם עַל הַפִּתּוּי לֹא יִהְיֶה רַב, וְהָאִשָּׁה חֲרֵדָה מִפְּנֵי מִשְׁפָּט הַגְּבָרִים. וּמִפְּנֵי מָה הָאִישׁ תּוֹבֵעַ בָּאִשָּׁה, וְאֵין הָאִשָּׁה תּוֹבַעַת בָּאִישׁ? אָמַר לָהֶן: יוֹדְעוֹת נָשִׁים, כִּי הַגְּבָרִים מַעְדִּיפִים אוֹתָן כְּנוּעוֹת. וּמִפְּנֵי מָה הָאִישׁ מַפְקִיד זֶרַע בָּאִשָּׁה, וְאֵין הָאִשָּׁה מַפְקֶדֶת זֶרַע בָּאִישׁ? אָמַר לָהֶם: לוּ הָיָה לָהֶן זֶרַע, לַנָּשִׁים, לֹא הָיוּ זְקוּקוֹת לִגְבָרִים כְּלָל. וּמִפְּנֵי מָה הָאִישׁ יוֹצֵא רֹאשׁוֹ מְגֻלֶּה, וְהָאִשָּׁה רֹאשָׁהּ מְכֻסֶּה? אָמַר לָהֶן: מִפְּנֵי חֶרְדָתָם שֶׁל הַגְּבָרִים מִן הַפִּתּוּי הַנָּשִׁי. וּמִפְּנֵי מָה הֵן מְהַלְּכוֹת אֵצֶל הַמֵּת תְּחִלָּה? אָמַר לָהֶם: שְׁמוֹנָה קַבִּים שֶׁל חֶמְלָה נִתְּנוּ לְנָשִׁים, וְרַק שְׁנַיִם לִגְבָרִים. וּמִפְּנֵי מָה נִתַּן לָהּ מִצְוַת נִדָּה? לְמַעַן תּוּכַל לָנוּחַ מְעַט מִתְּבִיעוֹת בַּעֲלָהּ, לְפִיכָךְ נִתַּן לָהּ מִצְוַת נִדָּה. וּמִפְּנֵי מָה נִתַּן לָהּ מִצְוַת חַלָּה? שֶׁהִיא חַלָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְפִיכָךְ נִתַּן לָהּ מִצְוַת חַלָּה. וּמִפְּנֵי מָה נִתַּן לָהּ מִצְוַת נֵר שַׁבָּת? אָמַר לָהֶן: אִשָּׁה בַּבַּיִת – אוֹר בַּבַּיִת, לְפִיכָךְ נִתַּן לָהּ מִצְוַת נֵר שַׁבָּת.