מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהָיָה רוֹכֵב יָחִיד בַּלַּיְלָה, וְהַלְּבָנָה זוֹרַחַת בְּאוֹתָהּ לַיְלָה, וְהָיָה רוֹכֵב בַּמִּדְבָּר, וְהִנֵּה רָאָה חַיִל גָּדוֹל, עֲגָלוֹת עֲגָלוֹת גְּדוֹלוֹת, וְעַל הָעֲגָלוֹת יוֹשְׁבִים בְּנֵי אָדָם, וְהַמּוֹשְׁכִים הָעֲגָלוֹת בְּנֵי אָדָם, וְתָמַהּ מֶה הָיוּ עוֹשִׂים. כְּשֶׁנִּתְקָרֵב אֶצְלָם, הִכִּיר מִקְצָתָם, שֶׁכְּבָר מֵתוּ. אָמַר לָהֶם: מָה זֶה שֶׁאַתֶּם מוֹשְׁכִים כֹּל הַלַּיְלָה הָעֲגָלוֹת, וּמִקְּצָתְכֶם עַל הָעֲגָלוֹת? אָמְרוּ לוֹ: בִּשְׁבִיל עֲווֹנֵינוּ. כְּשֶׁהָיִינוּ חַיִּים בְּאוֹתוֹ עוֹלָם, הָיִינוּ מְשַׂחֲקִים עִם נָשִׁים וּבְתוּלוֹת, וְעַתָּה אָנוּ מוֹשְׁכִים הָעֲגָלָה עַד שֶׁכָּךְ אָנוּ עֲיֵפִים וִיגֵעִים, שֶׁלֹּא נוּכַל לִנְהֹג יוֹתֵר, וְאָז יוֹרְדִים אוֹתָם שֶׁעַל הָעֲגָלָה, וְאָנוּ עוֹלִים וְנָחִים, וְנוֹהֲגִים אוֹתָנוּ עַד שֶׁיְּגֵעִים וַעֲיֵפִים, וְאַחַר כָּךְ הֵם עוֹלִים וְנָחִים, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (עָמוֹס ב יג) "הִנְנִי מֵעִיק תַּחְתֵּיכֶם כַּאֲשֶׁר תָּעִיק הָעֲגָלָה".
ספר חסידים
אותו פסוק מעמוס ב', שעורר את דמיונו של מחבר ספר חסידים, הנה הוא בשלמותו:
הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיק תַּחְתֵּיכֶם כַּאֲשֶׁר תָּעִיק הָעֲגָלָה הַמְלֵאָה לָהּ עָמִיר.
קדמו לפסוק הזה דברי תוכחה חריפים לאנשי ממלכת ישראל, ובהם פירוט חטאיהם:
כֹּה אָמַר יְהוָה: עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ - עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק, וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם. הַשֹּׁאֲפִים עַל עֲפַר אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים, וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ, וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי. וְעַל בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ אֵצֶל כָּל מִזְבֵּחַ, וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם... וַתַּשְׁקוּ אֶת הַנְּזִרִים יָיִן, וְעַל הַנְּבִיאִים צִוִּיתֶם לֵאמֹר: לֹא תִּנָּבְאוּ!
אחד החטאים המוזכרים בקטע הוא "וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי". היש קשר בין פסוק זה ל- "כְּשֶׁהָיִינוּ חַיִּים בְּאוֹתוֹ עוֹלָם, הָיִינוּ מְשַׂחֲקִים עִם נָשִׁים וּבְתוּלוֹת"?
הסיפור מתחיל ב'מעשה באדם'. זו אגדה פנטסטית, ועל כן הגיוני לא לייחסה למישהו מסוים. היכן פוגש אותו אדם בשיירת העגלות הנדחפת על ידי בני-אדם, השייכים לעולם המתים? במדבר, כמובן. ומתי מתרחש אותו אירוע הזוי? בלילה, כמובן. שם, במדבר, שאינו מקום יישובם של בני-אדם, ועל כן לא חלים עליו חוקי החברה האנושית, ובשעות הלילה, אפשר לפגוש שדים ומזיקים, ובסיפור שלנו מהלכים שם בני-אדם מעולם המתים, והם מרצים את עונשם על חטאיהם בעולם הזה. ומהם החטאים? כותב ספר חסידים מרבה לעסוק בחטאים הקשורים בתאווה לנשים, וכך מעידים על עצמם אותם יצורים, הדוחפים את העגלות הכבדות: 'כְּשֶׁהָיִינוּ חַיִּים בְּאוֹתוֹ עוֹלָם, הָיִינוּ מְשַׂחֲקִים עִם נָשִׁים וּבְתוּלוֹת'. משחקים, משמע נוהגים יחסי קרבה עם נשים, אך ללא כבוד וכוונה רצינית.
סיפורים פנטסטיים המתרחשים במדבר מזכירים לנו כמה ממעשיות רבה בר בר חנה, המתרחשות גם הן במדבר. העונש הפיסי של דחיפת עגלות כבדות, ללא כל איזכור של תחנה סופית למסע המפרך הזה, מזכיר את עונשו של סיזיפוס, שדחף מדי יום סלע ענק במעלה ההר, ומשהגיע אל הפסגה, התגלגל הסלע אל תחתית הר, וחוזר חלילה.
מחבר ספר חסידים ניסה לקרב את הסיפור במעט אל המציאות, או שמא נתעוררה בו חמלה כלפי דוחפי העגלות, והוא מחלק אותם לשתי משמרות – האחת עולה על העגלה לנוח, ובזאת היא גם מכבידה על מלאכת הדחיפה, בעוד השניה דוחפת עד שמתעייפת, ואז מתחלפות המשמרות. כך ניתן להניח כי המסע יכול להימשך לאינסוף.
וזה, בדיוק, מה שהבטיח אלוהים לחוטאים הישראליים באמצעות נביאו עמוס: "הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיק תַּחְתֵּיכֶם כַּאֲשֶׁר תָּעִיק הָעֲגָלָה הַמְלֵאָה לָהּ עָמִיר".