מדרש מבראשית רבה מספר על רגע הפיתוי של חוה, הנחש ועץ הדעת. כחלק מתהליך הפיתוי מאכילה חוה בפרי עץ הדעת את כל בעלי החיים:
... הֶאֱכִילָה אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָה וְאֶת הָעוֹפוֹת. הַכֹּל שָׁמְעוּ לָהּ חוּץ מֵעוֹף אֶחָד וּשְׁמוֹ חוֹל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כט, יח(: "וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים". דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמְרֵי: אֶלֶף שָׁנָה הוּא חַי, וּבְסוֹף אֶלֶף שָׁנָה אֵשׁ יוֹצְאָה מִקִּנּוֹ וְשׂוֹרַפְתּוֹ, וּמִשְׁתַּיֵּר בּוֹ כְּבֵיצָה, וְחוֹזֵר וּמְגַדֵּל אֵבָרִים, וָחָי. רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֶלֶף שָׁנִים חַי, וּלְבַסּוֹף אֶלֶף שָׁנִים גּוּפוֹ כָּלֶה, וּכְנָפָיו מִתְמָרְטִין, וּמִשְׁתַּיֵּיר בּוֹ כְּבֵיצָה, וְחוֹזֵר וּמְגַדֵּל אֵבָרִים.
(בראשית רבה)
את המיתוס של עוף החול ירשו בני ישראל מהמצרים הקדמונים. בספר המתים המצרי חי עוף החול במדבר במשך 500 שנים, או לפי גרסאות אחרות 1461 שנים, לפני שכילה עצמו באש, וקם מחדש לתחייה מן האפר. לקראת סיום חייו הוא בונה לעצמו קן העשוי ענפי קינמון ,מור ונרד, ומצית את עצמו. מן האפר נוצר עוף החול החדש, אשר לוקח את האפר של עוף החול הישן, עוטף אותו בקליפה עשויה מור, ומניח אותו בהליופוליס שבמצרים. היוונים כינו את עוף החול בשם 'פניקס', וזהו גם שמו הלטיני של עץ התמר. יתכן שהקשר נעוץ ביכולתו של זרע התמר לנבוט מאות רבות בשנים אחרי שחולץ מהפרי, ולגדל עץ חדש ובריא, כמו העץ מתושלח מקטרוה שבערבה, שנבט מזרע תמר שנמצא בחפירות מצדה.
את השם 'חול' ואת המיתוס אודות עוף החול מבססים חז"ל על פסוק מפרק כ"ט באיוב:
וָאֹמַר עִם קִנִּי אֶגְוָע, וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים . שָׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי מָיִם, וְטַל יָלִין בִּקְצִירִי.
מסופר: העוף הקרוי אַוַרְשִׁינָה אַשְׁכַּחִינֵיהּ [מצאו] אַבָּא דְּגָנֵי בְּסַפְנָא דְּתֵיבוּתָא [שהוא שוכב בצד התיבה] אָמַר לֵיהּ [לו]: וכי לֹא בָּעֵית מְזוֹנֵי [רוצה אתה מזון]? אָמַר לֵיהּ [לו]: חָזֵיתִיךְ דַּהֲוַת טְרִידָא [ראיתיך שאתה טרוד], ולכך אָמִינָא [אמרתי] לֹא אֲצַעֲרֶךָ, שאבקש גם אני אוכל. אָמַר לֵיהּ [לו]: יְהֵא רַעֲוָא [יהי רצון] שלא תָּמוּת. וכך נתקיים בו מה שֶׁנֶּאֱמַר: "וָאמַר עִם קִנִּי אֶגְוָע וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים" (איוב כט, יח), והחול הנזכר במקרא הוא העוף הקרוי "אורשינה".
(סנהדרין, קח ע"ב, בתרגום שטיינזלץ)
על פי מקור זה בסנהדרין, נח ובניו טיפלו בחיות שלקח איתו נח לתיבה והאכילו אותן. במשך הזמן הבחין נח בעוף מוזר בשם אורשינא, שאינו דורש לאכול כלל. כשפנה אליו נח ושאלו מדוע אינו דורש את מזונו, השיב לו העוף כי הוא רואה את הטרדה שבחלוקת האוכל לשאר החיות ואינו רוצה להטריח. בירך נח את אותו עוף שלא ימות לעולם.
ח. י. קאהוט מסביר את מקור השם "אורשינה" ב"ערוך השלם": "... ודע כי בלשון פרסי ארשאני הוראתו הגון ונכבד וגם בטוח ושאנן. ונראה לי מאחר העוף המשלי הזה דיבר בהגון ובחכמה ולכן הרכיב המשל גם הוראת המלה שנית, בטח ושאנן, להורות שלא ימות וירבה ימים וכו'".
עוף החול הפך לסמל של התחדשות בתרבויות שונות. התחדשות העם היהודי במפעל הציוני הכירה גם היא את הסמל היפה הזה. הנה שירו של יעקב אורלנד 'עוף החול':
אַל תַּגִּידוּ: זָקְנוּ כְּבָר יָמֵינוּ
אַל תֹּאמְרוּ: אֶרֶץ חוֹל וִישִׁימוֹן
רַק זִכְרוּ אֵיךְ הִפְרוּ עֲלוּמֵינוּ
אֶרֶץ זַיִת וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן.
גַּם אִם רַע הַיּוֹמְיוֹם וְאִם מַר
יֵשׁ אֶתְמוֹל עוֹד, וְיֵשׁ עוֹד מָחָר
אָז נָרִימָהּ כּוֹסִית לָעוֹלָם
וְנָשִׁיר לַדּוֹרוֹת כֻּלָּם.
גַּם אִם רַע הַיּוֹמְיוֹם וְאִם מַר
יֵשׁ אֶתְמוֹל עוֹד, וְיֵשׁ עוֹד מָחָר.
אָז נָרִימָהּ כּוֹסִית "לְחַיִּים"
לְחַיֵּי הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים!
כָּל זִקְנָה מְחַדֶּשֶׁת יָמֶיהָ
וּפוֹרֶשֶׂת כַּנְפֵי עוֹף הַחוֹל,
וְאָשְׁרֵי הַזּוֹכֶה וְשׁוֹמֵעַ
אֶת חַיָּיו שׁוּב יוֹצְאִים בְּמָחוֹל.
יֵשׁ עוֹד אוֹר לַדִּמְעָה, וְיֵשׁ פֶּרַח
וְהַזֶּמֶר סוֹבֵב עוֹד וְעוֹד
זֶה סִימָן שֶׁלֹּא סוֹף, שֶׁיֵּשׁ דֶּרֶךְ
שֶׁעוֹד יֵשׁ לָנוּ דֶּרֶךְ לִצְעֹד.
אָז נָרִימָהּ כּוֹסִית לָעוֹלָם
לְחַיֵּי הַדּוֹרוֹת כֻּלָּם!