פַּעַם אַחַת נִמְצֵאת הַלְּטָאָה בְּבֵית הַמִּטְבָּחִים, וּבִקְּשׁוּ לְטַמֵּא כָּל הַסְּעוּדָה כֻּלָּהּ. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ, אָמַר לָהֶם: לְכוּ וְשַׁאֲלוּ אֶת הַמַּלְכָּה! בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת הַמַּלְכָּה, וְאָמְרָה לָהֶם: לְכוּ וְשַׁאֲלוּ אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל! בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ. אָמַר לָהֶם: בֵּית הַמִּטְבָּחִים רוֹתֵחַ אוֹ צוֹנֵן? אָמְרוּ לוֹ: רוֹתֵחַ. אָמַר לָהֶם: לְכוּ וְהַטִּילוּ עָלֶיהָ כּוֹס שֶׁל צוֹנֵן! הָלְכוּ וְהֵטִילוּ עָלֶיהָ כּוֹס שֶׁל צוֹנֵן, וְרִחֲשָׁה. טִהֵר רַבָּן גַּמְלִיאֵל כָּל הַסְּעוּדָה כֻּלָּהּ. נִמְצָא מֶלֶךְ תָּלוּי בַּמַּלְכָּה, וְנִמְצֵאת מַלְכָּה תְּלוּיָה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, נִמְצֵאת כָּל הַסְּעוּדָה תְּלוּיָה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל.
בבלי פסחים, פח ע"ב
געוואלד! נמצאה לטאה במטבח המלכותי. מי המלך? על פי המדרש מדובר במלך המקפיד על דיני כשרות... לטאה היא שֶׁרֶץ, ואם מדובר בשרץ מת – הוא מטמא את המאכלים בהם נגע. קרוב לוודאי שהלטאה המתה נמצאה על הרצפה או במזווה, ולא נגעה במזון שבקְדֵרוֹת אלא אם כן הדבר ארע לפני מותה (ואולי הביא המגע הזה למותה). מכל מקום – צוות המטבח מוטרד מאד, שמא כל המאכלים הנהדרים שבושלו לארוחה המלכותית אינם כשרים. במקום להסתיר את הפאדיחה, הם ניגשים ישירות אל המלך, ומביאים את הקושיה בפניו. המלך, העסוק בעניינים שברומו של עולם, בוחר להעביר את האחריות למלכה, והיא מעדיפה לפנות אל רבן גמליאל בשאלת רב.
רבן גמליאל, המכיר את שאלת הכשרות הזאת על פרטיה, מתלבט כיצד להציל את הארוחה המפוארת ולשחרר את צוות המטבח מהסיוט של השלכת הכל לפח והתחלת בישול של משהו חדש. ברור לו, שהפתרון האידיאלי יהיה להוכיח כי הלטאה חיה עדיין. הוא מציע את הניסוי הבא – להטיל כוס של מים צוננים על הלטאה, הרובצת ללא תנועה על הרצפה. מסתבר שהניסוי הצליח! החום הגבוה של המטבח גרם לה לעילפון, אך רוח חיים נותרה בה, ומשהותזו מים קרים על גופה, היא ריחשה, כלומר – נעה מעט. זה מספיק כדי להכריז כי החיה האומללה לא הספיקה לטמא את התבשילים. אפשר להניח, כי היצור המסכן נלקח בזהירות והוצא אל חצר הארמון, שם אולי התאוששה, ואפילו אם נפחה את נשמתה בחוץ – את הארוחה אפשר להגיש למלך ולמלכה!
סיום המדרש נחמד. התלמוד אומר לנו כי בנוסף למידע שרכשנו על כשרות מזון, ועל הסכנה של כניסת לטאות למטבח, אנו למדים כי בעניינים מסוימים, לפחות, המלך תלוי במלכה, המלכה תלויה ברבן גמליאל, ואנו יכולים להוסיף כי רבן גמליאל תלוי בלטאה...