"וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל מָנוֹחַ" (שופטים יג). אָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ: אֵינִי יוֹדֵעַ בִּדְמוּת מִי אֲנִי עָשׂוּי. בְּכָל שָׁעָה הוּא מַחֲלִיפֵנִי. "לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי, וְהוּא פֶלִאי" (שם)? פִּלְאֵי פְּלָאִים הוּא עוֹשֶׂה בִּי. פְּעָמִים שֶׁאֲנִי רוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת" (תהלים קד), פְּעָמִים שֶׁאֲנִי אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לוֹהֵט" (בהמשך אותו פסוק). וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאַבְרָהָם - נִדְמוּ לוֹ כַּאֲנָשִׁים: "וְיִשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים" (בראשית יח). וּבִסְדוֹם נִרְאוּ מַלְאָכִים: "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה" (בראשית יט).
ילקוט שמעוני
מלאך ה' מבקר את אשת מנוח (חז"ל מספרים כי שמה היה הצללפוני. זכרו את השם עבור בת או נכדה חדשה), ובהמשך הסיפור גם מנוח זוכה לפגוש את האורח המיוחד:
"וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה': מִי שְׁמֶךָ? כִּי יָבֹא דְּבָרְךָ וְכִבַּדְנוּךָ. וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ ה': לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי, וְהוּא פֶלִאי"?
האם זיהה מנוח, כי לפניו עומד יצור אלוהי – לא-אנושי? האם המילה 'מלאך' היתה שגורה כבר אז לתיאור אותם יצורים, המשמשים שליחים (זו משמעותה המקורית של המילה 'מלאך') לאל? שאלתו של מנוח לשמו של האורח קצת מטופשת, בעיקר אם הבין כי לפניו יצור, שאין לו כל סיכוי לחפשו בשמו בכפרים ובערים, ואם יבחר לבקרם שוב – שמו לא יהיה נחוץ. נראה בדברי מנוח מין של small talk, דברים הנאמרים מתוך מבוכה ורצון לשמר סוג של קשר עם האורח.
עד כאן התייחסות לטקסט המקראי. חז"ל לוקחים את הסיפור הזה לכיוון שמעניין אותם. הם שואלים באיזו דמות נגלה המלאך למנוח ולאשתו. במענה לשאלת מנוח מגלה לנו המלאך, על פי תפיסת חז"ל, כי הוא, המלאך בעצמו, אינו בטוח כלל בזהותו, שכן דמותו נגלית לעין בני האדם בכל פעם בצורה אחרת. 'פלאי' אינו שמו של המלאך, אלא זהותו. אלוהים מפליא לשגרו מדי פעם בדמות אחרת. פעמים שהוא נראה כאש, פעמים כרוח, ופעמים כבן-אדם רגיל, כמו שלושת המלאכים שביקרו אצל אברהם לבשר לו על לידת יצחק הקרבה לבוא. בסדום, על פי חז"ל, הגיעו המלאכים בדמותם המלאכית המיוחדת, אולי במדים ובכנפי תעופה. לגבי מראה המלאכים בבואם לסדום – אני חושש שחז"ל טועים. הם היו מלאכים, אך לפי שהתקבלו אצל לוט כאורחים נוטים ללון, הגיוני יותר להניח, כי הופיעו בדמויות בני-אדם, כפי שעשו יום קודם לכן אצל אברהם. זה לא מנע מהם להפעיל את כוחם המלאכי, והכו בסנוורים את אנשי סדום.
דמות המלאכים המכונפים מופיעה, בין השאר, בישעיהו ו', שם הם קרויים 'שרפים':
"שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד, בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו, וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו, וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף".
מה שנחמד באגדה הקטנה הזאת, הוא שהמלאך מגלה למנוח סודות 'מאחורי הפרגוד' – שה' עושה בו פלאי פלאים.