"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם" וְגוֹ' (שְׁמוֹת ט' כ"ב). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ (ה') עָשָׂה" וְגוֹ' (תְּהִלִּים קט"ו ג'). אָמַר הקב"ה: "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לָה' " וְגוֹ' (שָׁם שָׁם טז). לְמַה הַדָּבָר דוֹמֶה? לְמֶלֶךְ, שֶׁאָמַר, וְגָזַר עַל בְּנֵי רוֹמִי, שֶׁלֹּא יֵרְדוּ לְסוּרְיָא, וּבְנֵי סוּרְיָא לֹא יַעֲלוּ לְרוֹמִי. כָּךְ הקב"ה, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הָעֶלְיוֹנִים אָמַר: "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לָה', וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם" (שָׁם). וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ הקב"ה לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, בִּטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה הָרִאשׁוֹנָה, וְאָמַר: הַתַּחְתּוֹנִים יַעֲלוּ לָעֶלְיוֹנִים, וְהָעֶלְיוֹנִים יָרְדוּ לְתַחְתּוֹנִים, וַאֲנִי הוּא הַמַּתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" (שְׁמוֹת י"ט כ'), וּכְתִיב: "וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר: עֲלֵה אֶל ה' " וְגוֹ' (שָׁם כ"ד א'). הָוֵי "כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה" בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. כְּשֶׁבִּקֵּשׁ, אָמַר: "יִקָּווּ הַמַּיִם" (בְּרֵאשִׁית א' ט'), וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ, אָמַר וְעָשָׂה אֶת הַיָּם יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם" וְגוֹ' (שְׁמוֹת י"ד כ"ט).
תנחומא בובר
הַסֵּדֶר העולמי הנצחי דורש, בין השאר, הפרדת כוחות בין שמים לארץ. הפרדה זו נעשתה במצוות ה' כבר בימי הבריאה. אלוהים הוא שגזר על העליונים להיפרד מהתחתונים, ובידו לבטל הפרדה זו ברגעים נִסִּיִּים יוצאי דופן.
בדומה להפרדה בין עליונים לתחתונים, גם ההפרדה בין ים ליבשה נקבעה כבר בימי הבריאה, והמקרא רואה בהפרדה זו מעין נס נצחי, המפוקח מלמעלה על ידי ה'. דוגמה אחת מני רבות נביא מירמיהו פרק ה':
"הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ, נְאֻם יְהֹוָה, אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ? אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, חָק עוֹלָם, וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ, וַיִּתְגָּעֲשׁוּ, וְלֹא יוּכָלוּ, וְהָמוּ גַלָּיו, וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ."
בנוסף לכתוב על הפרדת כוחות זו בפרקים הראשונים של בראשית, מוצאים חז"ל לנכון לצטט את מזמור קט"ו בתהלים, ממנו נציג כאן כמה פסוקים רלוונטיים:
"בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהוָה, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיהוָה, וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם".
ואם תהינו אם יכול ה' לשנות את המצב הזה, הרי לנו פסוק אחר מאותו המזמור:
"וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה".
המדרש שלפנינו ממשיל את אלוהים למלך אדיר, שגזר על רומי שלא ירדו לסוריה, ועל סוריה שלא יעלו לרומי. הנמשל – אלוהים גזר על השמים שלא ירדו לארץ, ועל הארץ שלא תעלה לשמים. גם היבשה הופרדה מהמים כבר בעת בריאת העולם, כשגזר ה': "יִקָּווּ הַמַּיִם". המים נקוו לצד אחד, והיבשה נתגלתה מעבר לקו הגבול הזה.
אירועי יציאת מצרים ומתן תורה היו אירועים יוצאי דופן, שבהם בוטלה ההפרדה זמנית. בשמות ט' מסופר על מכת הברד:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם, וִיהִי בָרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם, עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה, וְעַל כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם, וַיהוָה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה, וַיַּמְטֵר יְהוָה בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד, כָּבֵד מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי".
מכת הברד היתה אירוע נִסִּי שכזה, שבו מתערבבים השמים עם הארץ.
אירוע נוסף, שבו נחצו הגבולות הכל כך משמעותיים בין הסְפֵרָה האלוהית לארצית, היה מתן תורה. כדי לתת את התורה האלוהית לבני ישראל שעל האדמה חצה אלוהים את הקווים, וירד על הר סיני. זה היה הצעד הראשון במסגרת המיזם 'הַתַּחְתּוֹנִים יַעֲלוּ לָעֶלְיוֹנִים, וְהָעֶלְיוֹנִים יָרְדוּ לְתַחְתּוֹנִים'. אלוהים התנדב להיות הראשון, או בלשונו: 'אֲנִי הוּא הַמַּתְחִיל'.
אבל השלב השני, שבו האדם נקרא לחצות את הקווים בכיוון ההפוך, לא אחר לבוא: "וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר: עֲלֵה אֶל ה' ".
גם אירוע חציית ים סוף, שהתרחש לפני מתן תורה, ערבב את התחומים. ים הפך ליבשה, ואחר יבשה הפכה לים.