רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי הָיוּ יוֹשְׁבִים לַיְלָה אֶחָד, וּמִתְעַסְּקִים בַּתּוֹרָה טֶרֶם שֶׁנֶּחֱלַק הַלַּיְלָה... בֵּינְתַיִם שֶׁהִתְעַסְּקוּ בַתּוֹרָה, הֵאִיר הַיּוֹם. קָמוּ וְהָלְכוּ לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר בְּנִי, אַתָּה וְהַחֲבֵרִים, הַסְתִּירוּ עַצְמְכֶם שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים הַלָּלוּ שֶׁלֹּא תֵצְאוּ הַחוּצָה, כִּי מַלְאַךְ הַמָּוֶת נִמְצָא בָּעִיר, וְיֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהַשְׁחִית, וְכֵיוָן שֶׁנִּתְּנָה לוֹ רְשׁוּת לְהַשְׁחִית, יָכוֹל לְהַשְׁחִית אֶת כָּל מִי שֶׁנִּרְאֶה לְפָנָיו. וְעוֹד, שֶׁאָדָם שֶׁנִּרְאֶה לְפָנָיו, הוּא עוֹלֶה וּמַסְטִין עָלָיו וּמַזְכִּיר חֲטָאָיו, וּמְבַקֵּשׁ דִּין מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא זָז מִשָּׁם, עַד שֶׁנִּדּוֹן אוֹתוֹ הָאָדָם, וְנִתֶּנֶת לוֹ רְשׁוּת, וְהוֹרֵג אוֹתוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: הָאֱלֹהִים, רֹב הָעוֹלָם לֹא מֵתִים טֶרֶם מַגִּיעַ זְמַנָּם, רַק כְּשֶׁלֹּא יָדְעוּ לִשְׁמֹר עַצְמָם, שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה שֶׁמּוֹצִיאִים אֶת הַמֵּת מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַקְּבָרוֹת, מַלְאַךְ הַמָּוֶת נמְצָא בֵּין הַנָּשִׁים. וְלָמָּה בֵּין הַנָּשִׁים? שֶׁכָּךְ הִיא דַּרְכּוֹ מִיּוֹם שֶׁפִּתָּה אֶת חַוָּה, וּבִגְלָלָהּ גָּרַם מָוֶת לְכָל הָעוֹלָם, וְעַל זֶה, כַּאֲשֶׁר הוֹרֵג אָדָם, וְהָאֲנָשִׁים נִמְצָאִים עִם הַמֵּת, וְנִכְנָס בֵּין הַנָּשִׁים בַּדֶּרֶךְ. וְיִשִׁ לוֹ רְשׁוּת לַהֲרֹג בְּנֵי אָדָם, וּמִסְתַּכֵּל בִּפְנֵיהֶם בַּדֶּרֶךְ שֶׁנִּרְאִים לְפָנָיו, מִשָּׁעָה שֶׁמּוֹצִיאִים אוֹתוֹ מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַקְּבָרוֹת עַד שֶׁחוֹזְרִים לְבֵיתָם, וּבִגְלָלָם גּוֹרֵם מָוֶת לְכַמָּה גְבָרִים בָּעוֹלָם טֶרֶם שֶׁמַּגִּיעַ זְמַנָּם. וְעַל זֶה כָּתוּב )משלי יג) "וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט". מִשּׁוּם שֶׁעוֹלֶה וּמַסְטִין, וּמַזְכִּיר חֲטָאֵי הָאָדָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְ(האדם) נִדּוֹן עַל אוֹתָם חֲטָאִים, וּמִסְתַּלֵּק טֶרֶם הִגִּיעַ זְמַנּוֹ. וּמַה תַּקָּנָתוֹ? בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹטְלִים אֶת הַמֵּת לְבֵית הַקְּבָרוֹת, יַחֲזִיר אָדָם פָּנָיו, וְיַעֲזֹב אֶת הַנָּשִׁים אַחַר כְּתֵפָיו. וְאִם הֵן מַקְדִּימוֹת, יֵלֵךְ לְאָחוֹר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְרָאֶה עִמָּהֶן פָּנִים בְּפָנִים. וְאַחַר שֶׁחוֹזְרִים מִבֵּית הַקְּבָרוֹת, לֹא יַחֲזר בְּאוֹתָהּ דֶּרֶךְ שֶׁעוֹמְדוֹת הַנָּשִׁים, וְלֹא יִסְתַּכֵּל בָּהֶן כְּלָל, אֶלָּא יִסְטֶה לְדֶרֶךְ אַחֶרֶת. וּמִשּׁוּם שֶׁבְּנֵי אָדָם לֹא יוֹדְעִים, וְלֹא מִתְבּוֹנְנִים בָּזֶה, רֹב הָעוֹלָם נִדּוֹנִים בְּדִין, וּמִסְתַּלְּקִים טֶרֶם הִגִּיעַ זְמַנָּם.
ספר הזוהר לפרשת ויקהל
רשב"י מזהיר שניים מתלמידיו ללכת ולהסתתר בבית למשך שלושה ימים. הסיבה – מלאך המוות מסתובב בעיר עם הרשאה להשחית, והוא מחפש קרבנות. אם פוגש מלאך המוות אדם, ועולה בו החשק להורגו, הוא מביא את עניינו של אותו אדם לפני הקב"ה, ולא זז משם, עד שהוא מקבל את הרשות לקחת את נשמתו. רשב"י אומר כי עניין זה מסביר את פטירת אנשים קודם זמנם – הם פגשו, לרוע מזלם, את מלאך המוות, וכך נגזר דינם מיידית. רשב"י אומר כי 'רֹב הָעוֹלָם לֹא מֵתִים טֶרֶם מַגִּיעַ זְמַנָּם, רַק כְּשֶׁלֹּא יָדְעוּ לִשְׁמֹר עַצְמָם'. בסוף הסיפור נשמע מפיו של רשב"י דעה הפוכה. מה יש? לו מותר...
מלאך המוות הוא יצור מתוחכם. אחד האירועים, בהם הוא נוהג להופיע ולחולל את מעלליו הוא לווית המת. בשעה כזאת הוא מסתתר לו בין הנשים המשתתפות בלוייה. לרשב"י יש גם הסבר מדוע בוחר מלאך המוות דווקא את עדת הנשים להסתתר בתוכה. מאז פיתה הוא את חוה בגן עדן לחטא, שהביא בעקבותיו את העונש האולטימטיבי – סופיות החיים, יש לו זיקה מיוחדת למין הנשי, ולשון רשב"י – 'וּבִגְלָלָהּ גָּרַם מָוֶת לְכָל הָעוֹלָם'. נשים לבנו גם לזיהוי של הנחש מסיפור גן העדן עם מלאך המוות. וכעת, חשבו על גבר יהודי, המשתתף בלוויה, ורואה את חבורת הנשים, הנבדלת מהציבור הגברי, ומאשים אותן בלבו על המוות, הממתין לכל אחד מאיתנו. הוא גם מדמה לעצמו את השטן מסתובב בין הנשים האלה, ומחפש טרף (גברי, כמובן). זה לא רק מדרש פנטסטי, אלא גם הצהרת עוינות כלפי המין הנשי!
ולבסוף סותר רשב"י את דבריו הקודמים, באומרו: 'וּמִשּׁוּם שֶׁבְּנֵי אָדָם לֹא יוֹדְעִים, וְלֹא מִתְבּוֹנְנִים בָּזֶה, רֹב הָעוֹלָם נִדּוֹנִים בְּדִין, וּמִסְתַּלְּקִים טֶרֶם הִגִּיעַ זְמַנָּם'.