ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הָיָה לָמוּד לִשְׁמֹעַ פָּרָשָׁה מִבֶּן בְּנוֹ בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת.
פַּעַם אַחַת שָׁכַח, וְנִכְנַס לִרְחֹץ בַּמֶּרְחֲצָאוֹת שֶׁל טְבֶרְיָה, וְנִסְמַךְ עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל ר' חִיָּא בַּר אַבָּא. נִזְכַּר שֶׁלֹּא שָׁמַע פָּרָשָׁתוֹ מִבֶּן-בְּנוֹ. חָזַר וְיָצָא לוֹ.
מֶה הָיָה? ר' דְּרוּסַאי אָמַר: כָּךְ הָיָה. ר' אֱלִיעֶזֶר בֵּי ר' יוֹסֵי אָמַר: עֵרוֹם, לְלֹא בְּגָדִים, הָיָה.
אָמַר לוֹ ר' חִיָּא בַּר אַבָּא: וְלֹא כֵן לִמַּדְתַּנִי: "אִם הִתְחִילוּ, אֵין מַפְסִיקִין"?
אָמַר לוֹ (ריב"ל לר' חַיָּא): חִיָּא בְּנִי, קַלָּה הִיא בְּעֵינֶיךָ, שֶׁכָּל הַשּׁוֹמֵעַ פָּרָשָׁה מִן בֶּן בְּנוֹ, כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹמְעָהּ מֵהַר סִינַי? וּמָה טַעְמָא: (דְּבָרִים ד) "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּחֹרֵב".
ירושלמי, שבת
ר' יהושע בן לוי, מראשוני אמוראי ארץ ישראל, הכיר את ר' יהודה הנשיא, היה ריש מתיבתא בלוד, ובסוף ימיו הייתה ישיבתו בטבריה. היה עשיר ובעל נכסים, עסק בצרכי ציבור והשתדל לטובת בני עמו אצל השלטונות.
ערב שבת, ור' יהושע הולך לטבול במרחצאות טבריה טבילה לקראת השבת. באמצע הרחצה נזכר החכם הנכבד, שדילג על מנהג קבוע אחר שהיה לו בערבי שבתות – ללמוד את פרשת השבוע מפי נכדו.
חכמים מספרים, שר' יהושע כל כך נחרד מההחמצה הגדולה, שיצא ללא בגדים מבית המרחץ, כדי למהר ולהספיק לפגוש את הנכד החכם, וללמוד אתו תורה לפני שהשבת נכנסת.
ר' חיא, חברו, שהיה עמו באותה שעה בבית המרחץ, תמה על החיפזון הזה, והוא מזכיר לר' יהושע את אמרתו: "אִם הִתְחִילוּ, אֵין מַפְסִיקִין". הטבילה לקראת שבת גם היא מצווה, והמתחיל במצווה – אומרים לו: גמור!
ר' יהושע מחזיר לו נימוק מעניין ומקורי: 'כָּל הַשּׁוֹמֵעַ פָּרָשָׁה מִן בֶּן בְּנוֹ, כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹמְעָהּ מֵהַר סִינַי'. הלימוד עם הנכד יוצר את החוויה המיוחדת כל כך, חוויית קבלת התורה הראשונה ההיא, לפני מאות רבות בשנים, שם על הר סיני. הוא תומך את דבריו בציטוט מדברים פרק ד': "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּחֹרֵב". ר' יהושע בונה מדרש על הפסוק הזה. אפשר לנסח את הדרש במילים הבאות: ההעברה של ידע התורה לבנים ולבני הבנים מחזירה את המעביר לחוויית אותו יום קדוש של מתן תורה על הר סיני. על חווייה כזאת אין לוותר!
נשים לב, שהמדרש מנוסח במילים הבאות: 'ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הָיָה לָמוּד לִשְׁמֹעַ פָּרָשָׁה מִבֶּן בְּנוֹ בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת'. הנכד היה לבטח פחות משכיל בתורה מסבו, אך הסב ביקש ממנו להשמיע לו את פסוקי הפרשה, ולא להפך. זו דרך יפה לעודד את הנער הצעיר לשנן את הטקסט, ולקבל את אישורו של הסב. כך מוודא הסב, שהנכד אכן הפנים את הנלמד.
ובשביל מצווה גדולה כזאת, של לימוד בצוותא עם הנכד, מותר אפילו להפסיק קיום מצווה חשובה אחרת של טבילה לקראת שבת.